כלומדת תורה והיסטוריה, אני מודעת היטב להבדלי הדקויות, השיטות והמנהגים בין חסיד לליטאי, בין חרדי לאומי לחרדי, בין חב"ד וברסלב או בין ספרדים לאשכנזים. אכן יש כאן השקפות עולם שונות, דרכים שונות לעבוד את ה', הנבדלות זו מזו הן ברמה הרעיונית והן ברמת המעשה, לעיתים עד כדי צורך במוסד שונה ונפרד.
אולם אין איש מדבר על המשותף: הרי כל העיתונאים מתפרנסים מהמפריד, ואם כן זה לא משתלם. מה גם שהרדידות והשטחיות הפושות במקומותינו לא מאפשרות להעמיק חשוב, על מה ולמה אנחנו "נלחמים" כל כך הרבה. אימהות צדקניות מתפללות בהדלקת נרות "וזכני לגדל בנים ובני בנים, אוהבי ה' יראי אלוקים, אנשי אמת זרע קודש" וכו', כאשר בפועל, אם בנה יהיה כל התארים הנ"ל, רק שיבחר בזרם חרדי שונה- אזי שוד ושבר, אין נחת, החינוך ירד לטמיון.
שוברים שיאים של רדידות
אז בואו נדבר רגע - מה משותף לכל שומרי המצוות באשר הם. כולנו מאמינים בכך שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. כולנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל, הוציא אותנו ממצרים, נתן לנו את התורה שבכתב ושבעל פה, והתורה הזו היא ספר ההנחיה של כל הנבראים, והיא נצחית ומתאימה לשנת 2015 בדיוק כפי שהתאימה לשנה של מתן תורה. כולנו יודעים שכל מצווה היא הנחיה אלוקית, ולכן היא נצחית ולא משתנה בהתאם לנסיבות ולזמנים. כולנו יודעים שחז"ל היו תנאים ואמוראים קדושים שכתבו את התורה שבעל פה כפי שקיבלוה דור אחר דור עד משה רבינו.
כמה מדברים על הנושאים הללו, העיקריים, במוסדות החינוך שלנו? הרי על כל משפט שכתבתי בפסקה לעיל יש מה לדון בו הלוך וחזור. שאלות על התורה שבעל פה- הכיצד ניתנו בסיני גזירות ותקנות שנתחדשו על ידי חז"ל; איך תיתכן מחלוקת במסורת שקיבלנו איש מפי איש עד משה רבינו, כולל מחלוקת בתפילין שמניחים על פי מסורת; איך מלבישים את הלכות שבת על המציאות המודרנית, וכיצד פוסקים הלכה, ומדוע היא מחייבת למרות שלא ניתנה בסיני. לשאלות הללו יש תשובות במגוון ספרי הגות בארון הספרים היהודי, על ידי גדולי ישראל כגון הרמב"ם, רב סעדיה גאון, ועוד.
לצערי, גם אנשים למדנים ומעמיקים שיכולים ללמד את הדור הצעיר את כל הנ"ל, לא עוסקים בזה. הן משום המחשבה הנאיבית שבין כה כולם ימשיכו בדרך ולא ישאלו שאלות, הן משום שנוח יותר לחסום את החשיבה ולהפנותה לזוטות, ועיקר העיקרים- אולי הילד יעבור לזרם אחר, אם חלילה יגלה שאין הבדל מהותי בינו לבין שכנו שומר המצוות המשתייך לזרם שונה. והרי החשיבה המקובלת בדורנו היא, שרק אנחנו צודקים, ורק אנחנו חרדים אמתיים, ורק הרב שלנו הוא מ"מעתיקי השמועה", שומרי הגחלת, מעבירי פך השמן הטהור מדור לדור. השאר? שה' יעזור להם. את הרעיון של שנים עשר שבטי ישראל, שלכל אחד מהם תפקיד ודרך שונה העולה בית אל, לא תשמעו הרבה.
ממילא, העיסוק בשאלות היסוד מפנה את מקומו לשאלות הטפלות כמו "מי חרדי אמיתי" ובעיקר "מי לא נחשב חרדי/יהודי", וגם כאן הרדידות שוברת שיאים. לא מודדים מי מקפיד על יחס טוב לזולת ומתפלל בכוונה, לא מודדים חסד ועזרה, רק סלולרי כשר, אקונומיקה כשרה ואוטובוס מהדרין. כל הלהט האידאולוגי נמצא בהמצאות ובמוסכמות חברתיות, ולא בעשרת הדברות. מה יאמרו השכנים גובר על רצון השכינה, ואז מתפלאים איך הילד נשר ולמה יש לו שאלות באמונה. רגע, אתם דיברתם איתו על אמונה? או שמא עסקתם בדקדוקי סוג הבד של המכנסיים? אם לילד יש שכל, הוא מבין טוב מאוד שהתורה לא מצווה עליו ללבוש דווקא מכנסי פוליאסטר שחורות. ואת הילד הזה אתם תפסידו. לא חבל? דווקא הילד עם השכל והחשיבה יכול להיות המנהיג הבא, או סתם יהודי ירא שמיים שעושה את רצון ה'.
" וזכנו לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלהים, אנשי אמת, זרע קדש, בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא" (מתוך תפילה לאחר הדלקת נרות שבת קודש).
]]>
