קדושים תהיו: "אני גבר!" // הרב אבי אברהם

(צילום: שאטרסטוק)

"חמודי אתה יכול להעביר את הסלט בבקשה?...

"תודה צדיק!..."

"את נורמלית? את קוראת לו 'צדיק' רק כי הוא העביר לך את הסלט?...זה נקרא 'צדיק'?"

לשיח הזה הייתי עד לפני כשבוע במהלך סעודת השבת. שיח שבין אשתי לחמותי שקבלה בקול על הוזלת המשמעות של המילה והערך- 'צדיק'.

יש צדק מסוים בדבריה, נוכח המציאות בת זמנינו של אינפלציית השמות והתארים המלווים את האנשים. על כך כבר אמר פעם אחד ממאורי הדור במליצה כי בימינו התואר 'הרב' יכול ללמד רק שאתה 'גבר' ולא 'אישה'...

ומנגד, יש משמעות גם לחיזוקם של מעשים טובים ועידוד מקדם.

הצורך שהילד יבין שגם באמצעות פעולה קטנה של חסד שהוא תורם לסביבה הוא כבר נמצא על הדרך הנכונה להיות 'צדיק'. שזה אפשרי ויתכן עבורו.

גם גדולי הדור לא נולדו 'צדיקים', הם התלמדו והתפתחו בכך ממעשה ועוד מעשה קטן שהצטרפו לתוצר המלא. 'צדיק' של היום, במחמאה, מדבר על שיקוף התהליך ולא על התוצאה. כוונתו: 'אתה בדרך הנכונה להיות צדיק, המשך כך!..."

"קדושים תהיו".

האור החיים הקדוש ביאר את הציווי הראשון בפרשה במספר אופנים.

ראשית כל הוא ציין כי יש בכך המשכיות לפרשה הקודמת שעסקה באיסורי העריות, ולתת עליהם 'עשה' חיובי.

כלומר, ישנה משמעות לאדם שמתגבר לא רק בכך שלא עבר על איסור, אלא שנותנים לו שכר כעושה מצווה בפועל, כיוון שקיים בכך מצוות עשה של 'קדושים תהיו' בכך שהתרחק מהרע.

דבר מופלא נוסף מציין האוה"ח כי ההוראה נכתבה בלשון רבים- "קדושים תהיו"- כדי להורות כי כל אחד יכול להיות ולהיקרא 'קדוש'!...

כל מי שמקיים מצווה זו ומממש את זכות הבחירה שלו בטוב הופך את עצמו לראוי לטייטל של 'קדוש', לא פחות.

"כי מצווה זו של קודשים תהיו היא מצווה שישנה בכל אדם, שכל איש בישראל בקיימו מצווה זו קדוש יאמר לו, ואין הדרגה בישראל שתהיה נמנעת מהשגה זו" כלשון האוה"ח.

מעניין גם שהציטוט הזה מקבל משנה תוקף כאשר בעל המימרא עצמו זכה לכינוי הצמוד המפורסם שמלווה אותו תדיר ושגור בפי כולם- 'האור החיים הקדוש'.

מסתבר שהוא עצמו, כקדוש בדרגה עליונה לא החזיק בטיבותא דיליה וראה בענווה גם את התואר וההשגה שלו והבין שאין טאבו לתואר הזה. שכל אחד מסוגל להיות קדוש באמצעות בחירה נכונה וחיובית.

הרב וולבה זצ"ל בספרו עלי שור מציין למאמר מופלא נוסף שהוא ראה באוה"ח, בפרשת קין והבל, כשביאר על הפס' "למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלוא אם תטיב שאת" שכתב כך:

"אם תהיה מבחינת הטוב, כל מעשיך שורה עליהם בחינת הטוב ומעצמן הם מתנשאים, כי הקדושה אינה צריכה לאחרים".

הרב וולבה התרגש לקרוא זאת והתפעל מאוד. הקדושה אינה צריכה לאחרים! היא נמצאת ומוטבעת בנו, בכל אחד. הקב"ה רוצה ומאמין שכל אחד יכול להגיע אליה בזכות עצמו.

האוה"ח מפנה אותנו גם לתחושה שקל לנו לחוש בה ולהבין על מה הוא מדבר, שכאשר אנו 'בבחינת הטוב'- כשאנו עסוקים בעשייה מקדמת ומספקת ברוחניות וגשמיות- אז 'הכל טוב'. הכל נצבע בוורוד בזמן כזה, וגם שאר המעשים והתחושות 'מעצמן הן מתנשאים'. אנחנו מועצמים ומרגישים טוב, וגם 'קדושים' יותר.

במה זה תלוי?

בבחירה.

בבחירה להיות 'בבחינת הטוב'.

להישאב לטוב ולא לזבל

להיות 'אדם'- בוחר, ולא 'בהמה' מובלת.

מנקודת המוצא של 'אדם' ראוי לשמו- הדרך להפוך להיות 'קדוש' בכוחות עצמיים, כבר קלה הרבה יותר.

"אוף, היתוש הזה מעצבן אותי, מזמזם לי כל הזמן בראש ומפריע לי להירדם..." התלונן הילד לאביו בשעת ההשכבה

האבא מהרהר קצת ועונה: "אתה זוכר ילדי שחול המועד ביקרנו במושב יסודות וראינו את הפרות ברפת? אז איך זה שמסביב אותה פרה היו כ-200 זבובונים ויתושים, ולה- עשה רושם שזה בכלל לא הפריע ולא הטריד אותה לרגע... ואילו אותנו מטריד כבר יתוש או זבוב אחד בלבד?

הסיבה לכך היא כנראה כי היא בהמה. אין לה עול וטרדות שונות.

האם בגלל זה נקנא בה? כי לא 'מטריד' אותה? ברור שלא. כי היא חיה חיים של בהמה.

ההבדל בין אדם לבהמה מונח ב'כח הבחירה'. ביכולת לומר למנגנון הטבעי המושך אותנו- לא! להפעיל את השרירים שאותם אין גם לבהמה החזקה ביותר בגופה, את שרירי ה'לא'.

היכולת שיש לאדם ובה הוא מתייחד ומתעלה ויכול גם להפוך להיות 'קדוש' באמצעות הבחירות הנכונות שלו בחיים.

בחג הפסח הוקרב קרבן שעורים, בשבועות מחיטה.

בעלי המוסר ביארו כי יש בכך רמז על התהליך הנצרך בימים אלו של 'ספירת העומר' כהכנה אישית ונפשית עבורנו לקבלת התורה, כדי להיות כלי קיבול ראוי שנהפך מ'בהמה' ל'אדם'.

תהליך שמוציא אותנו, בדיוק כמו שהוציא בעבר את עם ישראל ממצרים ממ"ט שערי טומאה בהמיים שאינם מכבדים שם אדם, להיות 'אדם' שכשיר לקבל תורה מסיני.

'מטרת האם' של הימים הללו היא לפתח בנו את היכולת להגיד- "לא" ליצר, לפיתויי המזדמנים לפתחנו ולמידה רעה ולבחור להיות אדם ולא בהמה!...

המטרה הנוספת היא ללמוד גם ליהנות מזה ולא לסבול מהתהליך. בדיוק כמו שהאוה"ח מסביר שלכן היה חשוב שיהיה גם 'עשה' ולא רק 'לא תעשה'.

אדם שרק נמנע מעבירות כי 'אסור' ו'אסור' ו'אסור' עלול יתפוצץ ח"ו בסוף.

אך אם הוא ילמד את עצמו ליהנות גם מהתהליך ולרוות ממנו סיפוק אישי- זה כבר יהפוך להיות חלק ממנו.

אם נרגיש שבכל בחירה שלנו בטוב או בהימנעות מהרע אנחנו לא 'פראיירים' אלא באמת זוכים בכך למשהו בכיס, לעצמנו, למשהו שמגדל אותנו ומוסיף לנו כבוד ותועלת, אז נהיה מסוגלים ונרצה יותר להתקדם במהלך הזה. נדע שאנחנו מרוויחים לעצמנו ואלו הם החיים האמיתיים לנצח ולא חיי בהמה גשמיים.

החינוך שואל כידוע על צורת הספירה הבלתי שגרתית של ימי ספירת העומר.

מדוע אנו מונים 'היום אחד, שניים, שלוש'?...

הלא כשאו מחכים בד"כ ליעד מבוקש אנחנו "סופרים את הזמן לאחור" מרוב ציפייה, כדי לבדוק 'כמה עוד נשאר לנו'?...

והוא עונה ב'סברא פסיכולוגית', שאנחנו לא מסוגלים לראות "הרבה" כ"כ אלא צריך לעבוד בהדרגה, לאט לאט.

אך יש תירוץ נוסף על כך שהגר"ש פינקוס המחיש יפה.

נתאר לעצמנו שביום בהיר אחד מתקשר הדוד העשיר מאמריקה לאחיינו האברך מישראל ואומר לו 'שמעתי שמצבך קשה, אני שולח לך 10,000 דולר בדואר. זה יגיע תוך שבועיים'.

האברך מרוגש ומאושר ומחכה בקוצר רוח, סופר ימים ושעות.

אחרי יומיים הוא כבר בודק בתיבת הדואר, אולי בטעות הקדימו... ואחרי שבוע הוא כבר יורד לבדוק 3 פעמים ביום....

מבחינתו הכסף כבר 'מגיע לו', אך יש רק משהו אחד שמעכב לו- "הדואר"... אז הוא מחכה ומחכה שכבר יגמר ה'עיכוב' ושזה יהיה אצלו ביד.

ובגרסה השניה של הסיפור- אותו דוד עשיר מתקשר לאחיינו האברך ואומר לו: 'אני רוצה להנציח נפטר. חשבתי לעשות איתך עסק שבכל פעם שתלמד שעה בערב לעילוי נשמתו תקבל 1000 דולר'.

האברך הולך בלילה הראשון ללמוד ונהנה מה'גישמעק' ומהשכר שבצידו גם, למחרת הוא מגיע ליהנות שוב וכך במקביל מצטבר לו בכל יום סכום מרשים.

אחרי שבוע הוא מהרהר לעצמו: 'איזה סידור טוב זה!, אני גם לומד ונהנה וגם מקבל המון כסף לפרנסתי, הלוואי שהוא ירצה להמשיך אפילו יותר משבועיים'....

בגרסה הזו, הוא נהנה מהתהליך, מכל יום ויום שעובר ולא סובל בכלל. מדוע?

כי הוא מרוויח מחדש את ה'זכות' בכל יום.

כאלו הם ימי הספירה.

אנו צריכים "להרוויח" בכל יום שעובר את הזכות להיות ראויים לשכר המצפה לנו בסוף ימי הספירה- 'קבלת התורה'.

מ"ט הימים הקודמים לכך הם אינם "מעכב", מסביר הרב פינקוס זצ"ל, אלא 'הדרך' עצמה כדי לקנות ולזכות בשיא שמחכה לנו בסוף, ובכך ימי הספירה מהווים גם משל לחיים עצמם.

במוצאי החג קיבלתי הודעה מרגשת מתלמיד שלי: "מה נשמע, איך עבר החג?" הוא כותב, "אני חייב לספר לך סיפור הזוי, שאני פשוט הייתי 'גבר' כפשוטו'!...."

ההודעה שלו הצליחה לסקרן אותי.

אותו תלמיד אהוב לצערי היה קרבן לניצול ולסדרת פגיעות קשות מכמה וכמה אנשים, בנושאים שעדיין נהוג לפעמים 'לטאטא' בציבור שלנו לצערי, והתחושה שלו שאין לו אחריות על חייו שלו הובילה אותו עם הזמן להתמסד ברצון שלו 'לטעום' ממנעמי החיים, להתמכר לתחושת החופש והעולם שנפתח בפניו, הטכנולוגיה ועוד, ולהתייחס לפעמים לעצמו גם כן כמו ששיקפו לו הפוגעים ואנשים אחרים בסביבתו: "אתה בהמה!".

מול טענה כזו כל מה שהיה לו להגיד לי כאשר שוחחנו על הנושא היה "אתה צודק, אני מבין מה שאתה אומר, אבל מה אני אעשה- אין לי כוחות! אני יודע שאני אפול לזה כי זה מושך אותי יותר..."

אחרי מספר פגישות וס"ד גדולה הוא הבין כי הדרך שלו 'לתקן' היא אקטיבית ופעילה, ולא פסיבית ותמימה.

כדי שלא יפגעו בו בעתיד הוא צריך ללמוד לשדר 'ריח' אחר, גברי יותר, כדי שיפחדו להתקרב אליו. לקחת אחריות ושליטה על החיים שלו וללמוד להפעיל את 'שרירי הלא' בגופו ובנפשו. לנתק קשר עם הפוגעים, לתת עימם את הדין, להגיד 'לא' למקרה הבא שיגיע, והגיע.

בהמשך ההודעה הוא שיתף אותי במקרה שאירע ואין להעלותו על הכתב, כמו גם בכושר השכנוע של ה'טורף האחרון' שארב עליו, אך בעיקר הוא שיתף בגאווה לא מוסווית בתשובה שלו:

"הגעתי אליו, אמרתי לו תשמע אני לא רוצה! אני גבר!"

לנו אולי זה נשמע מובן מאליו להגיב כך, אך כשזה בא ממנו זה עולם ומלואו.

"איך מצאת את הכוחות בעצמך להגיד לו את זה?", שאלתי אותו, מנסה להבין באמת וגם לשקף לו את היכולות הפנימיות שקיימות בו.

"לא יודע, הרגשתי שזה מבחן של החיים שלי. אמרתי- יש לי אפשרות לזרום איתו ואז זה יגמר רע מאוד. אמרתי 'אני גבר' אני לא אתן לו. והכל בזכותך. נתת לי את הכוחות. השתניתי".

רגע של אושר מזוקק הציף אותי.

על 'אדם' חדש שנולד בשעטו"מ באותה שעה.

שלמד 'לבחור' נכון.

'קדוש'.

הרב אבי אברהם, מטפל רגשי מטעם מח' נוער ב"ב ומרכז תורני אוהליך, מייסד מרכז קומ"ה לקידום והעצמה וממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד.

להארות, יצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com