ממטפלת לאימא: זה בסדר לשלוח ילד חולה למעון?

• אני אוהבת את הקטן שלך בכל ליבי. אבל יותר קל לי לחבק אותו ולנשק אותו, כשהוא מגיע נקי וריחני. גם אני בן אדם. וקשה לי לקבל ילד עם טיטול גדוש מהלילה, או חולצה מוכתמת מהיום הקודם. (אני לא מדברת על מצבים שלצערי אני מבינה שאין בבית מי שיעשה את זה חוץ ממני).

• אני יודעת שבסוף היום, כשאת חוזרת מותשת מהעבודה, את מחכה לשמוע מה עבר על המתוק שלך, לשמוע מילים חמות עליו ועוד 'חוכמה' חדשה שלו. אך כשאת מגיעה בשתי דקת לארבע. אני כבר לא מסוגלת להתעכב ולהתייחס בסבלנות. אני צריכה לארגן במהירות את הכיתה וגם אני כבר ממהרת לחזור הביתה.

• "מה קרה לו באצבע"? זה שאלה לגיטימית. לאמא מותר לדעת למה האצבע של הילד נשוכה או אדומה. אך כשמתלווה לשאלה טון נוזף. או משפטים כמו: "זה שוב קרה"! "למה את לא שומרת עליו?"; זה כבר הופך להיות מביש ומביך. אני עושה כמיטב יכולתי לשמור על מיטב אוצרותיכם. אך אני לא בטוחה שלכן אימהות יקרות יש שליטה על תשע ילדים, כשאתן לוקחות אחד מהם לחדר החתלה. או אפילו מסירות את העיניים לטיפול בילד אחר. ועוד שאלה מעניינת: "אצלכן בבית הילד אף פעם לא נפצע??"

• אל תשלחו את הילד לעולם חולה. ראשית, מה עם בן אדם לחברו?- כשאתן שולחות ילד חולה, הוא עלול להדביק את כל הקבוצה ואז כל האימהות נאלצות להישאר בבית עם הילד בגללכן. שנית, רחמו על הילד. ילד שלא מרגיש טוב, זקוק לאמא שלו, זקוק לטיפול אישי. עם כל רצוני הטוב, אני לא יכולה לספק את זה בתוך קבוצה. אמנם, הרבה הורים חושבים כך. אבל אני אגלה לכם: הילד שלכם לא בן יחיד בקבוצה. שלישית, רחמו עליי- בתקווה שזה לא בקשה מוגזמת. כשאני עוברת יום עם ילד שלא הרגיש טוב. אני חוזרת מותשת. לא מצליחה לעשות כלום באותו יום. הבכיות שלו מהדהדות לי באוזניים. קשה לי מאד. אני מרגישה שאני נסחטת רגשית. מנסה לעזור לו ולא מצליחה. מעבר לכך, בכי זה דבר מדבק. כשילד אחד בוכה. כל הקבוצה הופכת לבלתי רגועה.

ואני אגלה לכם עוד סוד- יש מחלות שלא מלוות בחום. לפעמים אימהות מודיעות לי בבוקר חגיגית. הוא קצת לא מרגיש טוב, אבל אין לו חום. אך במשך כל היום, אני מבינה ש'קצת לא מרגיש טוב', זה לא פשוט בכלל.

וכל האימהות שדוחפות לילד נורופן במסתורין. סוף הסוד להתגלות. בשתיים בצהריים, הילד קם עם לחיים אדומות. החום עולה בפתע פתאום. ואתן חוזרות מופתעות: "מה? הוא עם חום?"

• אתן מצפות למילים טובות על הילד שלכם? גם המטפלת מחכה למילים טובות. זה לא סוד שאחת העבודות הקשות ביותר והכי פחות מתגמלות, זה עבודת המטפלת. למילים טובות יש כח רב. יש לכן מילים טובות?- אל תחסכו מהמטפלת. ספרו לה כמה הילד נהנה במעון, כמה אתן שמחות שהוא חוזר מחויך, נקי ומסודר. אמרו בכל יום תודה. זה משפיע גם על הקשר של המטפלת עם הילד שלכם.

• אני לא נביאה. זכרו לעדכן אותי בעדכונים חשובים אודות הילד. היה לכם אירוע והילד לא ישן רב הלילה. מה דעתכן לעדכן אותי? כשאני רואה את הילד צורח. אני אובדת עצות. אני מנסה להרגיע אותו במשחקים. בודקת אם משהו מפריע לו בטיטול, מרגיעה, מלטפת. אובדת עצות. בצהריים כשאתן חוזרות ואני מספרת לכן שהוא לא היה רגוע אתן מניפות את היד בביטול: "אהה, הוא בטח היה עייף. הלך לישון מאוחר". רק חבל שלא טרחתן לעדכן אותי. הייתי נותנת לו יותר זמן לישון. זו רק דוגמא קטנה. פתיחות ושקיפות פותרות בעיות רבות לי ולילד.

• בוקר טוב. לילד קשה להיפרד ממך. לך קשה להיפרד מהילד. יש ילדים כאלה. זה נורמלי. אך כשאת יוצאת ואני מצליחה להרגיע את הילד. ואת שוב חוזרת ושוב הוא בוכה. זה כבר הופך להיות מתיש ומיותר.

רב נחת מכל הילדם המתוקים!

•

רוצים לשתף מאתגרים/ חוויות/ סיפורים/ תובנות מהמשפחה, בית, ילדים, עבודה?- שלחו הודעת מייל לכתובת: rivky@kikar.co.il כתבו בנושא המייל: "שיתוף". שתפו מחייכם ואולי השיתוף יתורגם לכתבה שתסייע לרבים כמוכם.