אאא

הדמוקרטיה מושתתת על שלושה ערכים "חופש" "שיויון" ו"אחווה", וכנגדם יש לנו שלושה ברכות:

כנגד ה"אחווה" - "שלא עשני גוי" משמע שאומות העולם (גויים) אינם אחינו.
כנגד ה"חופש" - "שלא עשני עבד" משמע שיש עבדות ויש עבדים.
כנגד ה"שיויון" - שלא עשני אשה" משמע שאין שיויון, יש שוני.

הדברים כה פשוטים, לא כל בני האדם האדם שוים. אדרבה: כל בני האדם לא שוים. לא ימצא בעולם שני אנשים זהים לחלוטין, אם בטביעות אצבע אם בבדיקות D.N.A

ולמרות פשיטות הדברים, "יצר לב האדם" נוטה לחפש את השיוויון, האדם מחפש אנשים שיחשבו כמוהו וכן הלאה, ומזה נוצר עיוותי מחשבה, שמהם נולדו רעיונות מוזרים עד אימה.

אך לא רק בדור האחרון נולדו הרעיונות המוזרים הללו, חז"ל כבר מציינים שהאסון הגדול ביותר ביקום "המבול" "שבלה את הכל" "שבלבל את הכל" (המתואר בפרשת נח) נחתם דינו על שהיו כותבים "כתובה" בנישואי גברים ר"ל.

אף בפרשתנו קרח טען לשיויון, "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" איתו הגיעו 250 אנשים שרצו להקטיר קטורת. ולמה לא, וכי דמו של אהרן סמוק (אדום) משלי?

תכל'ס קרח צודק, "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" כל יהודי הוא קודש הקודשים. הרבי מליובאוויטש הקפיד על הביטוי "יהודי חילוני", חילוני מלשון חולין, והרי כל יהודי קדוש. אז איך אפשר להשתמש בביטומ שכזה?

אבל כאן מגיע הקטע המוזר: משה רבינו לכאורה לא עונה לקרח על טענתו, בעוד זה טוען ל"שיויון" משה מוציא לו ג'וקר, ואומר לו, אני יותר חזק ממך, אפילו האדמה ("פי הארץ") תתגייס לעזרתי אם לא תתנהג יפה. השאלה המתבקשת היא למה משה לא עונה על טענתו? ולמה הוא נזקק להפעיל כח כה נוראי ומחריד?

אחד מיסודות העולם הוא ההבדלה, כך אנו מברכים בברכת "המבדיל בין קודש לחול.. אור לחושך.. ישראל לעמים.. יום השביעי לששת ימי המעשה". בששת ימי המעשה קבע הקב"ה גבול לעולמו, לכל דבר יש תפקיד. יש אור מול חשוך "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל.. בין האור ובין החושך" (ראשון). כך הבדיל הקב"ה בין מים עליונים לתחתונים (שני), בין הים ליבשה (שלישי), בין היום ובין הלילה (מאור גדול וקטן - רביעי), בין בעלי החיים לאדם (חמישי שישי), ובין החול לקודש (שבת).

לפי זה מסביר הרבי מליובאוויטש שמשה רבינו ענה גם ענה לטענת קרח: בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו".

למה משה מחכה לבוקר?

ההסבר הראשון ברש"י קצת תמוה: "עתה עת שכרות הוא לנו, ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם". משה בעצם דוחה את קרח בתירוץ שהוא שיכור "שכרות הוא לנו", בעיברית שלנו משה מורח את הזמן, "שמא יחזרו בהם".

וכי יעלה על הדעת שמשה שיכור?

הסבר שני ברש"י: "אמר לו משה: גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל, כך ויבדל אהרן להקדישו וגו'".

לוז הענין כך הוא:

משה בעצם אומר לקרח "אין שיוויון"!

יש הבדלה, יש שוני. הקב"ה קבע גבולות והבדלות בעולמו, תרצה או לא, זאת העובדה.

(סתם אבסורד שעשיר כמו קרח טוען לשיוויון, אבל כרגיל בפוליטיקה יודעים אנו שכל אלו שרוממות השיוויון והדמוקרטיה בפיהם, "חרב פיפיות בידם" לדרוס ולשחוט את כל מי שחושב אחרת מהם…)

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אפשר לפי זה להסביר את ההסבר הראשון ברש"י "עת שכרות הוא לנו" כך: בלילה יש חושך, החושך מבלבל. כך האדם השיכור מבולבל הוא ואינו יודע להבחין בין טוב לרע… כך בברכת הבדלה אנו מדליקים אש (אור) ואז מברכים "המבדיל..." וזאת אמר משה לקרח: כרגע חושך שולט בעולם, אתה מלהג פיך ב"שיוויון" וסוחף אחריך 250 רבנים… חכה ל"בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ" אז יראו כולם שיש הבדלי מעמדות גם בתוך עם ישראל.

אם תשאל: למה? התשובה: ככה החליט הקב"ה "וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו".

מההסבר ע"פ פשט נצעד לכיון ההסבר החסידי של הרבי מליובאוויטש:

ההבדל בין היום והלילה הוא מצד אחד אפסי לחלוטין, שהרי כל הבריאה קיימת אותו דבר ביום ובלילה, המיטה והמזרון, הרכב והבית, הנעל כמו החליפה. במעבר מהיום ללילה, לא השתנה בחפצים ובחלל העולם כלום. אך ההבדל הוא שמים וארץ.

וזוהי התשובה הניצחת לטענת קרח, נכון ש"כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'" אמת כולם עושים מצוות, "אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" עאכו"כ "הייליגע זיידע קורח" (הסבא הקדוש קרח. כך כינהו אחד מגדולי החסידות שהיה לוי ומצאצאי נח) אך בכ"ז יש את הצדיק שמצליח להכניס אור בתוך העולם ובתוך המצוות, ולכן הוא נשיא ומרומם, וע"י התקשרות העם בנשיא מתנשאים ומתרוממים אף הם.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.


לתגובות והארות:
[email protected]