איפה מחביאים שמש? // הרב אבי אברהם

(צילום: שאטרסטוק)

"גם הקב"ה לא ברא את העולם ביום אחד!..." נשמע לכם משפט מוכר?...

אז זהו, שקיימא לן שהקב"ה דווקא ברא את העולם ב'רגע כמימרא'.

לא רק שבנה אותו ב'יום אחד', אלא שהוא בנה אותו אפילו במילה אחת. ברגע. רגע אחד של דיבור שברא בו את כל העולם כולו.

אך לאחר מכן הוא העמיד וסידר את העולם לפי מתכונת מסודרת במשך ששה ימים והעמיד כל דבר (שכבר נברא) במקומו, ומכאן הגיע לו הביטוי הידוע וגם ימי השבוע שלנו.

הגאון רבי יצחק דב קופלמן זצ"ל, ששימש כראש ישיבת לוצרן בשוויץ עד לפטירתו בשיבה מופלגת בגיל 105, הקשה על כך: מילא שאפשר "להחביא" אכשהו חיה או צמחים, אבל איפה הקב"ה "החביא" את השמש במשך 4 ימים שהיא לא שימשה והאירה עד שהתקין אותה במרום?

הלא זה לא משהו שאפשר להחביא סתם כך כי כשהשמש זורחת כל העולם כולו מאיר?

ותירץ יסוד מופלא ומכונן:

השמש זורחת רק במקום שלה!

כל עוד הקב"ה לא שם אותה במקום המתאים לה, כל עוד היא לא הגיעה למקום הכי נכון שלה- גם השמש הגדולה והעצומה- פשוט לא זרחה!

הוא השתמש בכך כמסר ומשל לכך שלא פעם נער/ה או הוריו/ה מעוניינים להתקבל דווקא לישיבה/סמינר מסוימים ונבחרים, בגלל ה"שם" הטוב שלהם או הרמה הלימודית, בעוד המסגרת עצמה לא באמת מותאמת ונכונה לילדיהם ועליהם לחפש ישיבות מותאמות יותר שרק שם תזרח שמשם של הילדים באור גדול ואמיתי.

ניתן ללמוד על כך גם מסר רחב יותר הנוגע לכל אחד מאיתנו ורלוונטי ל"בראשית" שלנו. לפני שבונים בנין גדול- צריכים להשקיע מאוד בבסיס, ביסודות.

מה הוא ה"בסיס" והיסוד שלנו לכל הבניין כולו?

מומלץ לכל אחד לחשוב ולענות על כך בעצמו.

ברצוני להעלות ולגעת הפעם על קצה המזלג בשלושה יסודות אפשריים וראויים מאוד העולים מפרשת בראשית: בריאות, חינוך ונתינה לזולת.

בריאות

האדמו"ר מבעלז דרש על הפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ואמר כך: קודם כל צריך להתפלל על "ברא"- 'בריאות', ורק אח"כ אפשר להתקדם ולעבוד את הקב"ה האלוקים ולעסוק בענייני שמים וארץ.

בלי שיש לנו את הבסיס, של קומת הגוף, שומת הנפש, אי אפשר להתקדם גם לקומות גבוהות ורוחניות יותר. לא ניתן לדלג על שלב שכזה...

נתינה

"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"

מה היה רע כל כך בעצם לאדם בגן העדן שלא היה טוב לו שם לבדו?

הלא הוא לא היה צריך לטרוח על שום דבר וזכה להתעדן ולהתענג בשיא בכל מישור אפשרי, גם רוחני וגם גשמי, מלאכים צלו לו שם בשר והביאו לו יין קונדיסין משובח היישר מגן עדן...

אז מה היה חסר לו?

הגר"ח שמואלביץ זצ"ל מתרץ זאת ביסוד חשוב.

הכל היה לו שם אבל דבר אחד לא היה לו שם- לא היה למי לתת משהו מעצמו...

"יום בלי נתינה נחשב כלא היה יום"...

אם אין לך מישהו להעניק לו מעצמך אז משהו בך חסר חיים וחיוניות וזה מה שהיה חסר לאדם הראשון שהצריך את הקב"ה לברוא לו "עזר כנגדו". מישהו שאפשר לייצר איתו אינטראקציה של השפעה ונתינה, שאפשר לברוא איתו עולמות שלמים של עשייה ונתינה והענקה לדורות ולסביבה וביחד, בעזר שכנגדו, לבנות עולם. "עולם חסד יבנה".

חינוך

כאשר הקב"ה מגלה לכל אחד את עונשו אחר החטא, הוא בא בדין ודברים על כל אחד, למעט הנחש. עם הנחש אין שום משא ומתן או בירור כמו שנעשה עם אדם וחוה לפני כן.

מה ניתן ללמוד מהדיאלוג והתהליך של בירור ועיבוד לחטא שמנהל הקב"ה עם ברואיו?

הוא בודק אם ההוראה הובנה והופרה ("המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?").

כאן מתחיל כאן תהליך של בירור וגלגול אשמה. אדם הראשון מגלגל את האחריות בחזרה להקב"ה ("האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל") שתולה את האשמה באשה.

כאשר הקב"ה ממשיך בבירור ופונה לאשה ("מה זאת עשית?") האשה מאשימה אף היא מיד את הנחש ("הנחש השיאני ואוכל") ואז הקב"ה פונה לנחש.

מולו לא מתקיים כאמור שום תהליך בירור אלא ישר תהליך של ענישה מידתית. ("כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל חייך" וכו') ואז חוזר הקב"ה אחרון אחרון ומעניש במידתיות גם את האשה ולאחריה את האדם.

ניתן אולי ללמוד כאן על יסודות החינוך כמה דברים:

א. לא להעניש מיד, אלא לברר קודם. הקב"ה חוקר ומברר את השורש ולא 'מתפרץ' ומעניש כביכול מיד את אדם ואת חוה על מעשיהם.

ב. מתקיים תהליך של בירור. חלק מתהליך הכלה הוא לא רק לוותר על הגבולות ועל אכיפת העונש, אלא הוא מתקיים באמצעות הכלה שמשמעותה בירור ועיבוד של מה שקרה. דרך עיבוד שכזה מתקיים בעצם תהליך ראשוני ובסיסי של תשובה שמאפשרת לאדם לחזור ולתקן. ללא השלב המקדים הזה לא יתכנו שלבים אחרים בהמשך.

ג. אנו רואים ולומדים עם אדם וחוה 'יש מה לדבר', יש מה לברר, אבל כשמגיעים לנחש- שורש הרע והסטרא אחרא, שתפקידו וייעודו מלכתחילה הוא רע להחטיא ולהכשיל- עם נחש אין מה לדבר בכלל, רק להעניש.

הגמרא בסנהדרין מביאה כי "אין טוענים למסית" אלא הענישו מיד. ושאלו בגמרא, אם כן היה שואלו, מה היה לו לומר? ועונה הגמרא: היה לו לומר, "דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין"? וממילא לא היה עליהם לשמוע לי.

וצריך ביאור, מדוע לא הוזכר טענה כזו של הקב"ה על חוה שהכשילה או הסיתה את אדם הראשון כמו אצל הנחש? מה ההבדל?

מסתבר כי ההבדל הוא בין אם אתה בן אדם טוב במהותך, אך מישהו "מבחוץ" קלקל אותך ופיתה אותך לגרום רע, כמו מישהו עם יצר הרע שנפל וחטא, או שאתה מישהו שבלי ליפול ולהתפתות ממשהו זר- רע במהותך ובכוונתך לעשות רע בעולם.

מישהו שבמהותו הוא רע- אין מה לדבר איתו, צריך פשוט להתרחק ולהרחיק אותו ולא לבוא איתו בכלל במגע. "הרחק משכן רע".

כל עונשו לאכול עפר כידוע, מה שלכאורה נראה כמעלה ולא כחסרון שמצריך קשיי חיפוש ואיתור מזון, מתברר כעונש של הרחקה מהקב"ה, שלא רוצה שהנחש יפנה אליו בכלל בבקשה שיזון אותו כשאר החיות בעולם.

לעומת זאת מישהו שרוצה לעשות טוב בעולם אך נופל ליצר הרע וחוטא- הלא זהו תכלית האדם משורש היותו, לכך יש תקנה של תשובה שהקב"ה מגלה לנו כיצד מתחילים את התהליך הזה, בבירור ונבירה אחר הסיבה והשורש, בקבלת אחריות אישית ורצון לשינוי ולתיקון החטא לעתיד.

להקדים תרופה

יסוד חינוכי נוסף הנלמד בפרשה הוא כי כדרך חינוכית מן הראוי להקדים אלטרנטיבה כשרה לכל דבר. על הפסוק "ויצו מכל הגן אכול תאכל" כותב כך המלבי"ם:

"שכן נהג ה' ברוב אזהרות להקדים את ההיתר, ששת ימים תעבוד וכו' ויום השביעי שבת, שש שנים תזרע את ארצך ובשנה השביעית שבת שבתון, רצה לומר שאין אזהרת השבת והשמיטה דבר שלא תוכל לעמוד בו, שתוכל לעשות כל מעשיך בימי המעשה וכן רצה לומר לא אסרתי עליך רק עץ אחד וכמו שכתבו חז"ל שכל שאסרה תורה התירה לנו כנגדו, ורצה לומר לא הזהרתיך רק על המותרות וטוב שאחריו רע שזה עניין עץ הדעת, אבל לא שתענה את גופך מכל מיני מאכל".

שנזכה לבנות את היסודות, מבראשית.

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

לפרטים וליצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com