יחד עם אחי היינו מתגנבים לרכב הורי והיינו נוסעים לחוג את חג הפורים. איזה "כיף" זה היה לעשות פורים עם קהילה מבוגרת לרוב וקצת ילדים... היינו בועטים רגלים ברצפה וצועקים בוז. רוב האנשים בביכ"נ היו מבוגרים עם מכשירי שמיעה והם היו מסמנים לנו ככה עם היד די מהר להפסיק עם הרעש שהיינו עושים בזמן הקראת שמו של המן הרשע, כנראה שהמכשירי שמיעה שלהם היו מצפצפים באוזניהם מהרעש שהילדים עשו בזמן קריאת המגילה.
לאחר קריאת המגילה היה את הכיבוד הטעים באולם האחורי הדי קטן. פעם הראשונה שאימא הסבירה לי שזה אוזן המן הייתי די נגעלת ולאחר מכן מסכמת עם עצמי שאת זה אני לא יספר לכיתה. יהודים שאוכלים אוזניים, גם ככה הם היו חושבים עלי דברים מוזרים.
חשבתי לעצמי מדוע אוכלים אוזני המן מה זה הדבר הזה לאכול "אוזנים" ואז נזכרתי בזקנים עם המכשירי שמיעה שסבלו מצפצופים באוזניהם בזמן שצרחנו את שמו של המן, פורים בילדותי בעיירה הקטנה שבהולנד. עלינו לארץ לפני שש שנים, ופעם הראשונה שחוויתי פורים בצורה אחרת לגמרי.
המון ילדים מחופשים ברחובות, המון אוזני המן בטעמים שונים בחנויות, קריאת המגילה בכל פינה בבתי הכנסת. ההתרגשות היא גדולה והחוויה היא אחרת. כיום בחג הפורים אני מצטרפת לילדי ומחלקים ביחד משלוחי מנות מטעם חב"ד לכל השכונה. הילדים מתחפשים לבי"ס ואז מחליפים תחפושת אחרת לביהכ"נ ושמה הילדים צורחים וצורחים ונהיים צרודים כשהם שומעים את השם המן בזמן קריאת המגילה.
בסוף היום הם חוזרים עם 78 משלוחי מנות הביתה ( איך אני זורקת אותם לפח כדי שלא יאכלו שטויות). חוזרים אחרי המשתה הביתה, כולנו עייפים, צרודים אך שבעים ומרוצים ואז לפתע אני מגלה שיש ליד הדלת עוד שקית משלוח מנות, שיש עוד מישהי שברגע האחרון שמה לי משלוח מנות על הדלת.
הזמן כבר חלף ואין טעם לצאת עכשיו ולהביא לה משלוח מנות שאני מרכיבה מכל המשלוחים שהילדים הביאו הביתה. אני מסמסת לה "תודה רבה על המשלוח מנות, שלך אצלי עדיין בבית, לא הספקתי להביא לך סמיילי קורץ ומחייך, אחזיר לך בפסח עם מצה כשרה, חג שמח לכולנו".
]]>
