פרשת שמות מתחילה בסיפורו העתיק של האיום הדמוגרפי. בני ישראל משגשגים כלכלית, כפי שסופר לנו בפרשה הקודמת, וכתוצאה מכך אוכלוסייתם גדלה במהירות. השלטון המצרי מתחיל לתפוס את הגידול הזה כאיום אסטרטגי, ונוקט בפעולות אלימות שמטרתן דיכוי כלכלי של בני ישראל וצמצום הילודה.
אין זו הפעם היחידה בהיסטוריה שגידול דמוגרפי של קבוצה אתנית אחת ייצר איום על קבוצה אחרת וגרם לתגובה מדכאת ואלימה. לגידול הדמוגרפי יכולה להיות משמעות צבאית, כמובן, אבל בנוסף, בנסיבות שבהם המשאבים הטבעיים, כגון אדמה פוריה או אדמת מרעה, מוגבלים, גידול באוכלוסיה מייצר לחץ נוסף על המשאבים האלה ומגביר את התחרות בין קבוצות. זה לבטח גם היה המצב במצריים. אחת הדוגמאות הידועות לשמצה ביותר של זמנינו התרחשה ברואנדה, אחת המדינות הצפופות באפריקה, בשנות ה-90. גידול האוכלוסיה הגיע למימדים כאלה שחלקות האדמה במדינה הצטמקו מאוד, וישנם חוקרים הסבורים שזה היה אחד הגורמים שתרמו לפרוץ מלחמת האזרחים בין שתי הקבוצות האתניות הגדולות ולרצח העם הנורא.
איום הגידול הדמוגרפי מעסיק את האנושות מזה מאות שנים גם ברמה הגלובלית. במאה ה-18 הכומר האנגלי תומאס מאלתוס כתב את חיבורו המפורסם שחזה שקצב הילודה הגבוה ידביק בקלות את היכולת לייצר יותר מזון באירופה. מאלתוס קבע שזה רק עניין של זמן עד שהיבשת תגיע למצב של רעב כבד. מאז ועד היום, הוגים נוספים, בעיקר אקולוגים, מעלים באופן תדיר את החשש שגידול האוכלוסיה המהיר בעולם יביא לאסון אקולוגי, רעב ומוות המוניים ומלחמות.
למרות שהתחזיות לא נגעו לאיום של קבוצה אתנית אחת על אחרת, היתה בהן תמיד חלוקה כלכלית ברורה. החל ממאלתוס ועד היום, החששות התייחסו בדרך כלל לגידול האוכלוסיה העניה ובאופן לא מוצהר, לאיום שלה על בטחונו של המיעוט העשיר. ברמה הגלובאלית, מדובר בעיקר בעולם המתפתח (מה שהיה קרוי העולם השלישי), כלומר בעיקר באסיה ובאפריקה, היבשות בהן שיעור הילודה הוא אכן הגבוה ביותר בעולם. החשש היה שהילודה הגבוהה של העניים תביא לאסונות ומצוקה כה גדולים שיגרמו לאי יציבו פוליטית, וגלי הגירה המוניים של פליטים נואשים אל ארצות עשירות. יש המבקרים את התחזיות האלה כנגועות במידה של גזענות, או לכל הפחות, בגישה מתנשאת ומתנכרת של העולם העשיר אל העולם העני, שרואה אותו דרך משקפיים של אקולוג, ולא כבני אדם שווים.
כמובן שהתחזיות האלה לא הביאו למדיניות אלימה, כמו במצריים, אבל היו להם השלכות מעשיות. תומאס מאלתוס, למשל, דחק בממשלת אנגליה לצמצם את הסעד לעניים כדי שלא לעודד ילודה עודפת. ברמה הגלובאלית, העולם המערבי הפעיל לחץ על המדינות העניות להגביל את שיעורי הילודה שלהם. זה התבטא, למשל, בהתניה של סיוע כספי ביישום של מדיניות אגרסיבית של צמצום ילודה, דבר שהביא מדינות מתפתחות מסוימות להפעיל אפילו אמצעים קיצוניים כמו עיקור בכפיה.
בסופו של דבר הפעולות האלה גרמו לזעזוע ותגובת נגד ונזנחו, אך למרות זאת, אף אחת מנבואות הזעם של האקולוגים לא התממשו. היו לכך שתי סיבות. ראשית, יכולת ייצור המזון, במיוחד בעולם המתפתח, השתפרה בקצב מהיר בהרבה מכפי שאף אחד יכול היה לחזות, והשיפור הזה הדביק בקלות את הגידול הדמוגרפי בעולם. שנית, בניגוד לחשיבה האקולוגית המסורתית, שיפור הרווחה הכלכלית בעולם המתפתח לא הביא לעליה בילודה, אלא להיפך, לצמצומה. הצמיחה הכלכלית, השיפור בבריאות הציבור, התיעוש והעיור הביאו את האוכלוסיה לבחור להוליד פחות ילדים באופן וולונטרי, ללא כל צורך בהתערבות ממשלתית יזומה. ב-1974 ראש ממשלת הודו הכריז באו״ם שפיתוח כלכלי הוא האמצעי היעיל ביותר לצמצום הילודה.
כיום, בראיה גלובלית, האוכלוסיה העולמית עדיין גדלה, אבל בקצב שהולך ופוחת. התחזית היא שהיא תגיע לשיא של כ-11 מיליארד איש (גודלה כיום הוא בערך 8 מיליארד) במהלך החצי השני של המאה ה-21 ומשם רק תרד. למעשה, יש מדינות בעולם שהחשש שלהן הוא לא מפני גידול אלא מפני הצטמקות של האוכלוסיה.
עם זאת, ישנם עדיין אלה שטוענים שלמרות שנבואות הזעם האקולוגיות על גידול האוכלוסין טרם התממשו, זמנן יגיע. אולי זה לא יקרה בגלל זמינות של מזון, אבל זה יכול לקרות מהתגלמות אחרת של היחס הבלתי מאוזן בין גודל האוכלוסיה האנושית ובין יכולת התמיכה של מערכות כדור הארץ, למשל ייצור האנרגיה שגורם לשינוי האקלים. מה שבטוח שהענין קשור לא רק בגידול האוכלוסיה, אלא גם בגידול המהיר עוד יותר ברמות הצריכה והזיהום האישיות שלנו, שגבוהות בהרבה בקרב העשירים.