"החינוך בראי הפרשה"

"בלק": בין הריקוד של מיכאלי לנאום בלעם

על שבירת המחיצות מכל העולמות, על ריקון היופי מהחיים הפרטיים, על צילום ותיעוד חיצוני, על העדר אינטימיות, על משנתו של בלעם הרשע המתממשת, בטורו השבועי של הרב אברהם בורודיאנסקי (יהדות)

(צילום: יעקב כהן)

אחד האירועים שעסקו בהם השבוע אוהבי רכילות הייתה חתונת נכדתו של ח"כ הרב משה גפני, ולא לא עסקו בזכויות שיש להרב גפני בשנותיו הרבות בעסקי ציבור, ובתפילה שזכויות אלו יעמדו לזוג הצעיר להקים את ביתם, אלא העיסוק היה דווקא באורחת בעזרת הנשים שהגיע לשמח כלה, ח"כ מירב מיכאלי מהעבודה, טור זה איננו פוליטי בשום דרך, אבל האירוע הזה שונה מכל אירוע אחר שהתרחש ותרשו לי הפעם קצת לגעת בעולם הזה וללמוד איך זה קשור אלינו.

מירב מיכאלי ממוקמת במפה הפוליטית בצד שמאל, ובהשקפות עולמה היא המשך לדור של סוציאליסטים ועל ברכי זה היא גדלה, בתאריך 27/2/2013 התרחש אירוע מרתק, מיכאלי נבחרה לחכי"ת בכנסת ה19, המנהג בבית המחוקקים שכל ח"כ חדש מבקש מח"כ ותיק שיברך אותו, מירב מיכאלי בחרה וביקשה מהרב גפני שיהיה הוא שיברך אותה על אף היותו עם פער אידאולוגיה , וכך היא כתבה באותו יום בצמוד לסרטון שבו פרסמה את הנאום של ח"כ גפני: "ביקשתי ממשה גפני, חבר הכנסת הותיק והמבריק מיהדות התורה, להיות זה שמברך אותי אחרי נאום הבכורה" אני זוכר את אותה בקשה ואותו נאום מיוחד ומרגש.

חלפו שנים ומיכאלי נכנסה לתפקידים וכנ"ל הרב גפני, ממשלות קמו ונפלו (מדי הרבה), והשבוע הרב גפני חיתן בשעה טובה נכדה, והוא הזמין (כנראה) את מיכאלי לחתונה, היא הגיע והשתתפה בשמחת כלה, לכאורה עד פה הכל אידיאלי ואפילו מחמם את הלב ומרגש....

אממהה, שמישהי שם בעזרת נשים הוציאה פלאפון והסריטה את הריקוד הזה, וזה יצר גלים ודיונים, איך חתכן שמי שהייתה חברה בממשלת שמד מוזמנת ומשתתפת בחתונה, היו עיתונאים חרדים שכבר הספידו את הרב גפני בעקבות האירוע והכתירו אותו כאירוע שיקבור פוליטית כמה אנשים ועוד ועוד.

האמת שזה לא סיפור של אותם מרכלים אוהבי שנאה, אלא אלו הם החיים שאנו חיים בהם בדורנו, בין הרגע שמתרחש אירוע כלשהו עד שהוא מונצח ברשתות זה ענין של שניות, אין דיסקרטיות אין פרטיות, הכל מצולם, הכל מתועד, הכל מפורסם, אין יכולת לעשות דברים בשקט, נעדרו חיי אינטימיות ודיסקרטיות.

אבל זה לא רק עיתונאים וקבוצות נייעס, זה גם אנו, הרשתות החברתיות ממזמן הפכו לכלי ששובר את דלתות הבית, אם בעבר זוג שהיו מצטלמים התמונה הייתה מקור להנצחת רגעים אישיים הרי שהיום כל אירוע אישי בין זוגי ומשפחתי מתועד באופן מיידי ברשתות השונות והופך מאירוע אישי פנים משפחתי עם חן ויופי אצילי, לתמונה ששייכת לכל העולם, אוין בדברים אלו כוונה על פרסום דברים שאינם בגדרי הצניעות, אלא גם מה שכביכול עומד בכללי ההלכה, מוצע לרבים כמרכול זול ועממי.

כל אוכל, כל מצווה, כל טיול, כל קנייה, כל פגישה, כל אירוע, מונצח מיידי ועולה או יורד לרשתות החברתיות, זכורני שהייתי במסיבת סידור של הבן שלי, ובכיתי מרוב התרגשות שאני זוכה שהבן שלי מתחיל להתפלל, והסתכלתי סביבי רוב האנשים הפסידו את המסיבה כי הם היו עסוקים בלצלם לעין ואני ללב.

אבדה הבושה! נפלו החומות! אין דלתות! אבל האמת שלא צריך דלתות כי אנשי הבית מצלמים מתעדים ושולחים לכם, אל דאגה במעקב תמידי תדעו תמיד מה השכנים שלכם לובשים, אוכלים, לומדים, זמני שינה וקימה, ועוד ועוד, הדלת עץ נשארה אבל הדלת של הלב נפלה!

כששמעתי וקראתי מה שריכלו אותם אנשים קטנים, פתאום הבנתי פרשה שלמה בתורה ביתר עומק וביאור, בלעם מבקש לקלל את עם ישראל דרך עין הרע, עין הרע עובד על ידי העין הוא נעמד מסתכל ומפעיל את הרוע דרך העין, אבל כשהוא נעמד מול עם ישראל שחונה לשבטיו- מה הוא רואה? שהוא לא רואה! יש פתחים לבתים והם סגורים ולא ניתן לראות אחד את הבית של השני, לכל אחד יש טרטוריה / ממלכה משלו, ולכן עין הרע לא יכול לעבוד שם, וכדברי רש"י:

רש"י במדבר (פרשת בלק) פרק כד פסוק ב' שוכן לשבטיו - ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו: ותהי עליו רוח אלהים - עלה בלבוכ שלא יקללם:

בלעם מסתכל מחפש פתח, לדעת מה קורה ברשות שאינה שלו ולא מצליח לחדור לשם, לא כתוב שיש דלתות, כתוב "שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה" הדלת זו לא השאלה, השאלה היא באיזה זווית ניתן לחדור לחייהם של האחרים, בלעם עומד ואומר במצב הזה אין שום זווית כזו, ולכן אין עין הרע, עם ישראל הבין שהדרך להישמר בייחודיותו זה באינטימיות, בצניעות, בענווה, בפרטיות.

הפכנו כולנו להיות מכורים לתיעודיים בו בזמן שאנו מפסידים את הרגעים היפים, אולי זה מונצח בארכיון, אולי זה רץ ברשת, אבל יחסי האנוש הופכים לבלתי סבילים קוצניים ופוגעניים כי אבדה תקשורת אנושית.

היה פעם יהודי שזכה להגיע לגיל מבוגר ולחתן את צאצאיו חשב אותו יהודי הרי בעבר היו נוהגים לעשות סעודת עניים, ואיך אני יודה להקב"ה על רוב חסדיו היות ובמחוזנו סעודת עניים לא מתקיימת, אמר לו אדם חכם תזמין את מי שאולי תקרב את ליבו לאביו שבשמים ע"י שמחת החתונה וכך תפרסם לכל בריות ה' את רוב חסדיו, אבל אז הגיעו צלמי פפרצ'י והפכו רגע אינטימי ומרגש ומחבר ששייך לעזרת נשים למשפחה בעם ישראל לנושא מגעיל שנדוש במדורי רכילות, מי יגלה עפר מעיניך בלעם הרשע סתום העין. ממשיכי דרכך פה.

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר