כציבור חרדי אנו בונים לעצמנו חומות הגנה לשמר את הפנימיות שלנו באופן מבוקר ושמור במיוחד, חומות האש וההגנה שלנו מרובות ומגוונות והמחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית מאפשר לנו לחדש חומות בצורות ומתוחכמות לפי התקדמות וצרכי הדור.
במהלך השנים באפן יזום או שלא חוברה שפה פנימית עם סלנג ישיבתי, הוגדרו בגדים של אדם חרדי, צורת התנהגות מחודדת עם כללים ברורים, כשרויות, מקומות שמותר להגיע לשם ושלא, ועוד ועוד, כל אלו מצליחים להגדיר לנו מי הוא האדם החרדי, לצורך המחשה בהלצה מספרים על אדם של"ע עזב את דרך התורה וירד דרומה לעיר בדרומית ביותר לעשות מה שליבו חפץ, בהיותו שם בלב עיר החטאים, פנה אליו אדם זר ואומר לו ניחא שהחלטת לעזוב את הדת אבל למה ממש עד כדי כך, תמה האיש מנין לך שהייתי חרדי הרי הורדתי כל סממן חיצוני, השיב לו בעל שיחו יש בידך שקית של גל פז....
כל בעל תשובה שחותר לחדור אל הקהילה עליו לחצות וללמוד את קווי החומות השונות והסלנג הפנימי החל מההברה בתפילה וכלה בדקדוקי קודי הלבוש מכף רגל ממש ועד מעל לראש, צורת התנהגות, דיבור, ועוד ועוד, כל אלו הם בעצם חומות שנבנו חלקם באופן יזום וחלקם באפן לא יזום אלא כתוצאה מרצון לבנות ולייחד את הציבור הספציפי.
כל עוד שזהו כלי שעוזר לאנשים לגדול ולפרוח בדרכם זוהי בחירתם החופשית וזכותם, לכל אחד יש את הדרך שלו וזה הבסיס ביהדות לבחור, הבעיה מתחילה כשהדבר הצדדי הזה הופך להיות עיקרי הדת והדעת, כשמי שלא עומד בכללים הללו נפסל אוטומטי, כשמטרה זו הופכת מאמצעי ליעד עיקרי, שם אבדנו את העוקץ העיקרי של הרעיון.
שכל אחד מאתנו יחשוב: כמה אנשים הוא פסל בחיים שלו ואולי התרחק מהם קצת או הרבה, בגלל המראה שלהם, בגלל הסגנון, ואפילו רק בגלל התספורת, ולפני שנדבר או שבכלל לא נדבר על גזענות עדתית מגזרית שבגינה התרחקנו מאנשים, או כאלו לפי שמותם.
ועל כולם עולה ההרחקה מהדור הצעיר, לא של הציבור בכללי, שלנו פנימה בתוכו, כמה בחורים צעירים בגלל שינויים כאלו ואחרים התרחקנו מהם, נכון יתכן ששינוי קטן בתספורת או לבוש מסוים מגדיר לנו (לא בטוח, אולי!) איזשהו תהליך פנימי שהנער הזה חווה, ולכן מה? לכן צריך להתרחק ממנו? לכן הוא נהפך למסוכן? הספר גזר לו כמה שערות והוא מבחינתך נער נושר? אם תדביק לו את השערות הללו הוא יחזור לקדמותו ולא יהיה נושר, ויהיה כשר בעיניך?
בואו ננסה לדמיין עולם אחר לחלוטין ממש מדע בדיוני שלא שייך לגלקסיה הזו בכלל, שתלמיד שיעשה תספורת קצת חריגה, או ילבש חולצה או מכנס טיפה שונה, וכיפה עם או בלי סרט, היה נישאר בישיבה שהוא למד שם, עכשיו עם יד על הדופק כמה נשירה הייתה נמנעת, כמה היו היום שומרי תורה ומצוות אולי עם איזשהי תספורת קוקוריקו כזו או אחרת אבל העיקר היה נשמר השמירת תורה ומצוות.
אמת ונכון שמבחינה חינוכית יש לדון מה האמירה בתספורת שכזו האם מקורה ממרידה האם מקורה מגיל הטיפש עשרה, או מתהליך פנימי מורכב, שם בהחלט יש מקום למענה, לשיח לתהליכים, וגם לקווים, כי יתכן וזה משקף משהו פנימי ויתכן שזו סתם בחירה של תספורת שהוא החליט לסלסל בשערותיו, אבל מענה של חוסר הכרה מוחלט מהרגע הראשון זו אטימות לב ועיניים.
ארשה לעצמי להעמיק בבעיה זו עוד יותר לעומק, אנו מתמודדים עם דור טכלנוגי ברמה שמעולם לא היה, במכשיר קטן על כף היד ניתן להגיע לכל דבר בעולם ובדרכי פלא, כל העולם שם בתוך הדבר הזה, לבד מהציבור החרדי, ומה יעשה הילד ולא יחטא כשהוא יודע לקרוא פרסומת שיש בדרך לישיבה, והוא מבין שהוא מפספס משהו, הוא מבין שהעולם התקדם מאוד ולו אין מושג על מה מדובר....
ולא אינני חושב שצריך לאפשר לכל התלמידים ובתי ישראל פלאפונים וטכלנוגיה שכזו, מסיבה פשוטה כי העולם הזה מורכב ופרוץ, אבל לו חכמו ישכילו לבנות עולם תוכן ורשתות חברתיות המותאמות לציבור החרדי, כולל תוכן אפילו תרבותי, לא היה לנו פחד ממה הנער/ה או האברך/ית ייחשף/ו, כי נייצר תוכן כזה שלא יהיה רצון לחצות את הגבול, אך ככל שעולם האינטרנט קורץ ומבריק יותר בצד השני בל נתפלא אם ילד תמים שנחשף לפרסומת קטנה וחלפה בליבו מחשבה אני מפספס ינסה לממש את התחושה.
המבט חייב להיות ממוקד אל צרכי הדור, אל הצרכים שלהם, לא שלנו, לדעת להשחיל את הערכים והקדושה בתוככי העולם שלהם, אחרת אנו בונים חומת אש בצורה לא רק אל הציבור הרחב אלא גם אל צעירי הציבור שלנו.
הרבה יותר קל לנו לא לעבוד ולהגיד שהכל אסור וק"ו בשם ההשקפה הטהורה, השאלה היא מה עם דור העתיד, מה עם הנוער, למה אנשים שפרושים מעולמם וצועקים נגד הכל, חושבים שהנוער הזה יכבד אותם ואת דרך חייהם, קל להם להיזרק למקום אולי שלא מכבדים אותם אבל ודאי שלא יראו בהם שונאים, הגיע הזמן להביט לנוער הזה בעיניים לשמוע ממנו את הצרכים שלו, ללמוד אותם ולחשוב יומם ולילה מה עושים בשביל לאפשר להם את זה בדרכים כאלו ואחרות כמובן כשהכל כפוף למותר ולאסור בשולחן ערוך!
אחד מגדולי המתנגדים לדעתי זו שנשמעת בטור זה במאות הטורים שכתבתי פה בבמה חשובה זו, ישב אצלי השבוע במשרד להתייעץ על הבן שלו... הוא אמר לי תכתוב השבוע בטור שגם אני בסוף הגעתי אליך להתייעץ כי גיליתי אצל הבן שלי סמארטפון וכו' אז הנה כתבתי, אבל זה לא מנחם אותי, כי יהיו עוד שימשיכו לטעון שזה פורץ את הכרם ומחלל את את התיבת נח ועוד עשרות סיסמאות יפיפיות, אבל השאלה מי יתן את הדין על אותם נערים שאנו לא באמת בוחנים אותם בליבם אלא רק על פי מראה חיצוני ושמועות חיצוניות.
ללא ספק זקני הדור צריכים לתת את המילה האחרונה והראשונה בנושא זה, אבל יש לי שאלה קטנה ופשוטה מתי לאחרונה הכניסו אל גדולי ישראל קבוצת נערים שכזו שדיברה בחופשיות עם גדולי הדור על ההתמודדות שהם חווים ועוברים? שיספרו על האינטרנט, על התוכן, על הקושי, ולא רק קבוצה אחת נבחרת, אלא עוד ועוד, אשכנזים, ספרדים, חסידים, חוזרים בתשובה, צרפתים, אמריקאים, שישמעו באופן נקי ואותנטי שם בקודש הקודשים את ההתמודדות שיש בשדה הנעורים, מה חווים הנערים הללו, על מה הם עפים מהישיבות, על ראשי ישיבות ומשגיחים שבמקום לעבוד ולהתמודד בחרו מסלול תעופה קל ונעים.
הגיע הזמן להביט בעומק אל תוככי הלב, ולא אל ועל החיצוניות וכביכול להמשיך לבנות את חומת האש המדומה שבעיקר מפרידה בין אבות ובנים, ובעיקר בין בן לאביו שבשמים, מחויבותנו הראשונה היא לדאוג שעולם הישיבות ובני ועמלי התורה ימשיכו להגות בה באין מפריע בנקיות וחדות, אך אלו שלא נמצאים שם מסיבות שונות חובתנו לדאוג שהם לא יפגעו ולכל הפחות שלא ירדו, את זה נוכל לעשות רק עם מחשבת לב זכה אמיתית ונטולת נגיעות ופתרונות הדורשים השקעה וחשיבה.
בפרשת השבוע לאחר סיפור המרגלים, ומקושש העצים, בפרשת ציצית במשפט אחד קטן מציף לנו הרש"ר הירש את לב ליבו של הנושא- לדעת להביט לנקודות האמת הפנימיות- רש"ר הירש במדבר פרק טו פסוק לט"ונעיר עוד הערה אחת. פעמים אחדות כבר נזדמן לנו לדון בעובדה שהעולה מכפרת על עשה ועל הרהור הלב כאחד, והיה נראה לנו לומר שאין הלב מהרהר בעבירה משום שהתמסר חיובית לטעות ולחטא, אלא משום שנמנע מלהגות באמת ובטוב. בהעדר הכח הרוחני הפונה לאמת ולטוב, עולה מאליה מחשבת הטעות והחטא. גם כאן נאמר ש"ולא - תתורו אחרי לבבכם" וגו' הוא רק תוצאה של הראייה והזכירה, המכוונות לעשיית "כל - מצות ה'".
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין