הקושי של היום הוא ההיסטוריה של מחר

(צילום: שאטרסטוק)

שמעון מופיע אצלי במשרד עם מבט מיוסר כולו, המשפחה עוברת טלטלה לא פשוטה, אחד האחים הסתבך עם החוק והעונש שקיבל ריסק את המשפחה.

גם כך לא קל לו לשמעון. את ההחלטה להישאר במסגרת קיבל לאחר התלבטות קשה בעקבות חוסר אמון ביכולתו לשרוד ולהישאר במסגרת מחייבת.

שמעון פרץ בבכי שפרק את התסכול שלו. "תיראה הרב", אמר שמעון. "ראית שלא הייתי מסוגל השבוע ללמוד מילה. אפילו לא לכתוב את השאלות מהלוח. ראיתי את התחשבותך במצבי. אבל מה אני אגיד לך", התלונן בגילוי לב שהפתיע אותי מאד. "אתה יודע מה קשה לי במיוחד?", שאל אותי שמעון. "זה שוויתרת לי, זה שהתחשבת בי ולא דרשת ממני. נתת לי מין תחושה שכן. אני מסכן. שבאמת המשבר שאנו עוברים משאיר אותי למטה. ואין לי סיכוי להצליח".

בום. איזו דילמה. מצד אחד בחור חווה משבר זה לא נכון לדרוש ממנו לתפקד כרגיל. הוא כעת לא מסוגל וכשאין קשב למה שעובר על התלמיד, התוצאות השליליות כבר יסבירו את הטעות. מאידך, כאשר מוותרים לתלמיד בעצם מוותרים עליו. אז מה עושים?

ניתחתי במוחי את הסיטואציה בעודו יושב מולי, מלא רגשות סוערים ולא מצליח לווסת את תחושותיו. ידעתי ששמעון יצא מהשיחה הזו מחוזק הרבה יותר. משברים זו הזדמנות לשינוי. זו הזדמנות לייצר מציאות חדשה וטובה יותר. בונה יותר. וחזקה. (בפעם אחרת נלמד איך) כעת נדבר על מה עושים עכשיו? איך מביאים שיחה כזו למקום מועיל ומקדם. בלי לתת לרגשות המסכנות לנהל אותנו. אבל כן להשתמש בשבר, כמנוע לקידום.

דבר ראשון אמרתי לשמעון, "מה הבעיה בזה שקשה לך עכשיו? מה עשית לא בסדר השבוע בזה שאינך יכול לתפקד? וכי אתה אחראי למה שאחיך עשה? וכי זה קל מה שקורה? אתה רואה את ההורים שלך מתמודדים. אחיך משלם תשלום יקר על מעשיו. אז זה הכי בסדר בעולם שכעת תרגיש שבור".

"כן", אמר לי שמעון, "לך קל לדבר אתה איש חזק ואתה יודע להתמודד. אבל אני חלש אני לא יודע להתמודד. אני חושש להישבר".

"הוי לו היית יכול לראות אותי כשקשה לי לא היית מדבר כך. אבל האמת שאתה צודק אני כן חזק. אתה יודע למה? כי רגע אחרי הקושי מתנערים. מעיפים את המחשבות המחלישות ובוחרים להתחיל מחדש. וזה מה שעושה אותנו לחזקים", השבתי לו.

כעת ראינו את התמונה בזווית יותר ריאלית, א. נתנו לקושי את המקום שלו ואפשרנו לתחושות להתפשט בנחת וקיבלנו את העובדה שקשה כרגע. ב. אחרי שהשגנו רגיעה אפשר היה לראות שמצב של קושי אינו תמידי, יש לו סוף וכדאי להתחיל להתבונן מעבר לקושי ולחשוב מה ניתן לעשות, אלו פעולות בידנו לעשות לשפר את המצב.

בעולם העסקים יש כלל: לא מקבלים החלטות כשנמצאים בשפל. כשמיואשים, כשקשה.

החלטות מקבלים רק מהגובה, כשמרגישים מלאי אנרגיה, אז זה הזמן הנכון להחלטות בריאות ומושכלות, כי מה שקורה לנו ברגעי השפל הוא שכל העולם נצבע בצבעים קודרים, לא מצליחים לראות מעבר למטר הקרוב, וממילא החלטות שיתקבלו במצב כזה יהיו שגויות, אבל אם נמתין עם ההחלטות, ניטען באנרגיה חדשה וחיובית, (כי הקושי הוא זמני) כך נפעל נכון לקדם את המטרות שלנו.

קחו כטיפ את הביטוי הבא ותקבלו פרספקטיבה נכונה לחוויית הקושי: 'הקושי של היום הוא ההיסטוריה של מחר', תנו לעצמכם מתנה, צאו רגע מהראייה העכשווית ודמיינו את המבט של מחר על הסיטואציה הנוכחית, כבר תוכלו לחוש שזה לא שחור כמו שזה נראה עכשיו.

האינסטינקט הטבעי שלנו הוא לראות שכל קושי הוא סוף העולם. איננו מצליחים לראות מעבר לאופק, והקושי בו אנו נמצאים ממלא את כל ישותנו ולא רואים תקווה. אמצו את הטיפ וכבר עכשיו תרגישו איך הקושי מקבל פרופורציה וחוזר לממדים הגיוניים. כך מקבלים מבט נכון יותר, בריא יותר. כעת כבר אפשר להתחיל לבצע פעולות חיוביות מקדמות.

ביום ראשון שלאחר השיחה שמעון הגיע מחויך, מלא באנרגיה חיובית להתחיל שוב מחדש.

הכותב הוא מרצה ומנחה סדנאות לקידום אישי וחינוכי. מנהל תוכנית מופת בישיבת דרך אמונה – תירוש