הוא מעתה ואילך אינו עושוה דבר. אילן מצא את עצמו ממורמר מיום ליום, עד שחברו הטוב אבי שם לב לכך והציע לו לפנות למטפל טוב שיעזור לו להבין מדוע הוא אינו מוצא את זווגו. אילן קיבל את עצת חברו, מטבעו הוא אדם רך, מקשיב ומוכן לנסות על מנת להצליח, על אף ייאושו נשא את רגליו והתיישב בכבדות על ספת המטפל.
מיד בפגישה הראשונה כאשר שאלו המטפל 'מה לדעתך תוקע אותך?', ענה אילן תשובה שנשלפה במודע כביכול, מהתת מודע. כן ככה זה עובד, אני תקוע בגלל אמא שלי.
המטפל הנהן בראשו כמי שמבין ויודע , ושמח כי אילן מצא את התשובה בעצמו. מה שאילן חיפש בדיוק בהבעת פניו של המטפל את האישור לכך. 'תשע שנים זה מכונן בליבי, אני לא מעז לומר זאת, אמא שלי אישה נפלאה, דואגת מסורה, אתה קולט שעד היום כאשר אני שב מאוחר היא שואלת אותי איפה הייתי? ומה אני עשיתי היום? היא תמיד מעורה אקטיבית בחיי, אני מרגיש כי אני חב לה את חיי, אך מצד שני ייתכן כי סיבה זו מונעת ממני, בלא מודע להיות קשור לבית ולא לנהל קשרים בצורה נורמטיבית' אנחת רווחה מילאה את חלל חדר הטיפולים.
- - -
טליה ילדה מתוקה, היא שקטה באופן יוצא דופן היא השנה מסיימת כיתה ה', המורה שלה טוענת כי ציוניה נאים, אך היא אינה מדברת כמעט במהלך היום, והיא כמעט לא מוציאה הגה מפיה, המורה זימנה את הוריה לשיחה, אביה הגיע והוא אכן הודה כי גם בבית היא אינה מרבה לדבר. לטליה שני אחים בנים והיא בת יחידה, הוא ציין כי גם אמא של טליה אינה אישה דברנית במיוחד שזה כשלעצמו תופעת טבע נדירה, וכי הוא חושב כי הסיבה לכך שהיא שקטה כי כך מתנהל ביתם, בדממה יחסית, מדברים רק כשצריך.
המורה הסבירה לאב כי זה אכן יכול להיות אורח חיים נפלא, וכי שתיקה יפה לחכמים, אך לעיתים יכולה שתיקה מסוג זה להרוס חיים שלמים של ילדים שאינם באים לידי ביטוי, מביעים את רצונותיהם, ומסירים את המועקות, אכזבות ומה שעובר עליהם בעולם הילדים.
המורה החליטה כי היא תקח את טליה כפרוייקט, היא תנסה לדובב אותה וללמד אותה טיבה של תקשורת בגבול ומידה, כמובן לא באופן חריג ומותאם יחסית לאורח החיים שחיה בו, כדי לא ליצור סתירה וקונפליקט בין התנהגות לאורח חייה. המורה זיהתה כי שתיקה זו הינה חריגה,, אין אמא שתדובב את הילדה לדבר על קשייה, הצלחותיה וכו' תופעה זו יכולה לגרום לה בעיות בהמשך דרכה בחיים.
- - -
שני מקרים אלו מהווים דוגמא קטנה וקלה יחסית, של סימפטום הורי המעיד של קרעים בנפש הילד, שיכול להיות רב עוצמה והשפעה על חייו הילד, ולהוות נזק לשארית חייון, לעיתים גם נזקים בלתי הפיכים.
אחת ממשימות ההורות הוא לזהות את החולשה שלנו כהורה, ולנסות לא להשליכה על הילד, הצעד הראשון קודם הוא להכיר בחסרונותינו כהורים, לזהות, ואז לנסות לחבר, לרכך, ולמתן את ההשלכה שנעשית ברוב המקרים באופן לא מודע, על מנת לא ליצור קרעים על גבי קרעים בנפשם המתבגרת והמתעצבת של ילדנו.
קרעים קטנים יכולים להמנע מלהיות בלתי הפיכים, אם נשכיל לאחות אותם בזמן, לא להעמיק אותםם למחוזות שבהם כבא תאבד השליטה ולא נוכל לטפל בבעיה.
שימת הלב באופן תמידי, צריכה לבוא מהמקום בו אנו רואים, ומתבוננים על ילדינו ומבינים מהקושי שלהם, מהתנהגות חריגה, או ממשבר אליו הם נקלעו וכדו', איפה אני בתור הורה ממוקם בסיטואציה זו ומה תרומתי למצב זה. איך אנו כהורים מאחים את הקרע שנוצר ע"י התנהגות מתקנת אישית שלנו, של חולשותינו המשליכות על הסביבה המשפחתית.
]]>
