השנה התבוננתי ומצאתי סיפורים מדהים מלאי מסירות נפש. לא רק של החנוכיה אלא גם של מי שמסר את נפשו להאיר אותה, ואכן מצאתי שלושה חנוכיות שכל אחת היא אור בפני עצמה, את החנוכיה הראשונה מצאתי בעיר סאוונה שבמדינת ג׳ורג׳יה במוזיאון של בית הכנסת מקווה ישראל, החנוכיה מתקופת אנוסי ספרד - מתקופת המורנו. חנוכיה זו נשמרה מדור לדור במשך מאות שנה עברה את הגירוש המשיכה לאנגליה ומשם נשלחה במתנה על ידי בנג'מין מנידה דקסטה. מהקהילה היהודית הספרדית באנגליה לקהילה היהודית הספרדית בארצות הברית בעיר סאוונה שממוקמת במדינת ג׳ורג׳יה, היא נתנה במתנה על ידי בנג'מין מנידה דקסטה.
בשנת 1737 יחד עם החנוכיה הגיעו גם ספר תורה כבן מעל 600 שנה ששרד גם את הגירוש וגם את האינקויזיציה, אבל כמו החנוכיה שמסמלת את האור וההמשך של עם ישראל, כך אותו ספר תורה ממשיך לעמוד על תילו בפאר והדר, אי אפשר לתאר איזה ערך רוחני וערכי יש לספר התורה הזה שעבר במסירות נפש מדור לדור. ולראות בחוש את הנס כיצד התורה היא בדיוק אותה תורה אותן אותיות תגים ומילים. פשוט נס מוחשי ומחייב. מחייב אותנו להבין שכל אחד מאיתנו הוא ספר תורה בפני עצמו. שצריך להישמר ולהאיר ולהעבור לדורות הבאים את האור הנצחי הזה.
ממשיכים את עם הנצח
בשנת 1737 יחד עם החנוכיה הגיעו גם ספר תורה כבן מעל 600 שנה ששרד גם את הגירוש וגם את האינקויזיציה, אבל כמו החנוכיה שמסמלת את האור וההמשך של עם ישראל, כך אותו ספר תורה ממשיך לעמוד על תילו בפאר והדר, אי אפשר לתאר איזה ערך רוחני וערכי יש לספר התורה הזה שעבר במסירות נפש מדור לדור. ולראות בחוש את הנס כיצד התורה היא בדיוק אותה תורה אותן אותיות תגים ומילים. פשוט נס מוחשי ומחייב. מחייב אותנו להבין שכל אחד מאיתנו הוא ספר תורה בפני עצמו. שצריך להישמר ולהאיר ולהעבור לדורות הבאים את האור הנצחי הזה., ממשיכים את עם הנצח ,,‏חנוכית המורנו, מתקופת אנוסי ספרד.,,‏ ספר התורה מתקופת האינקוויזיציה.,,‏סידור התפילה שגם הוא שרד את גירוש ספרד.,,,,את החנוכיה שלפניכם בנה איש יקר רבי יהודה אריה בתקופת השואה בגטו לוז, הוא בנה אותה בצורה כזו שיתאפשר להאיר אותה ולהשתמש בה מבלי לעורר חשד קל, במבט ראשוני כלל לא ניראה שמדובר בחנוכיה אלא בקופסת מתכת. ודאי אתם תוהים הכיצד היו לרבי יהודה פתילות להדליק בהן את האש, אכן במסירות כמו במסירות מוסרים את הכל למען המטרה. הפתילות נוצרו מכתונת הפסים של מחנות ההשמדה, והשמן מן המרגרינה שחילקו כל יום. רבי יהודה אריה אכין זריקן קטן. שם הוא אסף את השמן, השאריות של המעט מן המעט של המרגרינה שחילקו, אני מוכרחה לציין שמדובר באחת החנוכיות המרשימות שראיתי מימי חיי ולו בזכות המסירות והסיפור המדהים שבה היא נוצרה, המסירות בה היא נדלקה. כמה יראת שמים כמה מלאכת מחשבת, זהו אחד הסיפורים שעיצבו את מסירות הנפש של חג החנוכה. בפעם האחרונה בה הדליק רבי יהודה אריה את החנוכיה שלו היתה זו הפעם בה הפליג באוניה לארץ ישראל., חנוכיה לצד סמל האס אס - לא ינצחו אותנו ,,סיפורה של חנוכיה שמאירה בחלון בעוד שממול מופיעה סמל ענק של האס אס, בזמן המלחמה. לא ברור האם חנוכיה זו דלקה בימיה הראשוניים של גילוי האנטישמיות בגרמניה. או כאשר גרמניה הובסה, תמונה כמו תמונה שווה אלף מילים אני מתבוננות בחנוכיות אלו ובמסירות שבהן הן נדלקו, ואני מלאה הערכה לדורות הקודמים שמסרו את נפשם, אני רואה את זה כמו במירוץ שליחים שכל דור מעביר לדור שאחריו את הרעיון שלשמו אנו חיים, אסור לנו לעצור את המרוץ הזה חייבים להמשיך להאיר את האור...,התמונות באדיבות נילי גינגולד אלשיך ותודה למנהלת החנות גלינה מקנו שסייעה בהשגת המידע.
‏חנוכיה של יראה, הודלקה בגטו לוז
‏ ‏
את החנוכיה שלפניכם בנה איש יקר רבי יהודה אריה בתקופת השואה בגטו לוז, הוא בנה אותה בצורה כזו שיתאפשר להאיר אותה ולהשתמש בה מבלי לעורר חשד קל, במבט ראשוני כלל לא ניראה שמדובר בחנוכיה אלא בקופסת מתכת. ודאי אתם תוהים הכיצד היו לרבי יהודה פתילות להדליק בהן את האש, אכן במסירות כמו במסירות מוסרים את הכל למען המטרה. הפתילות נוצרו מכתונת הפסים של מחנות ההשמדה, והשמן מן המרגרינה שחילקו כל יום. רבי יהודה אריה אכין זריקן קטן. שם הוא אסף את השמן, השאריות של המעט מן המעט של המרגרינה שחילקו, אני מוכרחה לציין שמדובר באחת החנוכיות המרשימות שראיתי מימי חיי ולו בזכות המסירות והסיפור המדהים שבה היא נוצרה, המסירות בה היא נדלקה. כמה יראת שמים כמה מלאכת מחשבת, זהו אחד הסיפורים שעיצבו את מסירות הנפש של חג החנוכה. בפעם האחרונה בה הדליק רבי יהודה אריה את החנוכיה שלו היתה זו הפעם בה הפליג באוניה לארץ ישראל.
חנוכיה לצד סמל האס אס - לא ינצחו אותנו
‏
סיפורה של חנוכיה שמאירה בחלון בעוד שממול מופיעה סמל ענק של האס אס, בזמן המלחמה. לא ברור האם חנוכיה זו דלקה בימיה הראשוניים של גילוי האנטישמיות בגרמניה. או כאשר גרמניה הובסה, תמונה כמו תמונה שווה אלף מילים אני מתבוננות בחנוכיות אלו ובמסירות שבהן הן נדלקו, ואני מלאה הערכה לדורות הקודמים שמסרו את נפשם, אני רואה את זה כמו במירוץ שליחים שכל דור מעביר לדור שאחריו את הרעיון שלשמו אנו חיים, אסור לנו לעצור את המרוץ הזה חייבים להמשיך להאיר את האור...
התמונות באדיבות נילי גינגולד אלשיך ותודה למנהלת החנות גלינה מקנו שסייעה בהשגת המידע.
]]>
