משפחה אחרת גרה שם עכשיו, נערה אחרת פתחה וסגרה את הארון שלה, עד עתה חשבה שיום יבוא והיא תחזור לשם. תסדר אותו שוב בדיוק כמו שהיא אוהבת. אבל הבגדים אינם לגופה עוד, הברזים עוד רגע נפתחים. וכולם כבר יודעים שמיים חיים לא יוצאים מהם, לא באושוויץ. אז כנראה שזה נגמר. התינוקות צרחו, האמהות שתקו. העיניים שלהן קרועות לעומתם, איך הכל נגמר להם לפני שהתחיל בכלל?!
בריינדי פליישמן שמעה פתאום מישהי לוחשת שירה, איך יכול האדם לשיר רגע לפני שהוא איננו?! ואז הבינה שזו היא. עוצמת עיניים תחת הברזים של הגז ושרה להם; לאיש אותו יכלה לאהוב, לילדים שיכולים היו להיות לשניהם.. לנכדים שוודאי רצים היו בבית האבן שהיו בונים.
לנינים שיכלו להחליק אצבעות קטנות על לחייה הקמוטות, אם רק לא היתה המלחמה הארורה הזו . אם רק לא היתה בתא המוות הזה - יכלה עוד כל כך הרבה דברים להספיק להיות..
היד שלה פגשה בזו של אחותה שעוד נותרה עימה. חשבה לעצמה כמה יפה היא גם כשמלאך המוות מרחף מעליה. רגע לפני שהיא נחנקת היא עוצמת את העיניים. ראתה את האחיות שלה כולן צועדות לבית הכנסת בבגדי השבת . מקדמות בשחוק את פני הגברים השבים הביתה מן התפילה.
חיוכן מאיר לעומתם וקילוחים של מיים חיים שוטפים את מלמלות שמלתן ולבריינדי את המחשבות.. את כל גופה.... קילוחים של מיים חיים היוצאים מן הברזים וקללות של אימה בשפה הגרמנית.
תקלה בתאי הגזים...
תקלה.
בתאי.
הגזים.
מוטות של ברזל מאיצות בהן לנוס החוצה . זה אף פעם עוד לא קרה ומישהו עוד ישלם את המחיר על המחדל שהיה כאן אבל כעת צריך ללצאת, על הקרקע שוכבת תינוקת בוכה.
אמא הלכה לה לאיבוד במנוסה החוצה, בריינדי מרימה אותה על הידיים וצוחקת אליה. צליפותיו של השוט הכבד שורקות על עורפה, הולמות על גופה, חותכות בבשרה החי אבל לה זה לא אכפת.
"יום אחד" היא לחשה לה לתינוקת "גם לי עוד יהיו ילדים".. אמרה והצמידה את קרקפתה הקרועה של הילדה אל ליבה הפועם "גם נכדים וגם ונינים... את תראי , אפילו יותר ממאה.." השטן מסתכל לה ישר בעיינים אך היא לא משפילה את המבט.
לא עוד .
העיניים שלה כמו אש לוהטת אל תוך שלו. "עוד תראו כולכם" היא צועקת אליו ואל רוחות השמיים "אפילו יותר ממאה....."
" בסרטון: אבא שלי היקר יחד עם סבתי האהובה והמופלאה בריינדי פליישמן ניצולת תאי הגזים באושוויץ, שולחת מסר למטיילים בנפאל ולדור הצעיר.
]]>
