"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים . . " כך פתח רבינו הגדול - הרמב"ם - את ספרו הגדול "היד החזקה".
יסוד נעלה זה, מוּסד באומתנו מההתחלה ממש, החל מ-"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". מהינקות ממש, עת מתחיל הילד להגות מילים בפיו וכבר משננים איתו את הפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".
אך נשים לב שיש כאן (בדגש על דברי הרמב"ם) שני פרטים:
האחד הוא שישנו "מצוי ראשון" הוא אדון העולם.
והשני הוא שהעולם הזה הוא "נברא".
שני פרטים אלו, אף כי נכונים הם בהחלט, אינם עומדים על אותו משקל. כבר היו כמה וכמה מחכמי אומות העולם שטענו שאמנם ישנו אדון לעולם, אך הוא לא ברא אותו מאין ואפס המוחלט, אלא - הם סברו בדעתם הכוזבת - העולם היה קיים תמיד והקב"ה רק מחיה אותו.
שיטתם זו מתבקשת היא מן ההיגיון האנושי, שהרי כשם שישנו גוף חי, וברור לכל בר דעת שבתוכו שוכנת נשמה המחיה אותו (ולמרות שהנשמה אינה מושגת באופן מוחלט בשכל האנושי, אבל עכ"פ היא ניכרת בחוש) כך כאשר מתבוננים במכלול העולם ורואים את האדמה המצימחה פירות, וכאשר רואים את התחלפות עונות השנה, "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת", מכל זה עולה ברור שלעולם הזה יש "נשמה" השוכנת בתוכו. רואים הרי משהו חי בתוך כל העסק הזה, וניתן בהחלט לומר אמירה הכי הגיונית ורציונלית, שבתוך גוף העולם שוכן בו משהו חי והוא נקרא ה"אלוק" המחיה את העולם. כך אמרו גם חכמינו ז"ל בגמרא (ברכות י.) "מה הנשמה ממלאה את הגוף אף הקב"ה ממלא את העולם".
אך כיון שהשכל האנושי אינו יכול להשיג את מהות הבריאה "יש מאין" לכן נעצרים חכמי הגויים כאן. הם טוענים שאמנם ה"אלוק" מחיה את העולם אך לא מהוה אותו מאין ליש. כאותה נשמה המחיה את הגוף אך היא לא מחיה אותו.
בעל התניא האריך לבאר את שורש טעותם, בספרו "שער היחוד והאמונה". הוא אף הוסיף שמה שנאמר "ואתה מחיה את כולם" "אל תקרא מחיה אלא מהוה". גם מה שדימו חז"ל את הקב"ה לנשמה הממלאית את הגוף זה רק ביטוי לדרגה הנמוכה באלוקות המכונה בלשון החסידות "ממלא כל עלמין", אך מעל זה ישנו ה"סובב כל עלמין" ולמעלה מזה.
סיכומו של דבר: דעת תורתנו הקדושה היא, שהעולם הזה קדמו העדר המוחלט. הוא נברא מאין ואפס המוחלט, ונעשה למציאות יש.
אך זאת עלינו להבין:
למה כ"כ הכרחי וכ"כ בסיסי להאמין שהעולם הוא נברא? מה חשוב באמונה זו כשלעצמה? ולמה עלינו לדעת מיד בהתחלה ש"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"?
נשאל זאת כך:
אם נמצא יהודי כזה המקיים את כל המצוות, קלה כבחמורה. הוא מאמין במציאות הא-ל, ומקיים את מצוותיו, אך הוא סבור שהעולם קיים מליארדי שנים, והעולם נוצר מהתקבצות והתפוצצות של כל מיני חלקיקים וכו' וכו' כמיטב הדימיון הפורה של חכמי "הפינטוז/המפץ הגדול". או יתירה מזו: שהעולם היה קיים תמיד.
מה בעצם חסר ליהודי שכזה?
בספרו "מורה הנבוכים" נדרש רבינו - הרמב"ם - לשאלה הנזכרת.
וכך הוא מסביר:
הנחת היסוד של היהדות היא, שבסוף יהיה טוב. זהו היסוד השנים עשר מתוך השלושה עשר עיקרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח".
אמנם בעולם הזה יש טוב ורע, אך הקב"ה להיותו טוב האמיתי ו"טבע הטוב להיטיב" לכן הוא ברא עולם שבסופו יהיה טוב.
באם אנו לוקחים חלילה, את מציאות העולם כמציאות קיימת מבלי התערבות אלוקית, והקב"ה רק מחיה אותו. זה אומר שיש לו - לעולם - קיום עצמי משלו, ובנקודת קיומו העצמית של העולם אין הקב"ה שולט. וכשם שהגוף סופו ריקבון, בהיפרד הנשמה מהגוף, כי הגוף ביסודו הוא מות וחומר. כך העולם במהותו הוא גשמי וחומרי, "רוב מעשי עולם הזה קשים ורעים", כמו ג'ונגל שהחזק שורד בו. זה היה בסיס תפיסתם של הנצאים ימ"ש, ומתוך תודעה זו טיפחו אצלם את האגו ואת תורת ה"גזע הארי" זו שמפארת ומרוממת את הגזע הנאור הלבן היפה הבלונד הגיבור והחזק… וכך לאט לאט מהר מהר יצאו לזרוע הרס ורוע, בהלה ומות בעולם כולו. הנאצי הגדול מתחיל מאגואיסט קטן הסבור לתומו שבעולם הזה יש לו מציאות אמיתית…
הנחת יסוד זו נובעת מתוך מחשבה שהטבע יש לו מציאות אמיתית ובלתי משתנית. זוהי הנחת היסוד שהעולם היה קיים תמיד… וגם לשיטת הכוזבים שהעולם נוצר מפיצוץ, הנחת היסוד שלהם שיש "מודל טבעי" להתנהגות חלקיקי החומר, והמודל הזה הוא מציאות אמיתית ובלתי משתנית, ומתוך סך כל החישובים עולם להם פיצוץ גדול שממנו נוצר העולם. הסברא נותנת שכיון שלא הקב"ה ברא את החומר והטבע, ממילא הוא לא שולט עליו… בדיוק כמו שהנשמה לא שולטת על הגוף, היא רק מחיה אותו. גוף שיאכל מאכלים לא טובים הוא פשוט ימות וירקב.
כדי לקבע בתודעתנו את ההיפך הגמור, שלא החזק שורד והגיבור מנצח, אלא הטוב סופו שינצח אפילו אם הוא חלש. חייבים אנו להגיע לאמונה האמיתית שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש, ומתוך כך הוא שולט על כל חלקיו. הוא זה שקבע שבמשך זמן מסויים יהיה גלות, והוא זה ש"שֹם קץ לחושך". ומתוך כך נוכל להאמין שבסוף יהיה טוב וגאולה.
אצל חסידים היתה אימרה:
"כשם שעומדים בשבת בראשית, כך עומדים כל השנה".
המשמעות הפשוטה היא שבשבת זו צריך להתנהג כראוי, לקנות אוכל לכבוד שבת בשפע… זו השבת הראשונה של השנה המעשית, שבת זו תהווה השראה למשך כל השנה כולה, לכן היא צריכה להיות טובה.
אך מהו עומק הענין?
מבאר הרבי מליובאוויטש כך:
"שבת בראשית" היא השבת המקבעת בתודעתנו את מציאות הבורא הגדול והנורא, הטוב האין סופי הנצחי. כאשר אדם מחדיר לעצמו תודעה נשגבה זו הרי שכל חייו משתנים מן הקצה אל הקצה. הוא קם בבוקר עם הקב"ה, והולך לישון עם הקב"ה. בעסק עם הקב"ה, חולה עם הקב"ה, חי עם הקב"ה ואפילו "מת" עם הקב"ה. אי לכך אין שום סיבה לדאגה עצבות וכעס…
"כשם שעומדים בשבת בראשית" - כאשר שומעים מהתורה את הבראשית שלה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", ומחדירים זאת לכל הרמ"ח והשס"ה שלנו - "כך עומדים כל השנה"…
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com