"הילד הזה פשוט מרדן", כך פתחו ההורים את התיאור שלהם את בנם בן ה-13. ואז גוללו סיפור חיים מורכב של נער שאוהב את הוריו ולא רוצה לאכזב אותם, אבל פעם אחר פעם מפר את הוראותיהם. כשפסח היה באופק, ההורים כבר היו בחוסר שקט. הם זכרו היטב את "הסדרים" משנים קודמות. אבל, התבוננות משותפת במסר שטמון בחג, הצליח לשכך במידת מה את חרדת ההורים ולהוות נקודת מפנה בתהליך של שיפור היחסים במשפחה והטבת ההתנהגות של הנער.
ליל הסדר, כשמו כן הוא. כולו אומר סדר. כל פרט בלילה הזה מוגדר ומתוכנן לפרטיו. מארבע כוסות עד ארבעה בנים. הוא לילה היררכי בו "הבן שואל" וההורים משיבים. מספר המכות מחושב על פי השיטות השונות, אפילו פיוטי ליל הסדר, "חד גדיא" ו"אחד מי יודע", מתארים רצף, שיטתיות וכמות. על פניו, היסוד הכמותי והמאורגן של המציאות שולט בליל סדר. ואולם, כשאנו מתבוננים פנימה, מצפה לנו הפתעה מעניינת. הסדר של הסדר, איננו מסודר לכאורה. הנה, קודם אוכלים מצה ורק אחר כך מרור, בעוד שבסדר האירועים בני ישראל אכלו מרורים מהמצרים הרבה שנים לפני שאכלו מצות של גאולה. באופן יסודי יותר, כל מהותו של חג הפסח מבוססת על הפרת הסדר הטבעי. במציאות כתיקונה מים אינם נהפכים לדם, וחבורת עבדים אינה מצליחה לערער אימפריה עצמתית ולצאת ממנה ביד רמה. שידוד מערכות.
השילוב בין שיעבוד וחירות לבין סדר ואי-סדר, מעורר מחשבה
בעולם פועלים שני כוחות יסוד: כח החָרוּת וכח החֵרוּת. כח החָרוּת קשור לשיטתיות, סמכות ויציבות. כח זה פועל לשימור הקיים, להעברת הכללים והידע שנצבר. הוא דוחף להתנהגות מחושבת, יציבה וצפויה. הוא שומר על האדם בטוח בתוך גבולות מוכרים ויציבים. לצד זאת ישנו כח בעל כיוון תנועה הפוך: כח החֵרוּת. כח זה מניע את האדם והציבור ואינו מניח להחם לשקוט על שמריהם. הוא שואף למשמעות, התחדשות, צמיחה ושינוי. בשונה מכח החָרוּת, הוא לא מכוון להתאים את עצמו לכללי המציאות, אלא אדרבא, הוא מצפה מהמציאות להתאים את עצמה אליו.
שני הכוחות הללו מופיעים בליל הסדר. כח החָרוּת, ההתמדה והסדר מופיע בצורתו המאורגנת של הלילה, באיפוק הנדרש, בשימת גבול וזמן לכל דבר. אולם האדם זקוק גם לכח החֵרוּת, ואף הוא מקבל ביטוי בליל הסדר. הגאולה היא כמו זרע שנרקב וצומח מחדש, יש בה פירוק והרכבה, כאוס וסדר. כמו שהחושך הוא הרקע שעל ידו מתגלה האור, הגלות היא הקרקע שעליה צומחת הגאולה. בריאת העולם מתחילה מהתוהו, ואף בריאת ישראל מתחילה מ"בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" – תוהו רוחני. כמו שהתוהו של בריאת העולם לא חלף, אלא הקב"ה יוסד ארץ על בלימה, כך גם גאולת ישראל.
גם בנפשו של אדם מתקיים איזון בין הכוחות הללו. לשם המחשה, ככל שכח החָרוּת יהיה בעל השפעה רבה יותר כך תגדל מידת הצייתנות והדייקנות, אך תפחת מידת העצמאות, גמישות ויכולת האלתור. באופן כללי אצל ילדים ונוער כח החֵרוּת דומיננטי יותר. העולם חדש להם, תחושת האחריות שלהם שונה משל מבוגר ומחשבתם פטורה לפעמים מכבלי המציאות. הדבר בא לידי ביטוי למשל בקושי בקבלת סמכות לצד שאיפה לעצמאות, חוסר ארגון וסדר לצד יצירתיות, בחוסר חשק ללמידה סדורה לצד סקרנות ולמידה מנסיון.
כשאנו ההורים מזהים עלייה בכח החֵרוּת וירידה בכח החָרוּת, אנחנו נעשים מודאגים, משום שאיננו יודעים לאן הדבר יתגלגל. כשכח ההתחדשות עוצמתי יותר, העניינים פחות בשליטה, פחות צפויים ובטוחים. מנקודת מבטו של הסדר-הטוב, פריצת גבולות היא תקלה. ילד או ילדה שאינם עומדים בכללי ההתנהגות מקודדים בתודעה שלנו כ"מופרעים", "מרדנים", "חוצפנים", "הרסניים", "לא ממושמעים" ושאר אותות-כבוד כיוצא באלו. אנחנו באים לעזור לילדים להיחלץ מדפוסי התנהגות שליליים, אך בה בעת אנחנו כובלים אותם לתוכם. מבלי דעת אנו מלמדים אותם לחשוב שכח החֵרוּת המפעם בהם הוא שלילי והרסני, ומכניסים אותם לכלא-נייד של סטיגמה עצמית שלילית.
יש דרך אחרת. לשים לב למקור החיובי של ההתנהגות, גם אם התוצאה שלילית. כח החֵרוּת. זוהי תכונה חיונית לתפקוד האדם והיא יכולה להתפתח לכיוון חיובי או שלילי. צעד ראשון בדרך לסייע לילד לבטא את כח החירות שבו בדרך טובה, היא לראות בהתנהגויות שלו את הגרעין החיובי. להצליח להבין שביסוד הדברים עומד כח חיובי, שגם אם עכשיו הוא יוצא לפועל בצורה שלילית, צריך רק לעזור לילד להחליף את המעטה החיצוני של ההתנהגות, אך המניע עצמו הוא כח חשוב שיכול לעשות איתו דברים נפלאים. כשאנחנו נמצאים "בצד" של הילד, קל יותר לגייס אותו לשיפור. כשאנחנו מכירים בכך ש"כוונתו רצויה" קל יותר לעזור לו כך שגם מעשיו יהיו רצויים.
חג כשר ושמח
חיים דיין עו"ס קליני ודוקטורנט, יו"ר מכון הקשב - haymdayan@gmail.com