ישראל במלחמהישראל במלחמה
אבא או כספומט?

מפזר לילדים כסף? הם לא יעריכו את זה!

מתן הרגיש "אבא טוב", פיזר כספים לילדים - ונשבר כשהוא ראה שהכל מתפוצץ לו בפנים • האם זה טוב להעניק למתבגר כרטיס אשראי פתוח? המטפל חיים דיין 'עושה שכל' (חינוך)

חיים דיין | כיכר השבת |
אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

"אני האבא הכי טוב בעולם", אמר לי בכאב מתן - אבא לכמה מתבגרים. "מה לא נתתי לבן שלי? מאז שהוא נולד נתתי לו את כל מה שהוא רצה, ובתקופה האחרונה נתתי לו אפילו כרטיס אשראי פתוח שיקנה את כל מה שהוא רוצה.

אתה חושב שהוא מעריך את זה?! כלום. כפוי טובה שכמותו, הוא חושב שאני כספומט ולמרות שאני עובד קשה על הכסף והוא יודע את זה - הוא לא מעריך כלום. גם הילדים האחרים מקבלים ממני את כל מה שהם רק מבקשים והם לא מעריכים שום דבר".

לאחר כמה דקות של שיחה, התמונה החלה להתבהר: כשמתן היה ילד הוא גדל בעוני ומחסור, ותמיד הבטיח לעצמו שהילדים שלו לא יעברו את מה שהוא עבר. הוא הבטיח לעצמו שהילדים שלו לא ידעו מחסור, והם יגדלו מתוך שפע ורווחה כלכלית. הוא קנה לילדיו את כל מה שהם ביקשו, וגם כשהמצב הכלכלי לא אפשר זאת הוא התאמץ מעבר ליכולותיו ומילא את כל גחמותיהם.

בשלב מסוים בנו הבכור אף ביקש ממנו כרטיס אשראי, ומתן חשק שפתיים והגיש לו כרטיס אשראי תוך שהוא מבקש ממנו לדווח על כל הוצאותיו, אולם בנו 'שכח לדווח'. באחד הימים הזדקק מתן לעזרתו של בנו, והיה בטוח שהבן יעריך ויסייע לו ככל יכולתו - בשעה שאביו עובד כל כך קשה בכדי להשביע את רצונו של בנו, אך לתדהמתו של מתן, לא רק שהבן לא עזר לו - אלא אף החל לרטון על התערבותו של אביו ועל הורים אחרים שנותנים יותר ממנו.

הרגע הזה שבר אותו - ומתן הבין שהוא זקוק לייעוץ מקצועי.

. . .

החלק העגול - מול החלק המרובע

מדוע ילדיו של מתן לא מעריכים את מה שהוא נותן להם?

וכיצד תגרמו לילדים שלכם להעריך את מה שאתם עושים עבורם?

הכירו את החלק העגול - אל מול החלק המרובע שבנפש שלנו:

בנפש האדם יש שני כוחות מרכזיים: נקרא להם החלק עגול והחלק מרובע. החלק העגול רוצה שדברים יקרו רק מפני שאני רוצה. תפקידו של חלק זה הוא להקשיב לעולם הפנימי של האדם, ופחות לעולם החיצוני ולצרכי הזולת. החלק ה'עגול' אחראי על תחושת ייחודיות – ה"אני", על הבחירה החופשית,ועל העצמאות והיצירתיות.

לעומת זאת, החלק המרובע רוצה שדברים יקרו רק בגלל שאני עושה - חלק זה תפקידו לחבר את האדם למציאות החיצונית ולומר "אם אני עושה משהו זו סיבה שהוא יתממש". הרצון של האדם נמצא בעולם הפנימי, כשבמציאות החיצונית דברים מתרחשים רק אם עושים אותם בפועל, בהתמדה ובהתאם לכללים. תפקידו של החלק המרובע הוא לגרום לאדם לפעול בסדר ועקביות, קבלת כללים וגבולות, ולהכיר במציאות הפיזית והחברתית.

תינוק נולד עם העיגול הגדול. ילד קטן מתקשה לקבל את העובדה שיש משהו שהוא רוצה ולא מקבל, אולם תפקיד ההורה הוא לטפח גם את החלק העגול של הילד וגם את החלק המרובע. התחלת החיים כעיגול אינה במקרה, והחיבור לריבוע אינו רק צורך טכני: האדם הוא גם חירותי וגם כפוף למציאות. שני החלקים הללו נחוצים לבריאותו הנפשית של האדם וקשה להתנהל בצורה תקינה מבלי לאזן בין שני הצרכים.

יש תחנות בחיים שבהן האדם חווה בעוצמה את הפער שבין העיגול לריבוע. לדוגמה - בילדות המוקדמת ההורים משקיעים מאמצים בכדי ללמד את הילד שלהם לחיות בשלום עם הריבוע. הם מקנים לו גבולות וכללים, ולא תמיד הוא מקבל זאת בחפץ לב.

הוא לומד שאמנם הוא אינו יכול לקבל את כל מה שהוא רוצה, אבל חלק מהדברים הוא כן יכול לקבל. הוא מפנים שלמרות שאין לו שליטה מלאה על המציאות - יש לו השפעה עליה, והוא אינו חסר אונים. כך הוא נכנס לחיים שבהם יש איזון בין תחושת הכל - יכול אותה הוא מקבל מהחלק העגול לבין המציאות והכללים שמעניק לו החלק המרובע.

המהפך של גיל ההתבגרות

בגיל ההתבגרות האדם עושה עיבוד נוסף למפגש שבין העיגול לריבוע. הוא חווה מעין "ילדות שנייה" שבה כוח החיים של הנער מתעורר (-נעורים מלשון התעוררות). בגיל הנעורים העיגול של האדם גדל - והוא "פוגש" מחדש את הריבוע. אם הוא יהיה עגול מידי – הוא יתקשה לתפקד במסגרות ובזמנים, יחתור לעצמאות מופרזת ולמרי, ואף ינסה לבדוק גבולות ולקחת סיכונים.

מאידך, אם הוא יהיה מרובע מידי, הוא ירגיש ריקנות ועצב, תחושת זיוף פנימי, חוסר עצמאות, הססנות, צורך מוגבר בחיזוקים מחברים וכדומה. מאחר שגיל הנעורים הוא גיל של התהוות ויצירת זהות, נראה פעמים רבות מעברים בין נטייה לעיגול גדול מידי לנטייה לריבוע גדול מידי.

הרב הירש מסביר בחומש בראשית (ח כא) ש"צעירים רוצים להתפתח מתוך עצמם... צעירים עלולים לעשות את הרע, שכן טרם הורגלו להיכנע לעול מצות. שליטה עצמית ומשמעת דומות עליהם כעול, ובשאיפתם לעצמאות "ינערו" עול זה מעליהם. אכן קשה להתגבר על עצמאות זו של הרצון, חוסר הבגרות השכלית מתווה עליה את תו העקשנות, אך עצמאות זו היא השורש של האישיות המוסרית שלעתיד".

אנשים עם עיגול גדול מדי

חשוב לדעת שישנם גם סגנונות שונים של אנשים: יש שנולדים עם עיגול גדול יותר ולא במקרה. לא כל האנשים אמורים להחזיק באותו איזון בין העיגול לריבוע: יש תפקידים בעולם שלהם נדרשים דווקא אנשים עם עיגול גדול, ותפקידים שבהם נדרשים אנשים עם ריבוע גדול. גם אנשים עם עיגול גדול זקוקים להשתמש בריבוע שלהם, אך הם זקוקים לעבודה מיוחדת כדי לחבר בין העיגול לריבוע.

אצל אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) רואים פעמים רבות "עיגול גדול מריבוע". שי הוא דוגמה מעולה לכך: שי אובחן בגיל צעיר כלוקה בהפרעות קשב, אבל לטענתו כיום הוא כבר למד לתפקד כתלמיד ללא צורך בתרופות.

למרות זאת, התכונות האופייניות לאנשים עגולים, ניכרות אצלו מאוד. הוא רוצה חופש, נוחות, אינו אוהב להתאמץ. חשובה לו מאוד העצמאות והוא רוצה שהדברים יבואו ממנו. הוא מצליח להניע את עצמו כאשר הוא רוצה משהו, קשה לו להתמיד בביצוע של מה שצריך לעשות. הוא רגיש לעיגול שלו, מזהה את הצורך ונענה לו, אך מתן פחות שם לב ששי זקוק גם שהאב יטפח את הריבוע שלו.

כסף רוצים או כסף עושים?

אם נחזור לדוגמה של מתן, הוא טיפח בעיקר את החלק העגול של הילדים שלו, אך בו-זמנית הוא מצפה שילדיו יפעילו את החלק המרובע שלהם, ולא פלא שהדבר לא עובד כמצופה. תחשבו על העיגול והריבוע כמו שני צמחים הזקוקים להשקיה: כשאתם משקים רק את הצמח העגול ומתעלמים מהצמח המרובע - הצמח העגול גדל מאוד ומאפיל על הצמח המרובע שכמעט ואינו צומח.

גם אם הילדים שלו ירגישו בשכל את המציאות המרובעת - ברמה הרגשית הם יצפו לפגוש בעיקר את העיגול. הם מתרגלים לחיות מתוך תפיסה ש"כסף רוצים", ויתקשו להשלים עם העובדה ש"כסף עושים". כמובן שכסף הוא רק דוגמה והדבר נכון לעוד הרבה חלקים שהם יפגשו בחיים. כשהם יחוו תסכול מכך שהם צריכים לעזור בבית הם לא יבינו מדוע צריכים לעשות למרות שהם לא רוצים.

אז מה עושים?

במהלך ההדרכה מתן הבין שעד היום הוא הרגיש שכשהוא נותן לשי "ריבוע" של כללים ועקרונות - הוא לוקח ממנו משהו ומגביל אותו - והוא לא אוהב להגביל. הוא מעדיף להעניק ולתת מרחב. לאחר ששוחחנו על כך כעת הוא הבין שהוא דווקא מעניק לו: הוא מטפח את הריבוע של שי.

הוא מבין שההגבלה קיימת במציאות עצמה, וכהורה עליו "לרפד", לרכך ולתווך אותה עבור הילד כדי שידע להתמודד גם עם החלקים המרובעים. הוא הבין שהניסיון להתעלם ממגבלות המציאות – מגביל יותר ממה שהוא מאפשר.

בנוסף, הוא הבין שכדי להקנות לילד את היכולת להתמודד עם הריבוע - לא די במילים ונדרשים גם מעשים. חלק מהריבוע הוא המעשיות. מתן קבע סכום מסוים שהוא ייתן מעתה לבנו במקום לתת לו אשראי פתוח. כך הוא ימשיך לטפח את העיגול שלו, אך גם ילמד אותו להתמודד עם הריבוע.

הוא הודיע לבנו כי על כל סכום שבנו ירצה מעבר לכך - הוא יצטרך לעמול ולעמוד בכללים אותם יתווה מתן. הוא שיתף את בנו בשינוי, הסביר לו על שני הכוחות בנפש ושהוא החליט להעניק לו גם ריבוע וללמד אותו שיש כללים ברורים סביב ההתנהלות הכלכלית.

בנו התאכזב לשמוע על ה'גזירה הכלכלית' שניחתה עליו, ניסה להתווכח, אך מבע פניו של אביו הבהיר לו כי הוא יעמוד מאחורי ההחלטה שלו. הם בנו תכנית שמגדירה מה הנער צריך לעשות בכדי לקבל כספים נוספים. ובנו שהתרגל לחיות עם סכומים גדולים יותר- למד שהוא צריך לעמול על הכסף אם הוא רוצה לקבל יותר.

השינוי הוביל לשינויים נוספים בחייו של בנו - יכולת ההערכה שלו השתכללה והוא החל לפתח תחושת אחריות. ובהמשך, הוא אף שיתף את אביו בכנות שהוא חשב שכלל אין לו ריבוע, ושהוא לא יהיה מסוגל לעמוד בדרישות לאורך זמן.

דווקא העובדה שהאב הציב לו גבולות לימדה אותו שהאב מאמין שיש לו ריבוע, שהוא לא אדם כזה שיכול לעשות רק מה שהוא רוצה, אדרבא, יש לו חופש לעשות גם מה שהוא צריך, גם אם אין לו חשק.

. . .

נכתב על ידי חיים דיין - עו"ס קליני ודוקטורנט, יו"ר מכון הקשב 'מה קורה בגיל הנעורים?'

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר