"מצורע", כבר בצליל של מילה זו שומעים אנו משהו רע, משהו לא טוב. "צרעת" כתם מכוער בגוף האדם, וזה בא על חטאיו, ובעיקר; לשונו הרעה. בזוהר מבואר ש"מצורע" הוא נוטריקון 'מוציא שם רע'.
מול התואר מצורע יש את התואר הנכבד "אדם". את עם ישראל מכנה התורה "אדם אתם" "אתם קרויים אדם", התואר אדם" מסמל את האיש הנעלה שזיכך ותיקן את מדותיו, הגבר המובחר במין האנושי.
והנה דבר מוזר בהחלט, התורה משלבת את שני התוארים הללו בפסוק אחד, "אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת והובא אל הכהן". נשאלת השאלה: אם הוא "אדם" נכבד ונעלה, מזוכך ומתוקן, הכיצד זה יהיה בעור בשרו "נגע צרעת"? כיצד קורה הדבר ש"אדם" נעלה נכשל ב'הוצאת שם רע'?
הנה הסברו הנהדר של בעל התניא בספרו לקוטי תורה על פרשת השבוע (מבואר ע"פ שיעורים של הרב מלכין):
נדמיין לעצמנו שהתורה ומצוות הם הר, עליו אנו מטפסים כדי להתקרב לה'. ככל שעולים למעלה יותר כך קשה יותר לטפס, המקום נעשה תלול יותר, ויותר חד ושפיצי, כך גם באופן טכני יש פחות מקום וממילא פחות אנשים. המצורע הזה הוא איש קדוש מאוד הנמצא באזור הגבוה של ההר, מקום שפיצי כזה, זהו אזור חד ותלול מאוד, אין לו כ"כ במה להיאחז, כל מעידה קלה עשויה להפיל את האדם למטה. אם הוא ינסה לעזור לאחרים הנמצאים למטה - במקום מוצק יחסית - לטפס הוא עשוי ליפול בעצמו.
נתרגם זאת. באופן פשוט:
מהי עבודת ה'? ומה מקומה בחיי היום יום שלנו?
יש יהודי הקובע עיתים לתורה, אבל יוצא לעבוד לפרנסתו. ישנו אברך כולל, הלומד כל היום תורה ותורה ותורה.
ההסתכלות הראשונה אומרת לנו, שהאברך הוא עובד ה' גדול יותר, שכן הוא עסוק כל כולו בתורה ויראה. בעל העסק הוא טרוד לפרנסתו, לצורך הענין נקח יהודי ירא שמים שהולך להיות נהג אוטובוס, במהלך הנסיעה הוא טרוד בכביש, בין לבין הוא צריך להתייחס לנשים וגברים שעולים אל האוטובוס, על הדרך הוא שומע רדיו או פטפוט כלשהו - כך לכאורה/בטוח לא נראית עבודת ה'.
אז אם הוא ירא שמים, למה שילך להיות נהג אוטובוס? כי צריך כסף לפרנסתו ופרנסת בני ביתו.
לעומתו אברך הכולל, נמצא במעלה ההר, כסף אין, אבל לפחות הוא מטפס בעבודת ה'. כמובן שהפיתוי לצאת לעבוד הוא גדול, גם הוא צריך לפרנס את משפחתו שכרגע חיה חיי דחקות עבור התורה.
כיצד הוא יחזיק מעמד?
"אדם" זה מזכיר ומבאר לעצמו את יוקר מעלת התורה "טובה סחרה מכל סחורה" "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" וזה מעודד ומחזק את האדם להמשיך לדבוק בתורה במסירות נפש.
אך לעיתים זה לא מספיק לו, הלחץ והדוחק בחיי המשפחה, והגירוי החיצוני לצאת לעבוד עושה את שלו. ועוד רגע קט הוא יעזוב את הכולל וילך הלוך ופחות בעבודת ה'… הוא יצא לעבוד, אולי אפילו הוא יהיה נהג אוטובוס, "שומו שמים".
מסתבר שישנו מנגנון חברתי-קהילתי שמפעיל לחץ וכאן מופיע המצורע, אברך הכולל הזה רוצה לחזק את עצמו אז הוא דורך על כל מי שלא מתנהג כמוהו. מי שלא נמצא בכולל כל היום הוא לא שווה כלום, הוא סתם בטלן, דווקא אני האיש שלשמו נברא העולם, אני מחזיק את העולם בהבל פי (תורתי) והזה האיש נהג האוטובוס הוא 'גארנישט'… ופלוני שעובד בחנות הסלולאר הוא בכלל מוכר סמארטפונים ר"ל שה"י, מכשיר טמא, בטח הוא נכשל וכו'…
זה בדיוק 'מצורע' - 'מוציא שם רע', הוצאת הרוע נובעת דווקא מהיותו איש נעלה. הוא בתפיסתו סבור שעבודת ה' היא רק בהיותו בשפיץ של ההר, וממילא הוא דוקר כשפיץ. וכדי לא להגירר אחר האנשים הנחותים הוא משפיל אותם בתודעתו, לאמור; הם לא עובדי ה'.
זהו תחילתו של התהליך, המכונה בקבלה וחסידות - "רצוא". האדם רץ כלפי מעלה אל ה', ומשאיר את כל עניני הגשמיות מאחוריו, כי שם אין עבודת ה'.
בשלב זה הקב"ה מביא עליו נגע "בעור בשרו", בפנימיותו הוא בריא, אבל "בעור בשרו" בחיצוניות ישנה בעיה.
כרגע מגיע השלב הבא בתור אחרי ה"רצוא" - "שוב".
מהריצה כלפי מעלה צריך לרדת כלפי מטה ולזכור ולהחדיר לתודעה שעבודת ה' נעשית גם בדברים גשמיים ופשוטים כמו אכילה ועבודה וכו'.
גם נהג אוטובוס יכול להיות שליח, להביא שמחה ואור לנוסעי האוטובוס, לשים להם מוסיקה חסידית. ישנו נהג אוטובוס בביתר עילית (הרב משה דוד שיחי' הכהן) שדואג לנוסעים בימים אלו למכירת חמץ לקראת חג הפסח, בימים חמים הוא מציע מים קרים לנוסעים, וביא' ניסן הוא יחלק להם לחיים לכבוד יום ההולדת של הרבי מליובאוויטש וכן הלאה בשאר ימות השנה.
גם בעל עסק, עובד ה' הוא, ולא רק בעת קביעתו עיתים לתורה אלא גם בשעת העסק ממש הוא יכול לקחת איתו תפילין לעבודה ולהזכיר למי ששכח, עצם העבודה גופא להביא אוכל לפיפיות ילדיו, ושיהיהלו כסף לשלם לימודים למלמד, זה עצמו חלק מעבודת ה'. זהו "שוב", ההבנה שגם בתחתית ההר, ישנם עובדי ה', עבודת ה' לא חייבת להיות שפיצית ודוקרת.
כדי שהמצורע יגיע לתובנה זו הוא מובא אל הכהן, איש החסד, המברך את עמו ישראל באהבה, הוא אהרן הכהן, הוא זה שלימד אותנו שגם 'שקר' או ליתר דיוק; 'לשנות מפני דרכי שלום', גם זה חלק מעבודת ה'.
מתכוננים אנו בימים אלו לשבת הגדול, יה"ר כשם שעשה לנו נסים גדולים בימים אלו לפני 3,334 שנים. כך יעשה לנו נסים גם היום, ועד הנס העיקרי של בנין בית המקדש בהרי הקודש תיכף ומיד ממש.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com