מה ההבדל בין אינטואיציה לאינסטינקט? מדוע אינטואיציה מתקשרת אוטומטית לכאב בטן, והאם רק לנשים יש מונופול עליה? התשובה מפתיעה. כל מה שרצית לדעת על אינטואיציה נשית (אימון אישי)
פתאום אני יודע את זה. נכות קשה. כבידה. מכבידה, מכאיבה, ובעיקר כואבת. אני יושב באפיסת כוחות על הספה, רגשותיי סוערים בקרבי. אני מרגיש חנוק משהו מבפנים מעיק, כמו משקולת ענקית מונחת על הלב שלי. מכתב גלוי על תופעה שכיחה בזוגיות
במדינת ישראל מוגשות מדי שנה 10,000 תלונות של נשים במשטרה על אלימות במשפחה אולם בפועל אנו יודעים כי רק אחד מכל עשרה מקרים של אלימות במשפחה מדווח למשטרה. בפועל, בין 7-10 אחוזים מהנשים סובלות מאלימות המופנית כלפיהן על ידי בני זוגן. רוב המקרים הלא מדווחים דווקא מהשכבות הגבוהות יותר מדוע?
הם חכמים יותר, מחושלים יותר ובגדול בעלי סיכויים רבים יותר להצליח. ובכל זאת, 97 אחוזים מתוכם היו מסכימים לוותר על התואר: מדוע, בעצם, קשה כל כך להיות בכור? (משפחה)
נפשו של האדם היא כלי מורכב במיוחד. כמו שכלי יכול בן רגע להישבר לרסיסים לפי עוצמת חוזקתו של החומר ממנו הוא עשוי, כך אנו ההורים מעצבים את נפשו של הילד וקובעים את החוזק, הסוג ואופי החומר שיכיל כלי זה. זהירות שביר
אנשים רבים מתקרבים לדת בדרך זו או אחרת, כל אחד בדרכו, לפי סגנון חייו והסביבה בה הוא חי. המשותף לכולם הוא התהליך, הבחירה היא בין לעבור אותו "מפחד" או "מאהבה"
בניגוד למקובל לחשוב, כתיבת צוואה אינה דבר השייך רק לבעלי הון. כמעט כל אדם הנו בעל רכוש כלשהו לפיכך, חייב כל אדם לדאוג לחלוקת עיזבונו. וחלוקה זו חובה שתיעשה באופן שיהא תקף הן על פי ההלכה והן על פי חוק.
הנקודה ההלכתית והמציאות של הדין האזרחי
חלוקת רכוש היא ליבת עניין הגירושין. לעתים היא מסתכמת יפה בין בני הזוג, אך למרבה הצער ברוב המקרים, היא טעונה וכואבת. שאלות כמו: האם יש אפשרות חוקית להוציא מחזקתו ובעלותו של הבעל את חלק הארי בבית ורכושו ולהותירו עם חלק זעום, לאחר שעמל במשך שנים רבות והשקיע את כל כולו בביתו? האם יש אפשרות חוקית כזו או תקדימים בעניין?
אצלנו בבית..
אתם בטח מכירים את חצי המשפט הזה.
יצאנו קצת החוצה, לשמוע מנשות השכונה משפטים המתחילים באצלנו בבית.
וחילקנו את זה לשלושה סוגיי בתים נפוצים, לך נשאר רק להחליט לאיזה בית את משתייכת
"זוכרת אותנו, משפחה בניברקית אחת בדרך ל'סבא וסבתא תל-אביב', כדי לצפות בטקס יום ההולדת של המדינה ולקנח בהליכה לכיכר רבין. אורדאה קראו לה אז". טובי שפיגל על קונפליקט העצמאות שלה
אני מפחדת שהוא יישכח וייעלם וייאלם שוב כפי שהגיע אל תוך ארון הספרים ואל דפי הסידור וישאב לו שם לעמוד כלשהו ויחזור להיות מילים מודפסות, מילים על מילים שלעתים כל כך קשה להתחבר למשמעות כל אחת מהן ולחוויה הרוחנית העצומה שמאחוריהן