דף כה
*מרשיע עצמו. *לשאת אשה וההיתרים.
א. עדות כאשר מרשיע את עצמו 1. מת הרגתיו הרגנוהו לא תנשא למעיד, אבל לאחר תנשא משום דבעדות אשה אקילו רבנן דאדם קרוב אצל עצמו ולא משים עצמו רשע, ולרבי יהודה רק בהרגנוהו תנשא דמפרשינן שהיה עם הורגיו. 2. גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה אף כרבנן, והכא שרי משום דאין אדם משים עצמו רשע. 3. פלוני רבעני לרצוני פסול אף לרבנן, והכא כשר משום דהקילו בעדות אשה.
ב. המקרים ודינם לשאת את האשה 1. המביא גט ואומר בפני נכתב לא ישא, ומא''י ישא דיש כתב שמוכיח. 2. אמר מת בעלה לא ישא דליכא כתבא, אבל לשוק שריא כיון דאשה דייקא ומינסבה. 3. חכם שאסר את האשה על בעלה בנדר לא ישאנה ואם התירה שרי, וזהו ביחיד מומחה. 4. מאנה או חלצה בפניו ישא, דבעי ב''ד ג', וסגי אף בשתים.
ג. ההיתרים לשאת 1. כנס לא מוציא, דמשום רננה לא מפקינן. 2. היו להם נשים ומתו. 3. נתגרשו אם לא היתה קטטה, או דארגילה היא. 4. נישאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו. 5. לבניהם אף דלא בזיז או לאחיהם, אבל הנטען מן האשה אסור בקרובותיה כיון דנשי לגבי נשי שכיחן וכן כיון דגברי קפדי הואיל דשכיבתן אוסרת.
הדרן עלך פרק שני- כיצד
שאלות לחזרה ושינון
א. עדות כאשר מרשיע את עצמו (3)
ב. המקרים ודינם לשאת את האשה (4)
ג. ההיתרים לשאת (5) הדרן!