לא להביט שוב לאחור // הרב אבי אברהם

(צילום: שאטרסטוק)

כל מי שנסע פעם לחו"ל יודע שבחזרתו לארץ, ממתינים לו במכס מספר אנשים חמורי סבר ומבט.

למעשה הוא עובר בפניהם כבמטווח, כאשר כל תכליתם ועבודתם היא לעמוד, בפנים חמורות, להתבונן בו ולבחון כל תו מפניו והבעתו. לנסות לנתח אותו ולנחש- האם הוא בלחץ, הייתכן שהוא מסתיר משהו וחושש מהם.

באם הם מגלים ברגישותם הרבה תנודה חשודה כלשהי, הם מיד דורשים ממנו לפתוח את התיק ובודקים את הכבודה שלו על אתר.

חשבתי לעצמי פעם, איזו תגובה היא זו האולטימטיבית כדי לעבור שם בהצלחה את הבידוק הנ"ל למי שמחביא משהו באמת?

האם הסחת דעת היא הפתרון? אולי כדאי להתעסק בפלאפון כאילו הם לא מעניינים אותי בכלל ואני מאוד עסוק בעצמי ובמכשירי?

האם ללכת נמהר? או דווקא לאט ורגוע? ללכת ב'נתיב הימני' הסמוך אליהם או זה הרחוק דווקא? אולי הם קוראים למי שקרוב ואולי דווקא המרחק מחשיד אותם עוד יותר?...

האם להישיר מבט מזמין אליהם או להתעלם? ואולי לתת מבט מופתע ומסוקרן מעבודתם זה הפתרון?

חשבתי וחשבתי על כמה המבט יכול להשפיע ולגלות עלינו... ותוך כדי פשוט עברתי אותם.

מה המבט שלך?

"עיכוב בדרך של חמש דקות נוספות" מתריע הוויז ומעדכן את זמן הנסיעה המחודש.

כשישנה ח"ו תאונה בכביש בינעירוני, נוצר פקק תנועה גדול ומתמשך בכביש.

גם לאחר שהרכבים כבר מוסטים, נמשך הפקק עוד זמן רב. מדוע?

לא בגלל ה'תאונה' כבר, אלא בגלל ה'מבטים' של הסקרנים.

כל רכב שעובר שם ליד, משקיע האטה של מספר שניות בלבד, רק בכדי 'להציץ' מה קרה שעיכב אותו קודם לכן, וכך נגרם באחריות כוללת פקק תנועה אחד גדול, בעיקר כתוצאה של מבטי הסקרנים...

אך גם שם יש סוגים שונים של מבטים, לכל מבט משמעות שונה.

יש מבט שלומד מטעויות, איך להתייעל ולנהוג נכון יותר.

יש מבט של רחמים, השתתפות וצער.

יש מבט של סקרנות, 'נייעס', רכילות מזוקקת ולקיחת תמונה חטופה...

יש מבט של 'איך אפשר לעזור? אני מתנדב ב...' וכן הלאה...

גם כאשר לנו או לאחרים קורות 'תאונות' בחיים. אסונות מצערים ל"ע, יש את כל אותם ה'מבטים'.

יש את המבטים מרחמים, המבטים המועילים והמבטים הסקרנים...

יש את אלו שילמדו מזה ויתחזקו לעצמם, ואת אלו שימשיכו הלאה ויהיו להם רק טענות והשגות איך היה ניתן למנוע את זה...

מבט לאחור

בפרשת לך לך אנו פוגשים לראשונה את לוט ומקבלים הצצה לחייו ולאישיותו.

לוט שהתחנך על ברכי אברהם אבינו, אך בוחר בהזדמנות הראשונה להיפרד ממנו ולהקים לעצמו, ביחד עם אשתו, משפחה משלו בעיר סדום המושחתת ושם לגדל ולחנך את ילדיו.

"ואנשי סדום רעים וחטאים להשם מאוד".

כתוצאה ממעשי סדום הנוראים החליט הקב"ה להפוך ולהשמיד את סדום ועמורה.

לפני כן ברגע האחרון ממש, מתארת לנו הפרשה הבאה, כי נשלחים מלאכים על מנת להציל את אחיינו של אברהם אבינו- לוט ובני ביתו. המלאך נותן הוראה ברורה ונחרצת: "ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמוד בכל הכיכר, ההרה המלט פן תספה".

אך אשתו של לוט, עירית, לא הצליחה לעמוד בפיתוי והביטה לאחור.

כתוצאה מכך נהפכה ל'נציב מלח'. "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח".

מה הבעיה ב'להביט לאחור'? ומדוע העונש הוא דווקא להפוך ל'נציב מלח' ולא לדבר אחר? ואם היא היתה מלווה 'מצקת' מהשכנים כדי לגלות להם שיש אורחים בבית היא היתה נהפכת למצקת?

התשובה היא שכאמור יש סוגי 'הבטה' שונים בחיים.

מבט מלוח

יש הבטה שהאדם רואה שמתרחשים דברים שונים וקשים בחיים והוא לומד מהם מוסר השכל ובעקבות כך משנה את דרכו ומשפר את חייו.

אדם שומע למשל על עשיר גדול שירד מנכסיו או נפטר ולומד מכך מוסר.. 'מה שווה כל הכסף בחיים, העיקר זה הרדיפה אחרי חיי נצח' וכו' או ששומע על בן אדם שנהיה חולה ומבין שכל דקה בחיים היא נס גלוי ומשקיע את דקותיו בקיום תורה ומצוות וניצול הזמן לתועלת...

אך ישנה גם הבטה של זלזול ורשעות.

כשאדם פשוט שמח במפלתו, בכישלונו או בצערו של האחר.

במקום ללמוד מכך מוסר על עצמו הוא אומר בליבו 'מגיע לו' וממשיך בדרכו הרעה.

כך היתה גם אשת לוט. היא לא היתה צדיקה יותר מבני עירה, היא ניצלה רק בזכות בעלה.

ההבטה של אשת לוט לעבר אנשי סדום בשעת ההפיכה היתה הבטה של רשעות, של הנאה מעונשם. הבטה זו גרמה לכעס גדול בשמים ולהחלטה שאין טעם להשאירה בחיים, אין בה חמלה והיא לא שונה משאר אנשי סדום ועמורה שדינם להיאבד מן העולם ולהישאר מאחור.

היא הפכה ל'נציב מלח', מפני שמלח הוא חומר טפל למאכל, כמו שהיא היתה טפלה ללוט.

אך גם כי מלח הוא חומר שאינו משתנה. המלח מחזיק מעמד זמן רב ללא שינוי.

אשת לוט הוכיחה במעמד הזה שהיא כאותו מלח. הרוע שלה נותר בעינו, יציב וללא שום מגמת השתפרות. גם כשנותנים לה הזדמנות חדשה, גם כשהיא יכולה להתעורר ולהשתפר בהבטה שונה לחיים, היא נשארת בשלה, כמו נציב מלח.

את המבט שלנו לחיים אנחנו בוחרים.

מה נבחר לראות? האם נבחר לראות טוב או רע? האם המבט שלנו יהיה של זלזול והתנשאות או שמא של שיפור עצמי והתייעלות?

מישהו שם עלינו עין ומביט מלמעלה על המבטים שלנו, וזה לא רק האנשים מהמכס...

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות ויצירת קשר: merkazkuma@gmail.com