חוויות ממלונית קורונה • פרק 2 / טובי שטרן

החסידת גור עמדה ליד בעלה ובקול של מעשנת כבדה פקדה על הילד שיביא את העגלה. בשניה הראשונה חשבתי שאולי היא בעלת תשובה שנגמלה מסמים כבדים.

מדהים לראות מהי אחוות אימהות, נשים חסידיות דוברות אידיש מטפלות בתינוקת כאילו הייתה ביתן היחידה. מאכילות מחתלות, מדי פעם כשמישהי נופלת למשכב היא מעבירה את הטיפול בתינוקת לאישה אחרת.

הילדה מאושרת מכמויות תשומת הלב שנשפכות עליה. מדי פעם היא מייללת אמא ואחד הילדים הולך לקרוא לאבא שלה מבית הכנסת.

אף אחד לא יודע מה עם סימה. היא במחלקת קורונה ולא יכולה לדבר. בשבת חילקנו את ספר התהילים ושיר השירים לרפואתה.

יצאתי עכשיו לגינה עם הילד עמד שם אבא לילדים רחב כתפיים מזוקן ועב מידות. הוא קרא לציפי שתביא את ריקי. חשבתי שאני לא שומעת טוב אולי שלל התסמינים דפקו לי גם את השמיעה.

בפעם השניה שהקול יצא, ראיתי גבר ענק מימדים שנכנס בו דיבוק עם קול דק של ילדה בת 6. ריקיייי, אני הולך, הוא צווח בקול של רקדנית בלט.

אני והילד התפוצצנו מצחוק, אך ה' שילם לי באותו רגע והצחוק שלי הפך בשנייה לשיעול שלא היה מבייש זקן בן 90 במחלקה הפנימית. בכלל את יכולה להשתעל פה חופשי כמה שאת רוצה.

להשתעל בקול זה סטייל כאן. להשתעל ולהיחנק תוך כדי זה כבר להגיע לרמה של 'אושיית אופנה'. מקודם אמא של סימה ואחותה הרווקה של סימה הגיעו. הן נדבקו בקורונה ובאו להיות עם התינוקת ולתמוך בחתן.

הילדה זורחת דודה שלה השרופה רצה אחרי 'השימדורה', ישר לדשא. החסידיות החלושות והחיורות לא מבינות מה היא אמרה ומבקשות תרגום לשימדורה דודה שרופה.

הן הסתכלו על אשת אברך אדישה, שסימנה להן בפנטומימה לא יודעת. הן הסתכלו אליי לקבל תשובה ואני חרחרתי בתת הכרה תוך כדי עצימת עין ושיעול כואב מהריאות שזה סגנון דיבור של ספרדים אין לי מושג.

חסידית א', הייתה סבורה - זה נשמע כמו מדורה ושריפה של הדודה. חסידית ב' - השם ישמור נשמע ממש כמו קללה.

הן התחילו ללכת עם הילדים לכיוון החצר. לקבל ויטמין d, דרך השרוולים הארוכים של החלוק. התחלתי לצחוק לעצמי והן בהו עליי לכמה רגעים והמשיכו ללכת. פה אף אחד לא דן את אף אחד.

פה אתה לא צריך להסביר את עצמך יותר מדי. מצידי שהדודה תעשה פה מדורת לג בעומר עם בשר על האש גם ככה אני לא מריחה כלום. לרפואת סימה בת אורנה.

איך זה להרגיש במלון

כשהייתי ילדה אמא שלי תמיד אמרה לי תסדרי את החדר אחרייך את לא גרה עם מנקה צמודה זה לא בית מלון. הבוקר, התעוררתי ופגשתי את זיכרמן מפנה את הפחים של החדר שלה.

כשהגעתי לכאן הפקידה בקבלה ציידה אותי באשפתונים. בקבוק מים למילוי. מגבת וגליל בודד של נייר טואלט. כאילו רצתה להגיד לי תשכחי מנופש גברת. גם אם המדינה תתן לך משהו שלא תחשבי לרגע שהוא יהיה מושלם.

לא רוצה נופש, לא צריכה נופש, העיקר שמישהו יכין אוכל לילד, כי זה מעבר לכוחותי. כשאין לך טעם וריח הרצון לבשל יורד ב50%.

כשאת משתעלת תוך כדי בישול, אנשים גם לא ירצו לאכול את האוכל שלך. יש פה עמדות של מים מינרליים, שצריך למלא את הבקבוק שקיבלת אחרת את תתייבשי. מגבות אפשר לקבל בקבלה.

תעמדי יפה בתור כמו בובה עם כל הילדות ותקבלי מגבת, נייר טואלט או סבון. פעם בשבוע תקבלי מצעים להחלפה. לא שמעו פה על 'רום סרוויס'.

קחי אשפתון ותורידי אותו לעמדת איסוף הזבל. תנקי ותבריקי את השירותים כמו שפחה חרופה ללא קבלת משכורת. אין טלויזיות. אין בכלל. גם האמיצים שניסו לחבר את הממיר לכאבל ולמשוך את השלט ולעשות מיני מעקף למסך לא הצליחו. הראש של הגמרא אמנם חזק. אבל לא יותר חזק מההחלטה של הרב של הבית מלון.

בכניסה למלון יושבים 2 חיילים צעירים ומשועממים, סטייל 'בגתן ותרש' /משחקים בפלאפון. הם החמ"ל המפורסם והמבולבל שכמעט על כל שאלה מתקשרים לשגע את המפקד שלאשתו בטוח נהרס החג מהטלפונים שלו.

אבא של גליקשטיין, הלהיב אתמול את כל הילדים, שהוא עושה להם חידון נושא פרסים בהלכות סוכה.

בשעה 11:00, כל הילדים התייצבו בכניסה לבית כנסת. בשעה 11:05 הילד כבר חזר. מה קרה?? הילדה שלו הגיעה ואמרה שהוא לא מרגיש טוב אז זה בוטל. וכך במחי שיעול אחד התבטלה לה התעסוקה.

אז לך תשחק בהליכה על הבקבוקים הריקים עם שאר הילדים הצעתי.

אתמול פינו גם את אמא של גרוס, בעלה נשאר פה עם כל 12 הילדים לבד, היא לא הצליחה לנשום נורמלי. בכלל לראות פה אסטרונאוטים עם בלוני חמצן הולכים בין ילדים זה מראה שכיח.

אלונקות, אנשים נחנקים שניה לפני סאקשן. מראה מלבב לגמרי. אתמול רדיו קול חי שלחו די ג'י שעמד מחוץ למלון והשמיע שירים.

ילדה אחת דחפה אותי מאחורה ונסתה להסריט. הסתובבתי אליה וזיהיתי אותה. זאת ההיא שפינו את אבא שלה בליל שבת היא היתה איתו בשיחת וידאו בווטצאפ הראתה לו את השמחה פה.

הוא היה מחובר לחמצן. חזרתי לחדר ונזכרתי ליד הדלת ששכחתי ליד הסוכה את הבקבוק מים שמילאתי. הלכתי לקבלה לבקש בקבוק מים וחזרתי לחדר.

רציתי להתקלח אבל המגבת רטובה. ימות העולם אני לא חוזרת עכשיו לתור בקבלה. בעצם, גם ככה אין לי משהו יותר טוב לעשות, אלך להביא מגבת ולזרוק את הרטובה לסל הכביסה במסדרון.

צריך גם לזרוק את הפח ולסדר את המיטות. אני אביא גם עוד סבון שיהיה כבר למחר. תסדרי את החדר אחרייך שמעתי קול ישן אומר לי את לא גרה עם מנקה צמודה זה לא בית מלון.