דנו פוסקי זמננו בשאלה הלכתית מרתקת, מה הדין במקרה בו אדם שטס ממקום למקום על פני כדור הארץ ועובר את קו התאריך הבינלאומי, וכתוצאה מכך נוסף לו יום אחד (כשנוסע ממערב למזרח), או נחסר לו יום אחד (כשנוסע ממזרח למערב), כיצד עליו לנהוג בענין ספירת העומר?
כמובן שאלות מן הסוג הזה הן כמים שאין להם סוף, וירא שמים יעשה שאלת רב, כאן נציג שלוש שיטות ידועות בעניין:
א. שיטת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: כאשר נוסע ממערב למזרח ונוסף לו יום אחד, יספור שוב את הספירה שספר אתמול, אך ללא ברכה, ובהמשך ימשיך לספור בברכה ככל בני המקום. ואם נסע ממזרח למערב ונחסר לו יום אחד – הרי שדילג על יום מספירת העומר, ולכן ימשיך לספור מכאן ואילך ללא ברכה, אף על פי שימשיך לספור כמנהג אנשי המקום.
ב. שיטת בעל שו"ת משנה הלכות (ח"י סי' קב"א): גם כשנחסר לו יום אחד, יספור את היום האבוד ללא ברכה, ולאחר מכן ימשיך לספור בברכה ככל בני המקום. ועוד כתב, שאם חזר לאחר מכן למקומו הראשון (ובאותו מקום עדיין ימי ספירת העומר), הרי שמרוויח יום נוסף – וביום זה יספור שוב ללא ברכה, מאחר שכבר בירך עליו מקודם, ומכאן ואילך ימשיך לספור בברכה.
ג. שיטת האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (בשערי הלכה ומנהג סי' ר"ב): בהסתמך על כמה ראיות מדברי הפוסקים, ובעיקר מדברי האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו (סי' תצ"ד סעי' א'), פוסק שהמצוה לספור מ"ט יום היא חובת כל יחיד ויחיד, ועליו לספור ברציפות לפי מניינו האישי, בלי להתחשב במניין של בני המקום. ולפיכך, אין לו להוסיף או לדלג על יום אחד כלל, אלא ימשיך את ספירתו האישית כפי שספר עד כה – כיון שספירת העומר אינה תלויה במקום או בקביעת בית דין.
ולמעשה, הסכימו כל הפוסקים הנ"ל שיש לחשוש לכל הדעות, ולפיכך ראוי להימנע ככל האפשר מלעבור את קו התאריך באמצע ימי הספירה.
ולעניין מי שאינו עובר את קו התאריך, אלא רק טס בין מקומות שיש ביניהם הבדלי שעות גדולים – דין הספירה הולך אחר מקומו ושעתו האישיים, ולכן רשאי לספור ספירת העומר גם אם לא עברו כ"ד שעות מאז ספר אתמול, ואין בזה חשש לפגם ב"תמימות תהיינה". וכן להפך – אם עברו כ"ד שעות, אך עדיין לא הגיע הלילה במקום בו הוא נמצא – אין לו לספור עד שיחול הלילה לפי מקומו.