הטעות שהורסת כל תמונה של ילדים - וכך תתקנו

ואז מתחיל האירוע.

אחד עושה פרצוף, השני מסתכל על אחיו במקום למצלמה, הקטן החליט שעכשיו הוא לא מוכן לעמוד בשום מקום, ומי שבדרך כלל מחייך כל היום נראה פתאום כאילו ביקשו ממנו להצטלם לתעודת זהות.

אז רגע לפני שמתחילים לקרוא לילדים "תסתכלו לפה, נו, חיוך, חיוך יפה", אספנו את הטריקים שחוזרים אצל צלמות ילדים מקצועיות - כולל כמה דברים קטנים וטכניים שיכולים לעשות הבדל גדול.

והראשון שבהם קצת הפוך מכל מה שאנחנו עושים בדרך כלל.

אל תתחילו מהתמונה שאתם הכי רוצים

יש לכם בראש תמונה מושלמת: כל הילדים יחד, בגדי חג, תפוח ביד, כולם מסתכלים למצלמה.

דווקא אותה אל תצלמו ראשונה.

הדקות הראשונות הן זמן הסתגלות. ילד שמעמידים מול מצלמה ובשנייה הראשונה אומרים לו בדיוק איפה לעמוד, איפה לשים את היד ומה לעשות עם הפנים - בדרך כלל נותן לכם את "פרצוף הצילום" שלו.

במקום זה, תנו לו משימה.

"תביא את התפוח הכי יפה."

"תראה לי איך אתה מריח אותו."

"תחביא אותו מאחורי הגב שאחיך לא יראה."

"לחש לו באוזן מה אתה רוצה לקבל לשנה החדשה."

הילד מפסיק לחשוב על השאלה איך הוא נראה ומתחיל לעשות משהו. ושם, בין המשימה הראשונה לשנייה, מגיעות הרבה פעמים התמונות הטובות באמת.

המשפט שכדאי למחוק מהלקסיקון: "תעשה חיוך יפה"

יש ילדים שיש להם חיוך מיוחד לצילומים. אתם מכירים אותו. השיניים בחוץ, העיניים קפואות, והשמחה פחות...

הבעיה היא שחיוך הוא תוצאה, לא הוראה.

אם רוצים חיוך אמיתי, צריך לגרום למשהו לקרות רגע לפניו.

במקום "תחייך", נסו לתת לילד משהו להגיב אליו. להגיד לאח הגדול ללחוש לקטן משהו מצחיק. לשאול מי מסוגל להחזיק תפוח על הראש. להכריז שאסור בשום אופן לצחוק. לבקש מהם להתקרב עד שהאפים כמעט נוגעים.

ואז שימו לב לנקודה החשובה: אל תצלמו רק בשיא הצחוק.

דווקא השנייה שאחריו, כשהילד נרגע והחיוך עדיין נשאר בעיניים, יכולה לתת הבעה הרבה יותר יפה וטבעית.

יש ילד בן שנתיים בתמונה? הוא מנהל את הלו"ז

אפשר לבחור לוקיישן מושלם ולחכות לשעת אור יפהפייה, אבל אם בשעה הזאת הפעוט עייף, רעב או בדיוק הגיע לנקודה ביום שבה כל תפוח הוא עילה למשבר חוקתי - התאורה כבר לא תציל אתכם.

כשמצלמים ילדים קטנים, זמן טוב של הילד חשוב יותר מזמן טוב של השמש.

אם אתם יודעים שאחרי ארוחת בוקר הוא בשיא שלו - צלמו אז. אם אחרי שנת צהריים - אז. עדיף אור קצת פחות חלומי וילד שמח מאשר "שעת זהב" עם דמעות.

ובצילום של כמה אחים יחד, בונים את התמונה סביב הילד שהסבלנות שלו הכי קצרה. מכינים קודם את הגדולים, ורק כשהכול מוכן מכניסים את הקטן לפריים.

לא מבזבזים את ארבע הדקות הטובות שלו על ניסויים.

הטעות הקטנה שגורמת לתמונה להיראות חובבנית

נניח שמצאתם קיר יפה. האינסטינקט הוא להצמיד אליו את הילדים.

דווקא לא.

נסו להרחיק אותם מהקיר, מהשיח או מהרקע שמאחוריהם. אפילו מטר או שניים, כשאפשר.

פתאום קורים שני דברים: הרקע הופך רך ונעים יותר, והילדים "יוצאים" ממנו במקום להיראות מודבקים עליו.

זה נכון במיוחד אם אתם מצלמים במצלמה, אבל גם בפלפונים המרחק בין המצולם לרקע עושה הבדל משמעותי בתחושת העומק.

עוד פרט קטן: לפני שאתם מצלמים, תסתכלו שנייה דווקא מאחורי הילד.

עמוד שיוצא לו מהראש? שקית על הרצפה? כיסא פלסטיק צבעוני בקצה? ענף שנכנס מאחורי האוזן?

הרבה פעמים תמונה לא נראית מקצועית לא בגלל מה שחסר בה - אלא בגלל דבר אחד מיותר שלא שמנו לב אליו.

אל תצלמו ילדים מקרוב בעדשת 0.5

הזווית הרחבה מעוותת את מה שקרוב לעדשה, ובצילום פנים היא עלולה להגדיל אף, מצח או יד שמושטת קדימה. לתמונה קלאסית של ראש השנה עדיף בדרך כלל להישאר ב-1x ולהתרחק קצת בעצמכם.

וכן, לפני כל זה - נגבו את העדשה.

מצלמה יכולה לעלות אלפי שקלים ולהוציא תמונה שנראית כאילו צולמה דרך שקית של סנדוויץ', רק בגלל טביעת אצבע אחת.

אם הם זזים - תפסיקו לבקש מהם לא לזוז

ילדים זזים. במקום להילחם בזה, אפשר לבנות על זה את התמונה.

בקשו מהם ללכת לכיוונכם. לרוץ שלושה צעדים ולעצור. להסתובב ואז להסתכל. ללכת יד ביד. להתקרב אחד לשני.

מי שמצלם במצלמה יכול להעלות את מהירות התריס. לילדים בתנועה מהירה, אזור 1/1000 שנייה הוא נקודת פתיחה טובה. לילדים שעומדים אבל לא באמת עומדים, גם 1/500 יכולה להציל הרבה תמונות מטשטוש.

מי שמצלם בטלפון יכול להשתמש בצילום רציף כשיש אפשרות כזאת, ולבחור אחר כך את הפריים המדויק.

אל תחכו לרגע המושלם ואז תלחצו. כשיש תנועה - מצלמים דרך הרגע.

כמה ילדים יחד? יש סיבה שאחד יוצא חד והשני פחות

זו טעות שקורית הרבה במצלמות עם צמצם פתוח מאוד.

אח אחד עומד קצת קדימה, השני קצת מאחור, מצלמים ב-f/1.8 - ואז מגלים בבית שרק זוג עיניים אחד באמת חד.

אם מצלמים כמה ילדים, נסו להביא את הפנים שלהם פחות או יותר לאותו קו. ואם אתם שולטים בהגדרות המצלמה, אל תפחדו לסגור מעט את הצמצם, למשל לאזור f/4 או f/5.6, בהתאם לכמות הילדים ולמרחקים ביניהם.

תמונה שבה כולם חדים שווה יותר מרקע מטושטש במיוחד.

אל תעמידו ועדת עידוד מאחורי הצלם

זו אחת הסיטואציות המוכרות בצילומי ילדים: הצלם עומד מקדימה, ומאחוריו שלושה מבוגרים מנופפים, קוראים בשם הילד ומבטיחים ממתק.

התוצאה? כל ילד מסתכל לאדם אחר.

אם צריך מישהו שיעזור להצחיק או למשוך מבט, בוחרים אדם אחד בלבד. והוא עומד קרוב ככל האפשר לעדשה.

אחרת מתקבלת תמונה שבה לכאורה כולם "מסתכלים לכאן", אבל ארבעה זוגות עיניים מסתכלים לארבע נקודות שונות.

יש לכם ילד שכבר שונא שמצלמים אותו? דווקא איתו תפסיקו להתאמץ

ילדים גדולים יותר כבר מודעים מאוד למצלמה. לפעמים ברגע שהיא עולה, הם מיד מסדרים את עצמם, מחליפים הבעה או מודיעים שהם לא רוצים.

אל תנסו לשכנע אותם שהם "יוצאים מהמם".

תנו להם לדעת שזה קצר.

"אני צריכה ממך שלוש דקות."

פתאום יש סוף ברור לאירוע.

ואפשר לתת להם גם מעט שליטה: לבחור באיזה צד לעמוד, איזו תמונה לעשות קודם או אם להחזיק תפוח או לא.

כשילד מרגיש שהוא חלק מהצילום ולא אביזר בתוכו, שיתוף הפעולה נראה אחרת לגמרי.

ותשאירו את הדבש והרימון לסוף. ממש לסוף

הנה טיפ שלמדנו בדרך הקשה כולנו.

אם הילדים לבושים לחג ואתם רוצים לצלם עם סמלי ראש השנה, בנו סדר צילום.

קודם התמונות הנקיות.

אחר כך תפוח.

אחר כך, אם רוצים, רימון.

ורק בסוף מגיע הדבש.

לא מתחילים את הצילומים עם קערת דבש פתוחה ליד ילד בן שלוש בחולצה לבנה ואז מקווים לטוב.

גם רימון, עם כל הפוטוגניות שלו, יודע להשאיר מזכרת מרשימה על בגדי חג.

אל תבנו שולחן חג. תבחרו פרט אחד

עוד תפוח, עוד רימון, צנצנת דבש, שופר, סלסלה, מפה, עלים, שלט "שנה טובה" וזר פרחים - בשלב מסוים הילד הופך להיות הדבר הכי פחות בולט בתמונה.

תבחרו אלמנט אחד או שניים. תפוח ביד. צנצנת דבש על שולחן קטן. כמה רימונים לידם.

זה מספיק כדי שהעין תבין "ראש השנה". כל השאר יכול להישאר מחוץ לפריים.

הטיפ שאולי הכי חשוב: תצלמו את הילד, לא את התמונה

אנחנו רגילים לחשוב שתמונה טובה היא התמונה שבה כולם מסודרים, מסתכלים ומחייכים.

אבל בעוד עשר שנים, יכול להיות שדווקא זאת לא תהיה התמונה שתעצרו עליה.

זו תהיה התמונה שבה הקטן מחזיק את התפוח בשתי ידיים כמו שהוא תמיד עושה. האח הגדול מנסה להצחיק אותו. הילד הרציני נותן את חצי החיוך המוכר שלו. שני אחים מסתכלים אחד על השני במקום למצלמה.

צלמות ילדים טובות מחפשות בדיוק את הדברים האלה - המחוות הקטנות שהילד עושה בלי לדעת שהוא עושה אותן.

אז כן, תעשו גם תמונה אחת "לסבתא": בגדים ישרים, עיניים למצלמה, כולם בפריים.

ואז תשחררו.

תנו להם ללכת, לדבר, לריב קצת על התפוח, לצחוק ולהיות הם.

ויש סיכוי טוב שדווקא אז תצלמו את תמונת ראש השנה הכי יפה שלכם.