מעשה באב שבא לבקר את בנו בישיבה. הוא נכנס אל בית המדרש ונדהם לראות מאות בחורים שוקדים על תלמודם בעיון. העביר עיניו מספסל לספסל אך לא מצא את בנו. "האם תוכל להראות לי היכן יושב בני?" ניגש ושאל את ראש הישיבה. "בנך?" ראש הישיבה קימט את מצחו, "כבר כמה שבועות שהוא קם מאוחר ואינו מופיע לסדרים, כנראה שהוא עדיין ישן בחדר.." ומשראה את פניו המכורכמות של האב הוסיף ואמר: "אבל למה לך להצטער כל כך? ראה כמה תלמידים יושבים ולומדים בחשק רב, האולם מלא מפה לפה..נו, אז חסר בחור אחד, הוא לא יעלה ולא יוריד.."
משל זה מביא הרב פינקוס זצ"ל בבואו לתאר את חשיבותו של כל יהודי ויהודי בעיני הקב"ה, ואמנם, נראה, כי המחלה האיומה ביותר שפשתה בדור שלנו היא מחלת הערך העצמי הירוד וחוסר ההערכה העצמית. סת...ם, סת..ם עוד אחד, סתם עוד אחת, לא שווה הרבה, ממילא לא הולך לי, ממילא לא משמעותי לאף אחד ולשום דבר. חיים אפורים כאלה, משעממים, להעביר את הימים בלי תוכן אמיתי בלי מילוי, התקדמות של ממש. כלומ'ניק כזה שמסתובב כאן בעולם ולא תורם יותר מידי לאף אחד.
אצל הקב"ה הדברים אינם כאלו. בשבילו, כל אחד ואחד הוא בן יקיר, אהוב וחשוב, היענק'לה שלו או המויש'לה שלו. כשבן אחד נפלט וירד מן הדרך אף אחד אינו יכול להשלים את החסר הזה. גם אם ישנם בנים אחרים, גם אם הם גדולי תורה וצדיקי עולם, הם לא ינחמו את האב המתאבל על חסרונו של הבן יקיר שלו. וכל אחד ואחת מאיתנו חשובים אצל הקב"ה כמו בן יחיד, יקר ומיוחד שבכל מצב, בין כשהוא השפיץ של הישיבה או של הסמינר, ובין כשהוא מתהפך בטן גב במיטה.
כך, אפשר לקרוא את הרש"י הראשון, המוכר והאהוב על פרשת נח ולמצוא בו טעם חדש: "אלה תולדות נח, נח" - "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" .
מה שבאנו לעולם הוא בשביל להעמיד תולדות של "מעשים טובים". קו הייצור הייחודי, החד פעמי שרק אנו מסוגלים להנפיק ורק אנו מסוגלים לשווק ולמכור בהצלחה.
בעולם השיווקי המסחרר שאנו, נרצה או לא נרצה, חלק ממנו, ניתנת הערכה מרובה ומקום של כבוד למדדים חיצוניים המעריכים כביכול את מקומו של הישגיו של כל אחד: תוצרים, פרסום, מה הבאת, מה עשית, מה ייצרת. שלושת המילים הפותחות את הפרשה- "תולדות נח- נח" וחמשת המילים שרש"י מוסיף עליהן - עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים. מה שאנחנו עושים, מה שאנחנו מייצרים כאן בעולם, יום יום, שעה שעה, דווקא אותם הניסיונות שאיש בעולם, מלבד הקב"ה ומלבדנו יידע עליהם אי פעם הם המעשים הטובים שלנו, אלו עיקר התולדות שאנו מעמידים כאן.
שבת שלום!