ד"ר דרור דיקר הוא מומחה לרפואה פנימית ולטיפול בהשמנה מטעם האיגוד האירופאי ומנהל המחלקה הפנימית ד' לעודף משקל בבית החולים השרון. בריאיון מיוחד למשה מנס ב'תוכנית הכלכלית' של 'כיכר השבת' הוא שובר סטיגמות ומסביר למה שתיה מתוקה היא קטלנית, למי יש סיכוי להשמין, מי מוגדר 'כבד משקל' ומה הוא יכול לעשות?
הריאיון המלא
אם אנחנו מדברים על נושא ההשמנה, אי אפשר להתעלם מסוגיית המס על השתיה המתוקה, שכפי שידוע לך, נתפס כמס נגד החרדים ולכן מתעלמים מהאספקט הבריאותי...
"בוא נוריד את השיח מהפוליטיקה. הבריאות היא מעל לכל דבר. אין מחלוקת בעולם המדעי שהמשקאות הממותקים גורמים לנזק בל ישוער מבחינה בריאותית. הם מובילים לכבד שומני, שחמת ולגידולים של הכבד. הם מובילים גם להתפתחות סכרת ומחלות לב וכלי דם והכל הכל דרך השמנה.
"אנחנו תופסים את ההשמנה כמחלה של רקמת השומן. יש להשמנה 2 מחלות. מחלת הכובד - זה מעמיס על המפרק והשלד. ובמקביל מחלה של רקמת השומן עצמה. כשהיא גדלה, בגלל העודף הקלורי הגוף מאכסן אותו ברקמת השומן. היא לא מקבלת מספיק דם והופכת לרקמה המייצרת תהליכים דלקתיים. הרקמה העודפת הזאת נמצאת בכל איבר ואיבר בגוף, היא נמצאת בכבד, בשריר, בלב, במוח ובלבלב. התוצאה הסופית שהמחלה הזאת של רקמת השומן גורמת לפגיעה בכל האיברים. הצריכה המוגברת של משקאות ממותקים - ודווקא משקאות כי שם כמות הסוכר רבה מאוד - גורמת לאגירה של קלוריות ריקות בתוך ריקמת השומן ולפגיעה. יש קשר ברור בין צריכה עודפת שלמה שאנחנו לא צריכים - המתוקה - לבין מחלות. לכן בוא נפריד את הפוליטיקה ואת הרצון להתנקם באדם זה או אחר לבין הבריאות שלנו. נבין שאנחנו מדברים בחיי אדם.
"אני מטפל בלא מעט מהקהילה החרדית, לצערי הרב אני רואה פעם אחרי פעם את הנוהל הזה שבו בשולחן שבת יש את המשקאות הממותקים לכל המשפחה. אנחנו יודעים היום שאחוז הגברים הסוכרתיים בעולם החרדי גבוה מהממוצע בגברים הכללי במדינת ישראל. הגברים החרדים מבטאים סכרת ברמה גבוהה יותר. בקהילה החרדית יש בעיה אמיתית של מחלות מטבוליות".
זה נתון נוראי וקשה וזה עוד יותר מתסכל כי לכאורה מה לעשות...
"נניח ונמצא שהמס הזה לא הועיל ולא הזיק, אפשר להוריד אותו, אז שימו את המס בצד ודעו מה קורה עם הסוכר וזה הדרך להפריד. לעשות הסברה נכונה. גם בשולחן שבת רק מים. אבל זה לא רק השתיה המתוקה, זה קידושים וחוסר מודעות וזה מקום קל להנות באוכל. זה זול זמין וכשר.
"אני חושב שגם העניין של המיקום שלך בתוך השכבה הסוציו אקונומית משפיעה, ככול שהיא נמוכה כך היא מבטאת השמנה באחוז גבוה יותר. בקרב בעלי הכנסות נמוכות יש השמנה ב-35 אחוז. בשכבות הסוציו אקונומיות האחרות זה 27 אחוז. זה שאתה אדם ללא אמצעים כלכלים כבר מכלילה אותך בתוך קבוצת סיכון להשמנה".
למה?
"המאכלים הלא בריאים זולים יותר. האוכל הבריא יותר יקר".
וזה כבר מקומם...
"פה צריך לפעול. אני חושב שאת הכסף שמרוויחים מהמס הזה צריך לשים חזרה בבריאות. להוריד את מחיר האוכל היקר ולגרום לכך שאנשים שכולם יוכלו לצרוך אוכל בריא".
'צריך' זה דבר נחמד, אבל שבפועל עשו זה להטיל גזירות בלי להסביר...
"אבל התובנה הראשונה היא שהשמנה זו מחלה והיא רעה. מה שקורה הוא שלא מתמקדים בנושא בצורה נכונה. חושבים שהשמנה היא בחירה. כאילו שאדם בוחר לאכול יותר ולא לעשות פעילות גופנית ולכן הוא משמין, זאת טעות חמורה. אדם לא בוחר אם להיות שמן. הוא לא בוחר אם להיות סוכרתי או לפתח גידולים בגופו.
"אנחנו יודעים היום שיש שינויים פיזיולוגים. יש פחות הורמוני שובע אצל אדם שסובל מהשמנה. יש יותר הורמוני רעב, היכולת שלו להימנע מתזונה מלאת פחמימות היא ירודה. אדם שחי בהשמנה ישן פחות טוב, סובל מדום נשימה וזה עצמו משמין. הוא גם סטרס יותר גבוה וזה מעצים. הוא לוקח עוד תרופות שמעלות את משקלו. אדם שחי בהשמנה נמצא במסגרת פיזיולוגית שמעלה את משקלו, הוא איננו אשם במשקל שלו. לכן קובעי המדיניות שאינם מבינים את המסר הזה צריכים להבין שהשמנה היא לא מתוך בחירה אלה מתוך תהליכים לא בריאים".
זה אמירה גדולה עם משמעות. ראיתי תוכנית שעשו עם אנשים שמנים ודבר אחד אין שם - לדבר עד כמה השמנה זה אסון. היום אסור להגיד למישהו זה לא בריא וזה לא כדאי
"אני מבין ובגלל זה צריך להפריד את הסטיגמה, ברגע שנוריד את האשמה נתחיל להבין איך אפשר לגשת לטיפול. אתן לך נתונים. כשבדקו את המתגייסים לצה"ל בגיל 17 ועקבו אחריהם 40 שנה ראו נתון מדהים. נערים שחיים עם השמנה בגיל 17 הסיכון שלהם למות מהתקף לב בגיל 27 הוא פי 2. הסיכון שלהם למות מהתקף לב אחרי 40 שנה, בסביבות גיל 50 זה פי שלוש וארבע. זאת אומרת גם בגיל 17 אם אתה חי עם השמנה אתה מעלה את הסיכון שלך למוות ממחלות כלי דם וסוכרת".
וזה לא אשמה? למה שלא יסתום את הפה שלו? אנחנו יודעים שזה מסוכן! למה הוא ממשיך לאכול?
"למה הוא אוכל? האם זה רק אחריותו? אין ספק שיש אחריות של כל אחד מאתנו על הבריאות שלו. אבל יש מספיק עדויות מחקריות שמבהירות לנו למה ילד שחי עם השמנה הוא ככה. למשל, וזה מקרה קיצון, אנחנו יודעים לזהות כמה גנים שמי שמבטא את הגנים הללו בצורה לא תקינה, משמין כבר מתחת לגיל 6. אז מה תגיד לילד למה הוא רעב כל הזמן? זה לא באשמתו. זה משהו גנטי וגם יש טיפול.
"מדובר בבעיה פיזיולוגית. גם אצל אנשים שאין את הבעיה הגנטית, יש תהליכים חולניים שמובילים את הבן אדם. עכשיו אין ספק שכשאתה חי במשפחה ששותה משקאות ממותקים ושאוכלת המון ממתקים, שכל הזמן בבית כנסת זורקים סוכריות, אירועים, בר מצוות וחתונות ולא עושים פעילות גופנית כאשר כל האוכל הוא מתועש ומשמין - זה חלק מהעניין.
"אוכל לא בריא גורם לנו להיות רעבים. האוכל המתועש גורם לנו לצרוך יותר, יש באוכל הזה יכולת לדכא אותות של שובע שמגיעים מהמעי. הרי איך אנחנו שבעים, כשאנחנו אוכלים, המעי טועם את האוכל שאנחנו אוכלים ולפי הטעם והרכב המזון הוא משחרר הורמונים, ההורמון הזה עולה למוח ואומר לו נכנס אוכל, תשחרר סימן של סטופ. האוכל שעובר בתוך המעי מעביר אותות. האוכל שנכנס לקיבה גורם לה להימתח והמתיחה הזו משודרת על ידי עצב הוואגוס למוח - שם יש אזור שאחראי על הפעלת לחושות שובע כשהאותות מאותתים בצורה תקינה אנחנו שבעים אבל אם יש פחות מהאותות או משהו בתשדורת לא תקין אנחנו נהיה רעבים כל הזמן. האוכל המתועש חוסם את האותות האלה".