בימים אלו אמר ראה"מ אמירה נמוכה ואפילה שצריך להגביל את כוחם הפוליטי של החרדים, אין ספק שאם משפט זה היה נאמר בשפה שונה ובמדינה שונה היו קוראים לזה גזענות או אנטישמיות, מעניין מדוע מר בנט כה פוחד מכוחם של החרדים, אך יותר מעניין איך אדם שלא קיבל את אימון העם דחק עצמו בכוח לכיס השלטון ולו ולחוש לתקופה קצרה את טעם השררה גם בעד מכירת כל הערכים והאידיאל שאולי היה קיים בו בעבר.
חווית השליטה על האדם איננה רק מנת חלקם של עבדים מימי הביניים, גם בימינו אנשים רבים מרגישים נשלטים ומשועבדים על ידי כוחות שונים שנעים בין דמיון למציאות קשה ואכזרית, המכנה המשותף לכולם היא העדר חרות, ותחושת עבדות לאותו הכוח האוסר את חופשיותו של האדם בבית האסורים.
לא רק כתות שולטות על אנשים, גם ידידים וחברים שולטים פעמים רבות על חרותו של האחר מבלי משים לב, התמכרויות שולטים על בני אדם, ומהי ההתמכרות הנפוצה ביותר? העבודה! אנשים מכורים לעבודה והעבודה שולטת עליהם, הם נעדרי חופש.
אדם יכול לעשות שינוי חברתי, לעבור מקום מגורים, דיאטה, אבל אדם מתקשה להשתחרר מעול נפשי שעבודי לאדם אחר, כל השינויים לא יועילו אם השינוי לא יהיה פנימי ומהותי, וככל שהשלטון דומיננטי העבדות משמעותית.
שלטון הכוח הוא ממכר, אדם שמגיע לעמדת שלטון מאבד הרבה מאישיותו ומתכונתו הטבעית, פעמים רבות אדם שנבחר לתפקיד שלטוני דווקא בגלל אישיותו ומידותיו, בעת עלותו על כס השלטון הוא הופך לאדם אחר ומספר לכולם "שמה שרואים מפה לא רואים משם" ובכך הוא מצדיק את שיכרון הכוח ובלבול החושים.
עולם החינוך וההנהגה הוא ללא ספק גירוי שלטוני ותאוות כוח, תלמידים סרים למרות רבם, והרב נהפך לשולט על חייהם, גם בדורנו ובשנים האחרונות התפרסמו סיפורי זוועות על "מנהיגי קהילות" ששלטון הכוח הוביל אותם לטירוף, דמויות שנכונו להם עתיד מבטיח, אבדו את עולמם ולעיתים עד אחרי סריג ובריח בגלל שלטון הכוח ואיבוד החושים, עד טרפת של ממש ומעשי חיות.
תחילתו של עיוות המציאות והכניסה לעולם האפל חסר המעצורים הזה הוא בפיתוח תלות גובר והולך בכוחו של העריץ/ התמכרות/ עבודה/ וכל דבר השולל את עולמו החופשי ויכולת בחירתו, וכך נער צעיר שעולמו לפניו הופך לכלי לניצול בידי תאב שליטה.
ולא אינני מתכוון לבעלי תאוות וסוטים, אלא גם לכאלו שבשם החינוך הטהור, ובשם השליחות החינוכית משעבדים את עולמו של הנער ושוללים ממנו את חרותו, וכך מתוך עולם המצטייר כעולם רוחני שכולו קודש ללימוד תורה ועבודת ה' ודבקות ברב, מה שעם הזמן מתברר כעבדות.
תלמיד מצטיין שח באוזניי את עברו המפואר בעולם הישיבות אך בתוך הדברים הוא חשף קושי לקבלת הערות/הארות מצוות, בעקבות איש חינוך מהעבר שהה נערץ ומוערך על ידו, שגרם למאיסה ביכולת לקבל ביקורת עקב ביקורת מרובה כזו שהשתלטה על חייו של התלמיד וכך היום כחלוף שנים איננו מסוגל לקבל ביקורת גם היא טובה.
בפרשתנו אנו מוצאים את הגר הנשלטת על ידי שרה גבירתה, מהראוי להיזכר שהגר עצמה מגיע בתמורה לשרה בעקבות שלטון תאוותי שדורש את שרה ושולל ממנה את זכותה וחרותה על גופה, שרה עצמה מתנהגת באותה מטבע כלפי הגר, ואכן הרמב"ן (בראשית פרק טז פסוק ו) מעביר ביקורת על הגר ואף תולה את צרותנו וחוסר חרותנו עד היום בהנהגה זו "ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי:"
הגר נשללת חרות באופן מודע וכשיטה אצל שרה, שיטה חינוכית שמטרתה חוסר השפעת חיוך זר למבצרו של אברהם אבינו, וכדברי הרש"ר הירש (בראשית פרק טז פסוק ו) "אין "עינוי" אלא הרגשת תלות. היה זה התנאי להגשמת כוונתה של שרה, - שהגר תהיה משועבדת לה; עליה להיות "שפחת שרי" - גם כאשת אברהם וכאם לבנו; רק כך יוכל הבן הנולד להיות בנה של שרה - מופקע מהשפעת הגר. "ותענה": היא העירה את לבה בכל עת על יחס התלות הזה. אך שרה רצתה להשיג דבר, שאיננו בגדר האפשרות. אשת אברהם ואם בנו לא תוכל להיות שפחה. קרבת אברהם ורוח אברהם מערערת את רוח העבדות, מעוררת את הרגשת הכבוד האנושי, את השאיפה לחירות ומנתקת כבלי עבדות. הגר לא סבלה עוד להיות שפחה"
בעקבות מצב זה הגר מנסה לברוח "הגר ברחה; ועיניה היו תרות בכל הדרך - לראות אם רודפים אחריה. משום כך ברחה למדבר; כסבורה היתה, שכאן לא יראוה. ואז הראתה לדעת, - שאפשר לברוח מאדם, אך אי אפשר לברוח מלפני ה'. "משהגעתי הנה, חדלתי לחשוש; שוב לא פניתי כה וכה - לראות אם יש מי שרואני; אך אתה הוא אל הראיה, עיניך משוטטות בארץ, ואי אפשר להימלט מפניך". המלאך אמר לה "אל שומע" ואף "ישמע אל": האל שומע וישמע בכל עת; זו היתה צוואתו לבן הנולד; וזו האמונה שביקש לנטוע בלבה: גלוי וידוע לפני ה' - לא רק כל מאורע המתרחש בעולם, - אלא כל רחש ורגש שבלב האדם, הגלויים וידועים רק לרוח. האמונה, שה' יודע תעלומות סתרי כל חי, - היא שתשחרר את בנה ואת צאצאיה" (רש"ר הירש בראשית פרק טז פסוק יג)
הגר מסכימה לשוב לחוסר החרות המיוחלת רק בזכות ההבטחה של המלאך שהצאצאים שלה יהיו חרותיים ואפילו שולטים, אך כל זה נסוב סביב ציר האמונה שגם סבל שכזה שהוא לא מוגדר, ולא ניתן אולי לביאור ולפישוט יש מי שמשגיח על תחושות אלו "זרעך יהיה בן חורין - יותר מכל אדם. זה הספיק. בשכר זה היא מוכנה להשתעבד. אולם, הרעיון היסודי, שהיא תיטע בלב הבן, - ובו הוא יזכה בחירות, - הרי הוא ישמעאל: ה' משגיח על כל אדם - בין פעיל ובין סביל; אין הוא רק רואה, אלא גם שומע; הוא שוקל ודן לא רק מעשים ומצבים, אלא גם מלים והרגשות: כי שמע ה' אל עניך. לא מצינו "עֳנִי" כמושא של "שמע", אלא רק כמושא של "ראה". סבלו של אדם נראה לעין. אך שרה לא התעללה בהגר; רק דבריה הזכירו לה את תלותה, והיא חשה בתלות זאת. הגר סבלה סבל רוחני, ורק השומע שמע את עניה." (רש"ר הירש בראשית פרק טז פסוק ט)
יש דין ויש דיין, הכאב של נטילת חרות האדם ופיתוח תלות שלטונית בחייו רק בורא עולם יכול לדעת מזה, זהו תהליך ארוך שלא מגיע ברגע אחד ובדרך כלל הוא מלווה באג'נדה ובתהליכים חינוכיים המצדיקים פשע זה, את הסבל הנפשי הרוחני הזה בורא עולם עתיד לפרוע מיד מבצעו, בשר ודם לא יכולים אולי להבחין בזה בשעת מעשה, אך מי ששומע את קולו של העני שומע ומביט בכאב זה.
כל כך הרבה נערים ונערות נשלטים על ידי אנשים שלא בהכרח התכוונו לשלוט בהם אך בפועל שללו מהם את עולמם ובעיקר את המשך גידולם והתפתחותם, עלינו להיזהר להעניק לתלמידנו וילדינו חינוך באהבה ולא חינוך בשליטה.
ההתמכרות לחוש את טעמו של השלטון איננו דבר חדש לרוב הוא יגיע לאדם המבודד בעולמו האישי וכוח השלטון מעניק לו תחושת קיימות, כאשר המלאך מספר להגר מה יהיה כוחו של בנה לעתיד הוא מדבר על כוחו ועל מהותו ומדוע הוא כה להוט על מקום שלטונו גם בכסא מ6 מנדטים בלבד "למרות כל אחיו הוא יתפוס את מקומו הראוי לו, לא יהיו לו ידידים, אך איש לא יעז לצאת נגדו" (רש"ר הירש)
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין