בשנה שעברה עמדתי על הבמה הזו יחד עם אנשים מדהימים עם עשיה מיוחדת במינה. משה לוי, גבי ברשישת, רותם אלישע, הלל בראלי, רונה רמון ורבים נוספים. והדלקתי משואה. הייתי נוכחת לפני ומאחורי הקלעים של הטקס המיוחד הזה. וראיתי את כל הצוות. משקיע את המיטב שבו. מושיק אביב - גם השנה, כמו בשנה שעברה היה מדהים. אתם אולי מאחור בערב הזה, אבל מי שהיה שם לא שוכח אתכם.
כשהדלקתי משואה- לא ידעתי עד כמה משמעות תהיה לכך בעבור כל כך הרבה אנשים. לאורך השנה האחרונה אני שומעת נשים רבות שמספרות לי שהתחילו את המסע הפרטי שלהן, אחרי שראו אותי שם. ושמעו שהן ראויות לכבוד ולהערכה על ההתמודדות. הן מספרות על הדמעות שבכו תוך כדי הצפיה, ועל מה שעשו בעקבות החשיפה.
כשהדלקתי משואה לא ידעתי עד כמה המעשה הזה, יהווה מרכיב משמעותי בזהות החרדיתישראלית שלי. עד כמה הדבר ישפיע במעגלים המשפחתיים השונים. מי יעודד, מי יתעלם, מי יברך ומי יכעס על החוצפה שבדבר או יטען לחוסר הצניעות שלי.
כשהדלקתי משואה לכבודן של אחיותי, הנשים המתמודדות עם הליכי גירושין ומציאת העצמאות האישית שלהן, לכבוד האנשים שעוזרים להם. החברה שתומכת בהן ואלוקים שמלווה אותי ואותן כל הזמן. ידעתי רק שאם הגעתי למעמד הזה יש לכך מטרה. אותה מטרה, שמלווה אותי בשנים האחרונות היא נכונה ואמיתית היום יותר מאי פעם.
שנה אחרי ובדיוק ביום ההולדת הלועזי שלי, אני מסתכלת אחורה בגאוה על מה שהשגנו ב-באשר תלכי, על למעלה מאלף הנשים הנפלאות שליוינו. אני מסכמת שנה מלאת הפתעות, מלאת התחדשות אישית שלי ושל הארגון. ומסתכלת קדימה מתוך אותה אמונה שלותה אותה בשנה שעברה בטקס וממשיכה ללוות גם עכשיו.
וגם השנה, כמו בשנה שעברה, יום יום, אמשיך לעשות את הדברים שאני מאמינה בהם. לקדם, לשנות ולהשמיע קול. כי כשרוצים לעשות דברים, אפשר לעשות זאת מעל במות בקול גדול. ובעיקר - לאורך כל השנה, בהרבה מאד עשיה שקטה יותר ופחות.
"לתפארת מדינת ישראל" שיש בה את האפשרות לקדש שם שמים ולתקן עולם. שלמרות הביקורת שיש לי עליה כפרט, ולמרות החברה שלי שעדין מחפשת את מקומה במרחב, אני גאה להיות שחקנית חברתית במגרש שלה.
]]>
