ליארצייט של ה'חוזה' מלובלין – תשעה באב
"על היכלי אבכה יומם ולילה" - על ההיכל שחרב בתוכי!
על כל אחד נאמר "אלוקים באו גויים בנחלתך" - במקום שהלב יהיה מלא אהבה, הוא מלא בדברים אחרים: כעס, קנאה ושנאה.
למה יושבים על הארץ ואומרים קינות?
כי בית המקדש שחרב לפני אלפיים שנה? לא!
אנו בוכים על החורבן האישי שלנו:
"כי רחק ממני מנחם משיב נפשי" - אין מי שישיב את נפשנו!
בית המקדש האישי של כל אחד – חרב!
התרחקנו מהאמת שלנו!
הלב שלנו נאבק ונקרע לשניים - הוא רוצה להיות היכל לשכינה!
אבל, הוא חרב ושומם – שועלים ילכו בו!
ה'גלות' מעצמנו - מחריבה את המקדש שבתוכנו
"אלוקים, באו גויים לנחלתך" - הגויים נכנסו וכבשו את נחלתנו!
הם מילאו את ראשנו – במחלת השנאה!
על זה בוכים בתשעה באב – כל חורבן טוהר ליבנו!
שועלים נכנסו לבית מקדשנו - החורבן האישי הוא עמוק!
בכל דור שלא נבנה בימיו - כאילו נחרב בימיו!
אנו חיים בגלות - גלות מעצמנו, שזאת - הגלות הכי קשה!
השכל – בגלות, הנשמה – בגלות, והלב - רחק מאיתנו!
אם הנשמה הייתה נושמת ומאירה את ה'אלוקות' שמצויה בתוכה...
אם הלב היה פועם, חי ומרגיש – את קדושתו וטהרתו:
בכלל לא היה מקום - לשנוא את השני!
איך נצליח לבנות בחזרה את בית המקדש ששוכן בתוכנו?
איך ליבנו יחזור להיות 'היכל לשכינה' הקדושה?
איך ליבנו יחיה גאולה, וממילא יתגלה משיח צדקנו?
ונראה את בית תפארתנו – בירושלים הבנויה?
כיצד נצליח לבנות את בית מקדשנו?
"כל מי שיש בו דיעה – כאילו נבנה בית המקדש בימיו".
ה'דעת' יוצרת את החיבור של האדם - עם ה' יתברך:
"אתה הראת לדעת כי - ה' הוא האלוקים"!
אם האדם היה יודע באמת לבבו - שה' הוא האלוקים:
הוא היה מצליח להכיל את הדעת – שתפקידו לבנות את בית המקדש!
תכלית החיים היא לזכות 'לדעת עליון' ולפעול לפיה!
כאשר יש לאדם 'דעת', הוא - לא מרגיש שיש לו שום חסרון!
כי כל חסרון שיש לאדם, מגיע רק – מחסרון הדעת!
ה''דעת אומרת ש'אין שום מציאות בעולם – חוץ מה' יתברך'!
שהוא היחיד שהוא – עילת העילות וסיבת הסיבות!
שעשה עושה ויעשה לכל המעשים – ולגדולתו – אין חקר!
יש מנהיג את העולם, והכל נעשה - בחפצו ורצונו!
ואף אחד לא יזיק לאדם - לולא רצון ה'!
ולכן, אדם שיש לו 'דעת' - לא שונא אף אחד!
אין קנאה, אין נקמה, אין התחשבנות, יש רק - רצון ה' שנעשה בעולם!
עיקר גלות היא – גלות הדעת
הבעל שם טוב הקדוש אומר שהגאולה לא מגיעה, מכיוון שהאדם לא מכוון בברכת "אהבת עולם", ז"א:
הוא לא מרגיש באמת בברכת 'אהבת עולם' – את האהבה הרבה של הקב"ה, הוא אומר! אבל – הלב לא מכיל את 'אהבת עולם אהבתנו'!
הקב"ה אוהב אותו 'אהבת עולם' ולא מסיר אהבתנו מאיתנו, אף לא לרגע קט!
אין רע יורד מהשמים – הכל לטובתנו, לפעמים הטוב – מכוסה ונסתר!
אבל, גם מה שמכוסה ונסתר – בפנימיותו נותר טוב!
הטוב הוא - אמיתי נצחי! תכלית הכל הוא – טוב!
רק שנזכור את גודל אהבת ה' אלינו - תגיע גאולתו!
אדם שמאמין ובוטח בקב"ה, הוא - לא מצפה או בוטח, ואין תקוותו על אף אדם.
ממילא, הוא גם - לא כועס ומקפיד על אף אחד!
כי כולם רק ה'מקל' של - בורא עולם! ואולי... מקל סוכריה?...
ה'דעת' האמיתית אומרת - שלא ניתן להבין חשבונות שמים!
"מאוד עמקו מחשבותיך" – הכל נעשה עפ"י דעת עליון!
ולכן, כל חסרון שיש לאדם מגיע רק מחסרון הדעת – הדעת בגלות!
'דעת' אמיתי - מבטלת את השנאה
דעת אמיתית היא להאמין:
"ואתה צדיק על כל מה שבא עלינו, כי אמת עשית, ואנחנו הרשענו".
כן, אנחנו הרשענו: בגלגול קודם, לפני 20 שנה, ואולי אתמול!
הקב"ה – אינו וותרן! הקב"ה – ארך אפיים!
חייב לקחת אחראיות על מעשינו! ואז, "והוא רחום ויכפר עוון"!
תזכור, ה'דעת' האמיתית אומרת - "אין יסורין בלא עוון".
אם תאמין באמת – שרק הקב"ה פועל בעולם:
לא תשנא - אף אחד! אחיך הוא! רק משנאך ה' אשנא!
כי כל שנאה היא - שנאת חינם! והיא נובעת:
מחסרון האמונה - מחסרון הדעת!
אם אתה שונא את השני – כי הוא עשה לך רע:
אתה מוכיח – שאתה לא מאמין שהקב"ה היא עליך את הרע הזה!
הכנסת כעס ללב, היא - הכנסת צלם להיכל!
כשמכניסים 'צלם' להיכל – השכינה מסתלקת מלב האדם!
ולכן, עיקר עבודת האדם - לחזק את האמונה!
הלב – משכן לשכינה
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - מדוע לא כתוב בתוכו? מה פרוש בתוכם?
הקב"ה רוצה לשכון בלב של כל היהודי!
הלב של היהודי יכול להיות מלא בשכינה - "בלבבי משכן אבנה"!
הלב שלך הוא ה'משכן' לקב"ה – תוציא ממנו את: הקנאה, שנאה ותחרות!
"רחמנא לייבא בעיי" – את זה בדיוק הקב"ה רוצה!
הוא רוצה לב נקי - מכעס וקפדנות, נקימה ונטירה:
בדיוק – על זה חרב בית המקדש!
הלב חסר - טהרת הלב! לב טהור ברא לך אלוקים – איכה זוך טהרתו?
בדור של בית המקדש השני, האנשים היו - צדיקים וחסידים!
אבל, לא אהבו אחד את השני – על זה חרב ועל זה יבנה!
ה'פלא יועץ' מחדד ואומר, כשהלב של האדם מלא בכעס והקפדה, השכינה מסתלקת מליבו, ואז, היא מסתלקת גם מהארץ!
ואז, בית המקדש נשאר רק - בלוקים ואבנים!
על זה נאמר לטיטוס: "בית הרוס הרסת, קמח טחון טחנת..."
טיטוס לא החריב את בית המקדש, הוא כבר היה - חרב ושומם! וגם הלב!
ה'דעת' - מביאה לידי אהבה!
על מה חרבה ירושלים? על שנאת חינם!
נו, שכחנו... וע"י מה יבנה בית המקדש? אהבת חינם!
יש באהבת חינם - דרגות שונות, ניתן ללמוד מצדיקי הדורות הקודמים:
ר' זושא מאנפולי: לעולם לא היה ראה רע באף יהודי.
רבי לוי יצחק מברדיטש'ב: היה רואה את הרע, אך, היה מלמד זכות על כל יהודי, וכך – היה הופך את הרע לטוב!
הבעל שם טוב הקדוש: היה רואה את הרע, ואוהב - כל יהודי! למרות כל הרע שקיים בו.
המהר"ל מסביר שכל שנאה – היא שנאת חינם, ולכן:
האתגר הוא לאהוב כל יהודי כי - הוא יהודי.
כל יהודי הוא 'אלוקות' – 'חלק אלוק ממעל'!
ברור שיותר קל לאהוב - את מי דומה לנו.
אבל, יש בך כוח ועוצמה האמיתיים, לאהוב – כל בן של הקב"ה!
גם את מי ששונה ממך, הוא - בן חביב של הקב"ה בדיוק כמוך!
תאהב אותו – אתה לא צריך שום סיבה!
תאהב אותו, רק בגלל שהוא יהודי – ותצא לגאולה!
מי מתאבל – בונה את בית המקדש
שואל בעל היארצייט שנפטר היום בתשעה באב, הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע:
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" –
מדוע המילים "זוכה ורואה" נאמרו דווקא בלשון הווה?
לומר לנו שמי שמתאבל על ירושלים:
באותו רגע שמתאבל ממש, הוא - זוכה רואה בשמחתה!
כיצד? ע"י שהוא מתאבל באמת, ע"י זה גופא - הוא בונה את בית המקדש.
יהי רצון שנזכה לדעת אמיתית בשכלנו ובליבנו, שתחזיר את השכינה ללב כל אחד מאיתנו, ויבנה בית מקדשנו, במהרה בימינו - אמן!
לעילוי נשמת ה'חוזה מלובלין' הרה"ק יעקב יצחק בן רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ, זכותו תגן עלינו, אמן.