הריני מוכרחה לפרוס את משנת ההלכה לגבי נושא זה, ולמחות על אי קיומה במחוזותינו. אין זה רצוי לכבס את הכביסה בחוץ, אולם לחיות בבית מלא כביסה מלוכלכת שאיש אינו מנקה- זה מחניק. כבר לא נעים לחיות בחברה עם כל כך הרבה בעיות שלא מטופלות: הגיע הזמן לעשות כביסה.
התורה הקדושה אומרת "לולי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", כלומר, שקיומה של מדינה עם מנגנון אכיפה יעיל הוא ערובה לכך שלא נבלע איש את רעהו, בכל תחום שהוא. עכשיו, באה החברה החרדית ומבטלת לחלוטין את מנגנון המורא שמטילה המלכות, על ידי שתי מנגנונים פנימיים שלנו:
1. מנגנון ה"מויסר", האוסר לדווח על פשעים
בגלל פרשנות מוטעה של איסור המסירה, הפושעים אצלנו מרגישים חופשי לבצע את מעשיהם, כי אצלנו לא מדווחים. איסור ה"מסירה" בהלכה נוצר כאשר היהודים חיו תחת משטרים עריצים, וכל דיווח על עבירה על החוק של יהודי סיכנה את חייו.
לכל הדעות, דין זה לא חל על אלימים המזיקים לחברה כגון רוצחים, שודדים וסוטי מין, כי הדרך היחידה לעצור את הללו מלפשוע הוא דיווח למשטרה, גם במשטרים עריצים.
כיום, במשטרים הוגנים, דין זה רלוונטי בעיקר לדיווח על עבירות מס, הפרת נוהל וכדומה, ואינו רלוונטי כלל למי שהציל את הקהילה מנוכחותו המזיקה של אנס או פדופיל.
2. מנגנון השידוכים
ההופך כל משפחה של "מויסרים" או בכלל קרבנות פשיעה, למוקעת. עכשיו תחשבו לבד כמה אנחנו מוסריים וצדיקים בעיני ה' בכך שפוסלים בשידוכים בחורה שהותקפה, אבל מגוננים במרץ על התוקפן כדי שלא נהרוס לו את השידוך של הילדים. נפלא.
חיפוי על פשע חמור אינו רצוי ביהדות, עד כדי כך שהמחפה על פושע נחשב שותף לפשע. "אין לך משפחה שיש בה מוכס ואין כולם מוכסין, שיש בה לסטים ואין כולם לסטין.
מפני שכולם מחפים עליו" (תלמוד בבלי, שבועות ל"ט א'). המציאות המוכרת והעגומה של רבנים המחפים על אנסים ופדופילים, מאפשרת עוד ועוד פשעים, עוד ועוד נשמות טהורות שנהרסות, עוד ועוד משפחות שבורות.
וכל זה נעשה משתי סיבות, גם כדי לגונן על האנס (ועל זה נאמר כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל רחמנים), ובעיקר כדי שלא יתפרסם שיש בינינו פושעים כאלו.
והנה בסופו של דבר, הפשעים מתפרסמים, ולא רק הפשעים אלא גם הטיוח ושיתוף הפעולה של הרבנים. כואב לי מאוד לכתוב על זה, אבל במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.
האנס עשה את פשעו בגלל הרוע שבו, אולם הרבנים המטייחים פעלו בשם התורה ומכוח הסמכות ההלכתית שלהם; וכאשר משתמשים בתורה כדי לחפות על פשע ולאפשר לאנסים להמשיך בדרכם, יש חובת מחאה על כבוד התורה שחולל, על שם שמיים שהתבזה.
התורה הקדושה אומרת "לולי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", כלומר, שקיומה של מדינה עם מנגנון אכיפה יעיל הוא ערובה לכך שלא נבלע איש את רעהו, בכל תחום שהוא. עכשיו, באה החברה החרדית ומבטלת לחלוטין את מנגנון המורא שמטילה המלכות, על ידי שתי מנגנונים פנימיים שלנו:,1. מנגנון ה"מויסר", האוסר לדווח על פשעים,בגלל פרשנות מוטעה של איסור המסירה, הפושעים אצלנו מרגישים חופשי לבצע את מעשיהם, כי אצלנו לא מדווחים. איסור ה"מסירה" בהלכה נוצר כאשר היהודים חיו תחת משטרים עריצים, וכל דיווח על עבירה על החוק של יהודי סיכנה את חייו.,לכל הדעות, דין זה לא חל על אלימים המזיקים לחברה כגון רוצחים, שודדים וסוטי מין, כי הדרך היחידה לעצור את הללו מלפשוע הוא דיווח למשטרה, גם במשטרים עריצים.,כיום, במשטרים הוגנים, דין זה רלוונטי בעיקר לדיווח על עבירות מס, הפרת נוהל וכדומה, ואינו רלוונטי כלל למי שהציל את הקהילה מנוכחותו המזיקה של אנס או פדופיל.,2. מנגנון השידוכים,ההופך כל משפחה של "מויסרים" או בכלל קרבנות פשיעה, למוקעת. עכשיו תחשבו לבד כמה אנחנו מוסריים וצדיקים בעיני ה' בכך שפוסלים בשידוכים בחורה שהותקפה, אבל מגוננים במרץ על התוקפן כדי שלא נהרוס לו את השידוך של הילדים. נפלא.,חיפוי על פשע חמור אינו רצוי ביהדות, עד כדי כך שהמחפה על פושע נחשב שותף לפשע. "אין לך משפחה שיש בה מוכס ואין כולם מוכסין, שיש בה לסטים ואין כולם לסטין.,מפני שכולם מחפים עליו" (תלמוד בבלי, שבועות ל"ט א'). המציאות המוכרת והעגומה של רבנים המחפים על אנסים ופדופילים, מאפשרת עוד ועוד פשעים, עוד ועוד נשמות טהורות שנהרסות, עוד ועוד משפחות שבורות.,וכל זה נעשה משתי סיבות, גם כדי לגונן על האנס (ועל זה נאמר כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל רחמנים), ובעיקר כדי שלא יתפרסם שיש בינינו פושעים כאלו.,והנה בסופו של דבר, הפשעים מתפרסמים, ולא רק הפשעים אלא גם הטיוח ושיתוף הפעולה של הרבנים. כואב לי מאוד לכתוב על זה, אבל במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.,האנס עשה את פשעו בגלל הרוע שבו, אולם הרבנים המטייחים פעלו בשם התורה ומכוח הסמכות ההלכתית שלהם; וכאשר משתמשים בתורה כדי לחפות על פשע ולאפשר לאנסים להמשיך בדרכם, יש חובת מחאה על כבוד התורה שחולל, על שם שמיים שהתבזה.,,התורה מצווה אותנו "לא תלך רכיל בעמֶך לא תעמֹד על דם רעֶך אני ה' (שם יט, טז). כיצד מתקשר חלקו השני של הפסוק - "לא תעמד על דם רעך" – עם חלקו הראשון, שעניינו איסור רכילות ולשון הרע? מציע הנצי"ב מוולוז'ין הסבר נאה:,"לא תלך רכיל" מכל מקום "לא תעמוד על דם רעך". היינו: אם יודע שאיש אחד רוצה לירד לחייו של אדם אחר, הרי זה מחויב להודיע, ואסור לעמוד על דם רעך (פירוש העמק דבר, שם). לפי פירוש זה, הכתוב מבקש לומר שאף שבעיקרון יפה השתיקה, ואין לחטט ולפרסם מעשיהם של אחרים (משום "לא תלך רכיל"), הרי כאשר הזולת נתון בסכנה, יש בשתיקה משום מחדל פושע.,הרמב"ם מוסיף וכולל בציווי זה גם מקרה של "הרואה רודף אחר חברו להרגו" או הרואה רודף אחרי אישה כדי לבעול אותה ולאונסה "ויכול להציל - ולא הציל" (רמב"ם, משנה תורה, ספר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ראשון הלכות יד-טז)ואם כן, פדופיל שמסתובב בקהילה ועלול לפגוע בילדים, יש לדווח עליו כדי שלא יפגע בזולת. וכן תוקפי נשים. וכל מי שיודע על אחד כזה ולא מדווח- הרי עובר על "לא תעמוד על דם רעך".,לצערי, הכתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות משקפת מציאות עצובה המנוגדת לציווי התורה "צדק צדק תרדוף". במקום לבער את הרע מקרבנו ולמצות את הדין עם הרשעים, בחרו הרבנים בשיקול לא הלכתי בעליל, של הסתרת פושעי הקהילה החרדית ודאגה כביכול לעתיד השידוכים של המתלונן/ת.,כלומר, נורמות מגזריות עומדות כאן מעל להלכה, ודאגה לשלומו של התוקף עולה על טובת הציבור החשוף לפושעים מועדים העלולים לתקוף נשים וילדים.,שמחתי למצוא שם תיאור של כמה רבנים שפעלו כיאות, והגדיל לעשות האדמו"ר מביאלא שליט"א מבית שמש, שהתעניין קודם כול בשלומה של הבחורה, הבהיר לה את חשיבות הטיפול הפסיכולוגי ולבסוף הורה חד-משמעית: "למה שתהיה בעיה להתלונן? יש דרך אחרת למנוע ממנו לפגוע? כמו שפגע בך, יכול לפגוע בעוד בנות או בילדים. אני מוכן לעזור לך".,אציין גם את פסק ההלכה הכללי שפרסם הרב ייוסף ישעיה ברוין, רבה של קראון הייטס, לפיו מותר וצריך לכתחילה לדווח על עברייני מין ואין בזה שאלה של "מויסר".,,לסיום:,הדאגה לשם הטוב בשידוכים, היא הגורם העיקרי לכך שאנשים מתוכנו לא פונים למשטרה, ואני הקטנה שואלת: מדוע אנו פוסלים בשידוכים בחורה שהתלוננה על תקיפה מינית? הרי בכך אנו מענישים אותה פעם נוספת, אחרי שהגנו על התוקפן. הוא זה שצריך להתבייש, לא הבחורה שהותקפה על ידו.,הבחורה המותקפת לא צריכה להיות מתויגת על ידינו כ"בעייתית" חלילה, אלא רק לקבל חיבוק וטיפול פסיכולוגי להתמודדות עם הטראומה. לא עונש.,ולנערה לא-תעשה דבר, אין לנערה חטא מוות: כי כאשר יקום איש על-רעהו, ורצחו נפש--כן, הדבר הזה (דברים כ"ב, כ"ו)
‏
התורה מצווה אותנו "לא תלך רכיל בעמֶך לא תעמֹד על דם רעֶך אני ה' (שם יט, טז). כיצד מתקשר חלקו השני של הפסוק - "לא תעמד על דם רעך" – עם חלקו הראשון, שעניינו איסור רכילות ולשון הרע? מציע הנצי"ב מוולוז'ין הסבר נאה:
"לא תלך רכיל" מכל מקום "לא תעמוד על דם רעך". היינו: אם יודע שאיש אחד רוצה לירד לחייו של אדם אחר, הרי זה מחויב להודיע, ואסור לעמוד על דם רעך (פירוש העמק דבר, שם). לפי פירוש זה, הכתוב מבקש לומר שאף שבעיקרון יפה השתיקה, ואין לחטט ולפרסם מעשיהם של אחרים (משום "לא תלך רכיל"), הרי כאשר הזולת נתון בסכנה, יש בשתיקה משום מחדל פושע.
הרמב"ם מוסיף וכולל בציווי זה גם מקרה של "הרואה רודף אחר חברו להרגו" או הרואה רודף אחרי אישה כדי לבעול אותה ולאונסה "ויכול להציל - ולא הציל" (רמב"ם, משנה תורה, ספר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ראשון הלכות יד-טז)
ואם כן, פדופיל שמסתובב בקהילה ועלול לפגוע בילדים, יש לדווח עליו כדי שלא יפגע בזולת. וכן תוקפי נשים. וכל מי שיודע על אחד כזה ולא מדווח- הרי עובר על "לא תעמוד על דם רעך".
לצערי, הכתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות משקפת מציאות עצובה המנוגדת לציווי התורה "צדק צדק תרדוף". במקום לבער את הרע מקרבנו ולמצות את הדין עם הרשעים, בחרו הרבנים בשיקול לא הלכתי בעליל, של הסתרת פושעי הקהילה החרדית ודאגה כביכול לעתיד השידוכים של המתלונן/ת.
כלומר, נורמות מגזריות עומדות כאן מעל להלכה, ודאגה לשלומו של התוקף עולה על טובת הציבור החשוף לפושעים מועדים העלולים לתקוף נשים וילדים.
שמחתי למצוא שם תיאור של כמה רבנים שפעלו כיאות, והגדיל לעשות האדמו"ר מביאלא שליט"א מבית שמש, שהתעניין קודם כול בשלומה של הבחורה, הבהיר לה את חשיבות הטיפול הפסיכולוגי ולבסוף הורה חד-משמעית: "למה שתהיה בעיה להתלונן? יש דרך אחרת למנוע ממנו לפגוע? כמו שפגע בך, יכול לפגוע בעוד בנות או בילדים. אני מוכן לעזור לך".
אציין גם את פסק ההלכה הכללי שפרסם הרב ייוסף ישעיה ברוין, רבה של קראון הייטס, לפיו מותר וצריך לכתחילה לדווח על עברייני מין ואין בזה שאלה של "מויסר".
‏
לסיום:
הדאגה לשם הטוב בשידוכים, היא הגורם העיקרי לכך שאנשים מתוכנו לא פונים למשטרה, ואני הקטנה שואלת: מדוע אנו פוסלים בשידוכים בחורה שהתלוננה על תקיפה מינית? הרי בכך אנו מענישים אותה פעם נוספת, אחרי שהגנו על התוקפן. הוא זה שצריך להתבייש, לא הבחורה שהותקפה על ידו.
הבחורה המותקפת לא צריכה להיות מתויגת על ידינו כ"בעייתית" חלילה, אלא רק לקבל חיבוק וטיפול פסיכולוגי להתמודדות עם הטראומה. לא עונש.
ולנערה לא-תעשה דבר, אין לנערה חטא מוות: כי כאשר יקום איש על-רעהו, ורצחו נפש--כן, הדבר הזה (דברים כ"ב, כ"ו)
]]>
