אאא

"ציון במשפט תפדה - ושביה בצדקה"

פסוק זה הוא סוף ההפטרה שלנו, ועל שמה נקראת השבת "שבת חזון".

השבת נאכל בשר ונשתה יין ב'תשעה באב', נצום רק למחרת בעשירי.

באחת משיחות קודשו אמר הרבי מליובאוויטש שבקביעות כזו שתשעה באב חל בשבת, זוכים למעלת יום הכיפורים עליו נאמר "כל האוכל בתשיעי וצם בעשירי, מעלים עליו כאילו צם תשיעי ועשירי".

עומק הענין הוא כך:

החורבן הוא שיא השפל העצבות והדכדוך.
לב מי לא יתפלץ בראותו הר בית ה' שרוף וחרוב?
איזה עין לא תדמע, בראותה שועלים, מהלכים בבית קדשי הקדשים?

בהגיע תשעה באב, אוטומטית עולה לנו אסוציאציה של אש, דם, תמרות עשן, העצבות מנסה לפרוץ פנימה, למלא את כל חללי הלב. אבל לא, "שבת היום" "שבת קודש" "שבת לה' אלקיך".

המשמעות היא שאנחנו לא לבביים, אנחנו מוחיים, ואפרש דברי: אילו היינו לבביים ורגשניים, על הציר הרגשי היתה סובבת האבילות, הרי שאז האבלות היתה בגלל הרגש הנאכסי האישי שלנו, הרגש הזה היה צף ועולה ופועל אוטומטי גם בשבת.

ועל זה אנו אומרים: לא ולא.

אנחנו אבלים בגלל עומק הבנת אסון החורבן, בגלל הבנתינו שאנחנו חלק מ"כנסת ישראל" השורה באבילות. ואם "שבת היום", אנו לחלקו וגורלו של הבורא הטוב והמיטיב, נמלא את שכלנו בהבנה נשגבה זו ונעמול לפנות את אל התחושה הנאכסית מקרבנו. אז יישאר תשעה באב רק כיום שמח, יום הולדת המשיח.

"תחיינו מיומיים, בשלישי נמצא חיים" (קטע מתוך שיר הגאולה שכתב הרבי הריי"ץ מליובאוויטש, ע"פ הפסוק "יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו")

אז הנה קצת סדר במספרים: אחד שתים שלוש.

אחד - אלוקינו. הסיפרה 1 מורה על נקודה שממנה מתחילה הכל, היא הבסיס והעוגן עליו נשען הכל.
שתיים - מחלוקת. אין מחלוקת באחד, סמל האחדות. לכן רק ביום השני לבריאת העולם נבראת המחלוקת.
שלוש - אחד ועוד שתיים = שלוש. משמעות הדבר היא שממשיכים את האחד והאחדות, במקום הפירוד והמחלוקת שתיים.

זה מקביל לשלוש שלבים, אותם נכתוב כאן בקיצור:

(1) עליון - הקב"ה (2) תחתון - כנסת ישראל (3) שילובם יחד.
זה מקביל לג' אבות האומה (1) אברהם (2) יצחק (3) "יעקב חבל נחלתו" (וכפי שמפרש"י בפ' האזינו חבל הוא השזור משלושה חוטים).

זה מקביל לג' בתי המקדש:

בית ראשון הוא כנגד אברהם, היה בו אור עליון גבוה, אבל לא חדר מספיק בעולם.

בבית שני האור היה נמוך יותר, היו חסרים חמשה דברים (לוחות הברית שהיו במטמוניות, אורים ותומים ועוד), אבל במימד הפיזי והגשמי של העולם הרי אדרבה, בית שני גדול הן במבנה הפיזי והן מבחינת הזמן (420 שנים, עשר שנים יותר מבית ראשון).

שמעתי פעם ווארט בשם השפת אמת מגור, "וכן שני כתובים המכחישים זה את זה" אלו שני המקדשות שנחרבו, "עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" זה המקדש השלישי שישלב את שני המעלות ולכן יהיה נצחי.

על דרך מובא בזוהר "פתח אליהו" יש שתי ידיים "חסד דרועא (יד) ימינא" "גבורא דרועא (יד) שמאלא" "תפארת גופא", שלושת האבות וכן שלושת בתי המקדש מקבילים לשלושת המדות חסד גבורה תפארת, חסד וגבורה הם שתי מדות הפכיות ושניהם יוצאים מתוך גוף אחד ומשתלבות בו.

בבית השלישי יהיו את שני המעלות יחדו, לכן יהיה נצחי. עליו אמרו חז"ל "מקדש ה' כוננו ידיך" שתי ידיים גם ידימין וגם יד שמאל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ובאותו כיוון:

ימין אלו הצדיקים, שמאל אלו בעלי התשובה שהיו נטועים בשמאל ומביאים ניצוצות קדושות מעמקי הקליפות.

"ציון" אלו הצדיקים. ו"שביה" אלו ה(1)שבויים בידי יצרם ש(2)שבו בתשובה. בגאולה הקרובה ממ"ש נזכה שיהיו אלו ואלו יחדו, על זה נאמר "ציון במשפט תפדה - ושביה בצדקה".

יש לנו "חזון" עליו אנו חולמים ולא נרפה, "והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" בית המקדש השלישי והמשולש "ונהרו אליו כל הגויים".

רבי לוי יצחק מבארדיטשוב אמר באחת מדברותיו הקדושות (הרבי מליובאוויטש חזר על רעיון זה מידי שנה בשבת חזון) שבשבת "חזון" מראה הקב"ה לכל יהודי את בית המקדש, יה"ר שנראה את בית המקדש בעיני בשר נַאוּ (עכשיו) ממ"ש.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.


לתגובות והארות:
[email protected]