למרות שבימים כתיקונם, נזהרים רבבות אלפי ישראל להרחיק עצמם מבתי קולנוע, תיאטרונים וכיוצא בזה, שמענו לאחרונה על תוכנית של חבר עירית פתח תקווה, שמתכוון להפוך את קולנוע "היכל" לבית כנסת.
קולנוע היכל, שהגרב"ש סלומון, רב העיר פתח תקווה מסר את נפשו כדי לסגור בשבת, עתיד להפוך לסמל הקדושה - בית כנסת ובית מדרש.
לפני שנזכה בע"ה לשמוע יהודי מזמין יהודי אחר להשלים מנין בקולנוע הסמוך, יצאנו לבדוק האם מותר לקחת מקום כה גרוע, ולהשתמש בו לדברים שבקדושה.
רוב המקורות בענין, הם בנידון דומה - האם מותר להפוך בית מרחץ, שהוא מקום בזוי, לדבר שבקדושה. ובכן, דבר ברור הוא לכל הדעות, שאסור להשתמש בזה מיידית בלי כל שינוי. כמו שאסו לומר דברים שבקדושה בבית המרחץ, כך אסור להתפלל שם, כמובן.
אלא, שישנו פתרון אחד, שכתבו גדולי הדורות (פנים מאירות, שאילת דוד, מהר"ם שיק), והוא על ידי שינוי. וכמו שאם יהרסו את בית המרחץ לגמרי, ויבנו בית כנסת במקומו, ודאי שמותר, כי הקרקע היא כמו קרקע חדשה, כך אם עושים שינוי ניכר ובולט במבנה, הרי כאן דבר חדש, ומותר להשתמש בו.
בילקוט יוסף, הסיק מכאן לגבי בית קולנוע, שדינו כמו בית מרחץ, וצריך שינוי משמעותי כדי להתיר להשתמש בו לדברים שבקדושה. אלא שהוסיף שלפי שיטת חלק מהראשונים כל ההיתר נאמר רק במקום שיש בו טינופת הגוף, אבל מקומות שיש טינופת לנשמה, כמו "בתי עבודה זרה ובתי תיאטראות", אסור להשתמש בהם לדברים שבקדושה.
וכמובן שלמעשה צריך לשאול רב, ואין לסמוך על האמור כאן כלל.
ולסיום, סיפור קצר שמלמד אותנו איך התייחסו גדולי ישראל לקולנוע.
ר´ שלום שבדרון סיפר, שיום אחד ראה יהודי אחד, מחכמי ירושלים, קורא בעיון מודעת רחוב. התקרב, וראה שאין זה אלא פרסומת לסרט, ולא של האחים גרובייס...
פנה אליו ושאל אותו - היתכן?!?
נענה אותו יהודי ואמר לו, אנו, קבוצה של עשרה אנשים, מקפידים בכל פעם שיש אירוע שמוסיף רוח טומאה בעולם, לשבת וללמוד תורה ולהוסיף רוח קדושה בעולם. לכן חשוב לי מאד לדעת מתי בדיוק הסרט.