אאא

חצי שנה חלפה מאז אותן שעות במסדרון המוות בהר מירון - מסדרון שבו קופד פתיל חייהם של 45 קדושים וטהורים, שהגיעו לציונו של רבי שמעון בר יוחאי, להתפלל ולשמוח בשמחתו של התנא, אך מצאו את מותם באותו 'שביל רב דוב'.

חצי שנה אחרי ו'כיכר השבת' שוחח עם שלושה נציגים, שלושה קרובים שאיבדו את היקר להם באסון. הרב ישעיהו פוגל, אביו של הבחור ידידיה פוגל ע"ה, הרב דוד לוי, אביו של הילד משה לוי ע"ה, והרב שי צרפתי, בנו של הרב משה צרפתי ע"ה.

 כך נשמעו הדיווחים על האסון

• מה התחושות שלכם חצי שנה אחרי האסון?

דוד לוי: "תחושות לא קלות. משתדלים להחזיק באמונה, בידיעה שהכל מנוהל משמיים. זה מה שמחזיק אותנו".

שי צרפתי: "קודם כל ישנם געגועים רבים. בשבעה היינו מחובקים ועטופים, גם בחודש שלאחר מכן. אבל אז התחיל החוסר: הטלפונים שהיו לנו איתו, שולחן שישי, העצות, השיחות ועוד הרבה. הנכד שלו התארס והנוכחות שלו הייתה חסרה מאוד, אני ועוד הרבה מהאורחים עוד כאילו חיכינו שאולי הוא יגיע, אבל זה לא קרה.  לחיות בלעדיו זה הקושי - אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהשם ידאג לנו".

הרב ישעיהו פוגל: "חצי שנה עברה, 180 יום. ידידיה בשבת הזו חגג יום הולדת. עשינו איזה מבצע, רצינו לחבר קצת את עם ישראל שחיבק אותנו כל כך חזק בשבעה אחרי האסון. גם מוסדות המדינה לפני חצי שנה באו ודיברו אבל אנחנו מרגישים שהפכו אותנו לשקופים. לא הושיטו יד של עזרה מצד המדינה בעצמה. המדינה שאחראית להרבה דברים במירון".

• איך אתם מתמודדים עם האובדן?

שי צרפתי: "אני מנסה להזכיר תמיד את אבא שלי ולהנציח אותו. אנחנו משפחה מלוכדת, מעלים זיכרונות ונותנים לאבא את המקום הראוי לו. באיזה שהוא מובן אנחנו מתנהלים כאילו הוא חי, כאילו הוא פה ולא פה.

"החלטנו להמשיך בחיים, לחזור לעבודה, ללימודים, לשמחות ולא לעצור".

הרב ישעיהו פוגל: "כן, לאבד ילד, הבן הקטן שלי, זה דבר מאוד מאוד לא פשוט. כל יום מחדש נזכרים בכל מיני דברים קטנים מהילדות – מעיל ששכח, דבר שעשה, זיכרונות שכבר היה גדול וקיווינו שיתחתן ויקים משפחה". 

דוד לוי: "לא מתמודדים עם אובדן כזה. משתדלים לעשות לעילוי נשמתו כמה שאפשר".

• האם הייתה עזרה כלשהי מהמדינה?

דוד לוי: "אנשים טובים השתדלנו לעזור. המדינה עצמה לא עזרה בכלום. לא פניתי אליהם ואני לא חושב שאני צריך לפנות".

שי צרפתי: "היו חברי כנסת שהגיעו בשבעה - וזהו. את המדינה לא מעניינת המשפחות ומי שנשאר מאחור. פנינו לראש הממשלה וביקשנו להיפגש איתו, הוא התעלם מאתנו התעלמות ברוטלית. הם אפילו לא החזירו תשובה. דיברתי עם העוזרת שלו, וכל הזמן היא מצאה תירוצים עלובים. את ראשי המדינה צד המשפחות לא מעניין. שום דבר שאנחנו מתמודדים לא מהוצאות המדינה - ב"ה שיש אנשים טובים שאכפת להם מאיתנו. ב"ה שאנחנו בעם ישראל. אני מודה להשם שאנחנו חלק מהעם הזה. אני מאחל לאנשים לא להבין כמה העם הזה מופלא. היינו נדהמים בכמה אנשים רצו לעזור לנו, מכל הקצוות: ברסלבים, חילונים, תולדות אהרן, הנח"ל החרדי, כולם. אף אחד לא עזב אותנו. בלי העזרה של כולם כנראה שהיה קשה הרבה יותר".

 הבוקר שאחרי האסון

הרב ישעיהו פוגל: "אנחנו מקווים שמתוך כל הדברים האלה, מתוך האסון הכבד של המדינה במירון - המדינה תתקן את עצמה. תתקן, תושיט יד למשפחות, אבל גם תעשה תיקון גדול - עם שימור הרוח של מירון אבל לשמור על מירון בטוחה. אולי לא יספיקו בשנה הקרובה. אולי יגבילו. אבל לטווח ארוך שיבנו מקום בטוח ויחגגו את ל"ג בעומר בגדול. באהבת תורה, באהבת עם ישראל. להתראות בל"ג בעומר".

• מה אתם חושבים במבט לאחור על האסון?

שי צרפתי: "האסון הזה מיותר, שיכול היה להימנע בקלות. היו כאן הרבה מאוד גורמים שעצמו עיניים, ניסו להיות פופוליסטיים. גרמו בכל כך קלות לכל כך הרבה סבל. זה מרתיח את הדם , זה מעצבן. היינו יכולים להיות במקום אחר עם קצת חשיבה והפעלת שיקול דעת. הקב"ה נתן להם שכל כדי להשתמש בו, הם בחרו שלא להשתמש בו".

דוד לוי: "המדינה כשלה בהתנהלות שלה בטיפול באירוע הזה. עד היום לא קיבלתי מהמדינה שום טלפון על כל מה שקרה. העירייה כן ניסתה לסייע, אבל אף גורם מטעם המדינה לא בא לסייע. היו כאלו שבאו להצטלם אולי".

• מה אתם הכי זוכרים מהקרוב שאיבדתם?

שי צרפתי: "אני זוכר את משה כל יום, כל הזמן. כל שולחן שישי שהמקום שלו ריק אני נזכר וכאוב. כל יום הוא חסר לי. כל שנייה. חסרה העצה שלו, חסרים הדיבורים איתו. הכול.

"אנחנו חיים את זה, לא יכולים להתעלם מזה שהוא לא פה. אנחנו ממשיכים את החיים כי אי אפשר להישאר מאחור - אבל זה חלק מאיתנו ומי שאנחנו, האסון הזה ילווה אותנו".