דף כה
*נדר אדעתא דידן.
א. נדרי הבאי מותרין כגון שאמר קונם אם לא ראיתי נחש שגבו טרוף כקורת בית הבד, אבל גבי שבועה אסור כגון שאסר עליו בשבועה אם לא ראה בדרך זו כיוצאי מצרים, ואמרינן דאין לחוש שנשבע על דעתו וקרא כך לקן של נמלים כיון שנשבע אדעתא דידן. והשמועות 1. הנשבע בב''ד אומרים לו דע שאיננו משביעים אותך על תנאי שבלבך אלא על דעת המקום ועל דעתינו, ואתי לאפוקי להו''א הקורא לחתיכות עץ זוזי ולמסקנא לקניא דרבא שנתן למלוה מקל שבתוכו החוב ונשבע שפרע והמלוה רגז וזרק את המקל ונשפכו הזוזים ונמצא דקושטא אישתבע. 2. משה רבינו השביע את ישראל על דעתו והוצרך להשביעם על דעת המקום שמא יקראו אלוה לעבודה זרה ודחי שע''ז נקראת אלוה, ואמרינן דאין להוכיח ממשה כיון שיכל להשביע אחרת ונקט לישנא דלא טריחא, והלשונות: מצוות משמע מצות המלך, כל מצוות ציצית, תורה אחת, תורות תורת חטאת ואשם, תורות ומצוות, תורה כולה ע''ז החמורה, ולמסקנא ההוכחה מדלא השביע שיקימו ע''ז ותורה כולה או תרי''ג מצוות.
שאלות לחזרה ושינון
א. נדרי הבאי והשמועות בנשבע על דעת עצמו (2)