הקנייה לקראת הלימודים לא חייבת להיגמר בוויכוחים 

(צילום: שאטרסטוק)

יצאתי עם הילדים לקנות את הציוד לבית הספר. כמדי שנה, הקנייה החלה בהתרגשות ושמחה ונגמרה בהתשה מצדי ומרמור מצד הילדים. בתחילה צעדנו לקנות ילקוט לשרי הנרגשת העולה לכיתה א'. שרי בחרה כמובן את הילקוט הכי יקר, כאילו יש לה חוש עסקי. ניסיתי לשכנע אותה על ילקוט קצת יותר זול, אבל ראיתי שהיא נעולה עליו והחלטתי לבלוע את הצפרדע: לא כל יום עולים לכיתה א'. אחותה אסתי אשר עולה לכיתה ג', הסתכלה בעיניים חושקות בילקוט הנבחר והחלה לנדנד: "אמא, גם אני רוצה ילקוט חדש". "הילקוט שלך במצב מצוין! אני לא רואה שום סיבה לקנות חדש"! פסקתי בהחלטיות. "אבל לכל הכיתה יש ילקוט ניקי ורק לי אין" ניסתה לנגן לי על המצפון. וכשחשתי שאני כבר קורסת הצטרפה לחגיגה אחותה בת ה-12: "אמא, הילקוט שלי מקולף לגמרי, באמת הגיע הזמן שאתחדש בילקוט". "נראה אחר כך…" פתרתי אותה באמירה לא מחייבת. היא באמת חייבת ילקוט. אבל אני לא יכולה לקנות כרגע לשתיהם ולהשאיר את אסתי עם קנאתה. אז מיהרתי לשלם על הילקוט של שרי, תוך כדי שאני מתעלמת מהפצורתיהן של האחיות.

אחר כך המשכנו לקניית מכשירי הכתיבה. לקחתי סל והתחלתי להכניס את הציוד הבסיסי: עפרונות, מחקים, וכו'. אלא שכל רגע אחד הילדים הופיע עם ציוד אחר וניסה לשכנע אותי לדחוף אותו לסל: אחד הציע מתקן לחידוד העיפרון בצורת פיל, כבר כשהוא החזיק אותו ביד זה היה נראה כעומד להישבר. ובכלל לא ראיתי תועלת במכשיר הזה. מה רע בחידודים לתוך הפח? מי צריך את הפח חידודים שתמיד נשפך בדיוק במקום הלא רצוי בזמן הלא רצוי?! אחותו רצתה מחק בצורת אבטיח. הוא כמובן עולה תשעה שקלים יותר מהמחק האיכותי הלבן. אבל ליצרני המחקים לא אכפת מאימא תשושה שמנסה לחסוך כסף ולקנות בתבונה. שרי מצאה קלמר שתואם בדיוק לילקוט החדש והגדולה דחפה יומן בעטיפת לב משגע. את כל המוצרים דחפתי בנימוס הצידה, תוך כדי שאני מנסה לשכנע את הילדים בחסרונות המוצר.

ההמתנה לתשלום הייתה מייגעת, כל שנייה של המתנה כללה עוד ניסיונות שכנוע לקנות מוצר זה או אחר. כשסוף- סוף הגעתי לתשלום. הילדים גילו בקבוקים מיוחדים שהמוכרת הגאונית שיבצה בדיוק בקופה. "כל בקבוק עולה 20 שקלים. בקנייה מעל שלוש מאות, כל בקבוק יעלה לך 15 שקלים, זה בקבוק מצוין לבית ספר" אמרה המוכרת. והילדים צרפו את הבקבוקים לקנייה כשאני מהנהנת בייאוש.

אחר כך המשכנו לחנות הספרים. כאן כבר הגעתי עם רשימה מסודרת מתוך תקווה שהקנייה תעבור בשלום ללא כיפופי ידיים וללא החמצת פנים. אלא שהילדים זכרו במדויק את הרשימה שניתנה להם מבית הספר. יוסף שאל היכן חומש שמות. והחל להפציר בי שלא אשתמש בספר של חנוך, שכבר מלא באזני חמור…

כמו תמיד חזרנו הביתה בפרצופים חמוצים. כל אחד מאוכזב ממושא אחר שנותר הרחק בחנות ולבי מנתר מייסורי מצפון ורצון לפצות את הילדים. אך מה לעשות. הלוואי והיה לי יותר כסף? וחוץ מזה הם חייבים ללמוד מהי דחיית סיפוקים. ואולי הגזמתי? כך מנתרים בלבי תהיות ואני תרה אחר פתרונות:

אז הנה כמה טיפים נבונים לקנייה נבונה לקראת תחילת הלימודים:

• תכננו מראש את רשימת הקניות ושתפו את הילדים. כך תחסכו ויכוחים בלתי נעימים בחנות. הדיון למי צריך לקנות השנה ילקוט לא צריך להתנהל כשאת נבוכה מול הקונים והמוכרת. בבית הכל יותר קל ואת יכולה להסביר את עצמך בנועם. כמו כן, תכנון מוקדם מעמיד את הילדים בפני צפיות ברורות ומונע אכזבות.
• פצלו את הקניות: אל תערכו את כל הקניות בבת אחת. יום אחד צאו לקניית ילקוט, יום אחד לקניית מכשירי כתיבה ויום אחד לקניית ספרים. ככה תוכלו לבצע את קניותיכם מתוך שיקול דעת ויהיה לכם אורך רוח להנעים לילדים את הקנייה.
• אין צורך לצאת עם כל הילדים לקנייה. החנויות צפופות ומלאות וגם כך הקנייה מתישה. לכן, בכל קנייה קחו איתכם ילד אחר. לדוגמא, אם בחרתם לקנות ילקוט לילדה בכיתה א', הקדישו לו את כל תשומת הלב. וודאי אל תצרפו לקנייה את אחותה שעלולה לקנא ויהיה לה קשה לראות את הקנייה.
• קנו לכל ילד מתנה בלתי שגרתית שתמתיק עליו את תחילת הלימודים. נכון, אין לכם יכולת לספק להם את כל מבוקשם. אבל אתם יכולים לקנות מכשיר כתיבה אחד בלתי שגרתי או מתנה קטנה שקשורה לבית הספר. העניקו את זה עוד לפני שהם מבקשים ומפצירים, ללא תנאים, ללא מבצעים מטרימים. סתם מהורים לילדים מתוך אהבה. צרפו למתנה מכתב איחולים. נסו לכוון למתנה שתשמח אותם. מתנה שהם חושקים בה. אולי משהו שיש לכל הילדים- כפי שהם אוהבים לאמר. לעיתים הבקשות של הילדים הם ביטוי לרצון לתשומת לב ואהבה. לכן הבעה מוקדמת של אהבה דרך הענקת מתנה יכולה למנוע בקשות חוזרות ותחנונים אש יגרמו למתנה כפויה שהילד יקבל מחוסר ברירה.
• באם החלטתם לא לקנות משהו היו החלטיים וברורים. אמרו בקול החלטי: "את זה אנחנו לא קונים". משפטים כמו: "נראה אחר כך", "לא נראה לי" משאירים פתח לדיון ומתישים אתכם ואת הילד.
• שדרו לילד שאתם בטוחים מה הוא צריך ומה לא ואתם אלו שמנהלים את העניינים. עם זאת, היו קשובים לצרכיו האמיתיים. אם הילקוט המשופשף יגרום לילדה לסבל חברתי, או שהיא היחידה שלא תהיה עם ילקוט ניקי. עשו את כל המאמצים לספק לה את צרכיה למען לא תצבור חסכים מיותרים.

בהצלחה רבה והתחלה מתוקה!