כך תסבירו לילדיכם על האסון הנורא במירון

זו אחת מהשאלות שהגיעו לידי וביקשו: "מנוחה, ספרי לנו איך לספר".

אנסה לעשות זאת בקצרה, כי זה כל כך כל כך חשוב.

פעמים רבות, כשקורה אסון במשפחה, או אסון לאומי, מסוג זה שקרה לנו היום, אנחנו שותתי דם, ושוכחים שילדינו נמצאים לידינו, ואינם מבינים מה קורה לנו ומדוע אנחנו נראים כפי שאנו נראים.

במקום להסביר להם, אנחנו מתעצבנים עליהם. כי בזמן כזה אנחנו ממש לא רגועים, נכון?

לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון

בואו נזכור מה קורה פה.

אנחנו אנשים מבוגרים, גם שומעים הכול וגם מבינים. לצידנו ילדינו, הם קטנים, עדיין לא שמעו הרבה בחיים. הם לא יודעים כל מה שאנו יודעים, הקליטה שלהם שונה משלנו וזווית ההסתכלות אחרת.

אז נכון שאנו עכשיו כל כך דואגים, אבל בואו נזכור אותם, נזכור ו... נספר להם, לכל אחד מהם לפי גילו והבנתו, את מה שקרה.

למה לספר? – כי אחרת ישמעו את זה בדרך לא דרך. בדרך שלא תהיה בה הבנה ולא יהיו בה ניחומים. וילדים קטנים, חייבים (גם אנחנו) שיבינו אותם וחייבים ניחומים.

איך לספר? – בואו נבדוק מה הם כבר יודעים. תתפלאו, אבל ילדים קולטים הרבה דברים מהאוויר! מזה שאבא דיבר עם אמא, מזה שאמא ענתה לטלפון ודיברה בשקט.

אם הם כבר יודעים משהו, עלינו לקחת את מה שהם יודעים ולהתחיל משם.

תנו להם לשאול שאלות. משאלות לומדים הכי הרבה, וזה מה שהופך את הדברים להרבה יותר חזקים.

הסבירו להם לפי גילם והבנתם.

איך לא לספר? - אין סיבה לספר לילד בן 3 על 44 הרוגים, אם אין לו אח גדול שיבוא ויגלה. אין סיבה לספר לילד בן 5 איך בדיוק קרה המקרה ואיך נרמס האיש תחת רגלי האחרים.

באמצעי התקשורת מפרטים פירוטי יתר, גם לאוזן המבוגר הדברים קשים מדי, קל וחומר לאזניהם של ילדים.

בידינו לפתוח את מקור המידע וביכולנו לסגור אותו.

אתם מאוד סקרנים לשמוע פרטים? – חישבו מה חשוב ממה, מלוי סקרנותכם או שמירה על ילדיכם.

נתבו את הילד למקום הנכון: "בוא נאמר ביחד בפרק תהילים! בוא נברך ביחד ברכת המזון מילה במילה לעילוי נשמת... או לרפואת..."

הישארו שם בשביל הילד, לחזק ידיו בשאלות נוספות שיתעוררו, ואם אתם קרובים יותר למקרה וקשה לכם, דאגו שמישהו אחר ימלא את מקומכם כרגע מול הילד: שכנה טובה, קרובת משפחה וכו'.

זכרו, על אף הכול, החיים ממשיכים. הקפידו על השיגרה עד כמה שניתן, לטובתכם ולטובת הילדים.

לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון