כתבת המגזין בשבוע שעבר על "פייק המטפלים", המטפלים הלא חוקיים - הכתה גלים. קיבלתי כמות מלחיצה של תגובות בנושא עם סיפורים על אנשים שהלכו לטיפול לא מקצועי והחיים שלהם נהרסו. "לגרושתי אני יכול לסלוח, היא הייתה במצוקה", כתב לי אחד הגולשים, "אבל למטפלת הרגשית שטיפלה בנו לעולם לא אסלח. אם הייתה מעט מקצועית יותר הבית שלי לא היה מתפרק", הוא שיתף אותי בכאבו.
>> למגזין המלא - כנסו <<
אין ספק שמטפלים רגשיים שלא למדו טיפול בצורה רצינית עושים עוול נוראי. אדם שלא למד טיפול, כמוהו כאדם שלא למד רפואה, ובנושא של רפואת הנפש אין שיטות מקוצרות, אין שיטה שפיצחה את הנוסחה ופותרת את כל הבעיות. אם לא למדתם את הנושא בצורה מקצועית אל תטפלו – ואם חסר לכם כסף התכבדו ופנו לקופת הצדקה השכונתית.
• • •
אחת התגובות שחזרה על עצמה שוב ושוב הזכירה את החוק שחברי הכנסת של 'דגל התורה' רוצים להעביר, שיאפשר לימודי "טיפול באומנויות" בתוככי הסמינרים, וכמי שמסקר ב'כיכר השבת' את הנושאים שקשורים לפסיכולוגיה ורווחה – החלטתי להיכנס לעובי הקורה.
אנשי המקצוע שפגשתי מודאגים מאד מהחוק עליו הוסכם בין יהדות התורה לליכוד, שצפוי להרחיב את ההכרה של המדינה בלימודי הסמינרים ושגם מקצועות פרא-רפואיים כמו קלינאיות תקשורת, ותרפיה באומנות אקוויוולנטיים יוכרו על ידי המדינה בדומה ללימודים אקדמיים. האם ההתנגדות שלהם מוצדקת?
מה החוק הזה אומר?
ישבתי לפגישה ארוכה ומעניינת עם חבר הכנסת יצחק פינדרוס, איש 'דגל התורה', ושמעתי ממנו בהרחבה על הצורה שבה הוא רואה את החוק. לטענתו - קיימת במדינת ישראל מלחמת תרבות, כשהמטרה של המדינה היא להפוך את החרדים לכמה שיותר 'ישראליים'. לטענתו - כל מה שקשור לכלכלה, פרנסה, מקצועיות - הוא בעד, ובתנאי שהדבר לא נועד לגרום לחרדים לשנות את אורחות חייהם ולהפוך לישראלים מן השורה.
לטענתו, הניסיון האישי שלו לימד אותו שכשהוא מנסה לקדם פרנסה מקצועית שכוללת הישארות בתוך גבולות הרחוב החרדי, משרדי הממשלה וגופים העוסקים בשילוב חרדים אוטמים את אוזניהם למרות שמדובר ביוזמות שיכניסו את המגזר החרדי לשוק העבודה וישלמו מיסים כמו כל אזרח אחר.
הוא משתף אותי במאמצים כבירים שהוא השקיע בעבר בכדי להביא תוכניות שיסייעו להרחיב את מעגל התעסוקה החרדי - וכשהתברר שמקום העבודה ישמר את ההתבדלות החרדית - אותם גורמים ממשלתיים 'שמו רגליים' ובלמו את המהלך.
הוא מספר לי על מקרה שבו איש מקצוע שאחראי על שילוב חרדיות בהייטק, סיפר לו על אכזבתו מכך שהשילוב עליו הוא עבד שנים רבות לא עלה יפה, בשל העובדה שהלימודים אינם מעורבים. לטענתו של חה"כ פינדרוס, הנושא של שילוב חרדים לא תמיד קשור רק לדאגה כנה לעתידה של עולם הכלכלה ועולם ההייטק, ובמקרים רבים מדובר בכלל ברצון של הטמעת החרדים באוכלוסייה החרדית, ובניגוד לעיקרון ההתבדלות החרדי.
בעיניו של חה"כ פינדרוס, הגורם הבעייתי בנושא הזה הוא המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה). המל"ג לא מוכן לתת תעודה מקצועית אם הלימודים לא נעשו דרך אוניברסיטאות או מכללות המוכרות על ידי המל"ג, ולכן גם אם הבנות ילמדו את כל חומר הלימודים המקצועי וייבחנו באותם מבחנים - המל"ג לא ייתן להם תעודה אם הלימודים לא נעשו דרך מוסדות כמו 'האוניברסיטה הפתוחה', או מוסד אחר המוכר על ידי המל"ג.
התוצאה: בנות לומדות שנתיים בסמינר, משלמות סכום גבוה בהרבה מהשכר האוניברסיטאי - אך יוצאות ללא תעודה מקצועית מספקת שיכולה לספק להן תעסוקה מקצועית לחיים.
מה מציעים חברי הכנסת של דגל התורה? להוציא את המקצועות הפרא רפואיים מידי המל"ג.
לפני שאסביר את החוק בצורה שבה חה"כ פינדרוס מסביר אותו - כדאי לכם להציץ בסעיפים הרלוונטיים המופיעים בהסכם הקואליציוני שבין מפלגת 'יהדות התורה' למפלגת ה'ליכוד' - ולהתרשם בכוחות עצמכם:
וכעת, הקדמה קצרה: הכירו את המקצועות הפרא-רפואיים
בכדי להיות רופאים אתם חייבים ללמוד תואר ולעבור הכשרה מעשית בתהליך שאורך כ-7 שנים, בכדי להיות פסיכולוגים תצטרכו לעבור תהליך דומה. מקצועות אחרים תוכלו לרכוש בתואר של 3-4 שנים, אולם יש מקצועות שנמצאים על קו התפר: בכדי להפעיל מכונת רנטגן לא תצטרכו להיות רופאים מוסמכים, ובשביל להיות 'שיננית' אתם לא צריכים להיות רופאי שיניים מוסמכים.
מקצועות אלו נקראים מקצועות 'פרא רפואיים' - משום שהם אומנם מלווים את עולם הרפואה, אך הם לא חלק מעולם הרפואה. במדינת ישראל בכדי להיות קלינאי תקשורת תידרשו ללמוד לפחות תואר ראשון, אולם יש מדינות אחרות בעולם שבהן מספיקה תעודה מקצועית בכדי לעבוד בתחום.
כך למשל - אם הגעתם מצרפת ויש לכם תעודה מקצועית (לא תואר אקדמי), תוכלו להתקבל כקלינאי תקשורת במרפאות בישראל, למרות שאם הייתם מקבלים תעודה דומה בישראל לא הייתם יכולים לעבוד בתחום ללא תואר אקדמי. עם זאת חשוב לציין שהצרפתים לומדים במוסדות מקצועיים נחשבים, ולא בטוח שניתן להשוות זאת ללימוד בתוך מסגרות הסמינרים.
אז מה מציע החוק?
על פי הצורה שבה חה"כ פינדרוס מציג את החוק - המשמעות שלו היא כזו: הסמינרים ילמדו את הסילבוס המלא אותו מלמדים במסגרות האקדמיות, והבנות תיבחנה באותם מבחנים שבוחנים באוניברסיטה. אולם לא תינתן למל"ג דריסת רגל בתוכניות הלימוד בסמינרים.
הוא מכוון אותי למילים "לימודים והכשרה מעשית דומה", ובסעיף השני המדבר על שעות הלימוד הדומות, כשהמנהל הוא יהיה זה שיאשר שאכן מדובר בהיקף מספק של השעות ובידע שעונה על הדרישות, דהיינו - מנכ"ל משרד הבריאות יהיה זה שיקבע מהי רמת המבחנים הנדרשת, והוא יהיה זה שיאשר את קבילות התעודה בהתאם להבנתו המקצועית.
לטענתו - מכיוון שהמבחנים יהיו מבחנים דומים למבחנים של הלומדים באקדמיה, בהכרח שהבנות גם ילמדו את הידע המקצועי ביותר מבלי להיחשף לתכנים שאינם קשורים ישירות למקצוע. כך, מצד אחד הבנות ילמדו את המקצוע בצורה מקצועית - ומצד שני האחריות על הלימודים עצמם תהיה בידי מנהלי הסמינרים ולא בידי המל"ג.
הוא מפנה אותי לקמפיינים שיצאו נגד החוק הזה בטענה שהסמינרים ילמדו קורסים קצרים במקום תואר של 3 שנים כשלטענתו זו כלל לא כוונת החוק. הוא טוען שאנשים שמתנגדים לחוק - לא מבינים אותו, משום שגם על פי החוק היקף ורמת הלימוד תהיה 'דומה' להיקף וחומר הלימוד הנלמד באקדמיה.
אני שואל אותו אם הסמינרים אכן ילמדו את הסילבוס המלא שעליו הם ידברו - או כפי שקורה במקרים אחרים, הם יצהירו בפני הוועדה על סילבוס אחד אך בפועל ילמדו סילבוס שונה לחלוטין. הוא טוען שהדבר לא יתאפשר, מכיוון שאם הסילבוס המלא לא יילמד, הבנות לא תעבורנה את המבחן שייקבע על ידי הגורמים המקצועיים.
• • •
לפני שנדבר על המורכבות של החוק באופן כללי, נכיר את הסעיף השני - והבעייתי יותר בחוק: כשמדובר על מקצועות כמו 'פיזיותרפיה' או 'קלינאות תקשורת', יש סיבה להאמין שאכן הסמינרים ילמדו חומר הדומה לחומר הנלמד במוסדות האקדמיים, אולם כשמדובר ב"טיפול באומנויות", עוד לא פגשתי פסיכותרפיסט מקצועי שלא מזועזע ברמה האישית מהאפשרות הזאת.
מי שלא מכיר את המושג "טיפול באומנויות" עלול לחשוב שמדובר במעין יצירות 'בר-בצק' עם ילדים מיוחדים, שנועדו לסייע להורים לנוח בשעות הצהריים - אולם בפועל מדובר בטיפול רגשי מקצועי שנועד לטפל בבעיות עמוקות ושורשיות.
טיפול באומנויות נועד לסייע למטופלים שאין בהם מסוגלות רגשית לשוחח בפתיחות על הבעיה - ובתהליך של טיפול באומנות הם משוחחים בצורה עקיפה יותר. לא מדובר בטיפול פחות מקצועי מטיפול פסיכולוגי - אלא בסוג טיפול אחר.
לכן, הרמה של המטפלים באומנויות לא אמורה להיות ירודה מאלו שמטפלים באמצעות שיחות, כשהנושאים שעולים לשיחה באמצעות הטיפול הינם נושאים קשים כמו פגיעות חמורות, אלימות בתוך המשפחה, ומקרים קשים ביותר שעל המטפל לדעת לטפל בהם במהלך הטיפול באומנויות.
• • •
וכאן מגיעות 3 בעיות קשות:
הבעיה הראשונה היא השאלה - האם הסמינרים אכן יסכימו ללמד נושאים מורכבים שאינם מדוברים בתוך הסמינר בשום צורה?
מטפלת באומנויות שאיתה שוחחתי, סיפרה לי שהיא מסרה הרצאה באחד הסמינרים בפני נשים בגילאי ה-40 שרובן מטפלות בעצמן. היא העלתה בצורה אקראית את הנושא של "פגיעות" ונקראה לשיחת נזיפה, אז האם הסמינרים באמת ילמדו את הנושאים הרגישים של טיפול? האם אפשר לדבר עם בנות הסמינרים על מה עושים במקרה של פגיעות בתוך המשפחה? האם אפשר לדבר על חובת דיווח, ועל כללי אתיקה נוספים? ובכלל - האם סמינרים באמת ילמדו חומרים רגישים אותם לומדים במשך קורסים שלמים בדרך להיות מטפל באומנות - האם הם לא יצנזרו את החומר?
הצגתי את השאלה הזו בפני חה"כ פינדרוס, והוא טען שאכן זו תהיה בעיה שהסמינרים יצטרכו להתמודד איתה, ואם הסמינרים לא יקבלו את הסילבוס המלא הם לא יוכלו ללמד את הקורס. לדבריו, אין חשש מפני מטפלות שלא הוכשרו כדין משום שמטפלת שהוכשרה תהיה מטפלת שעברה את כל המבחנים המקצועיים.
הבעיה השנייה, ואולי הגדולה יותר, היא העובדה שלמרות שתכני המל"ג לא מתאימים למגזר החרדי, יש יתרון גדול בהשארת המקצועות הפרא רפואיים בידי המל"ג, משום שגם אם המל"ג מחזיק בדעות נוספות שאינן בהכרח קשורות למקצועות הנלמדים (שוויון, רב תרבותיות, ונושאים נוספים שאינם מסתדרים בשום צורה עם מסורת ישראל), בסופו של דבר הוא מהווה רגולטור חשוב, ושומר על הרמה המקצועית של הלימודים הגבוהים מחוץ לגבולות הפוליטיקה.
וכאן מגיע הסיכון: ברגע שמקצועות יוצאים אל מחוץ לגבולות המל"ג, גם אם הם נלמדים בצורה מקצועית על ידי משרדי הממשלה - הם עלולים בהמשך להיות נתונים להשפעות פוליטיות, ואם מקצועות כמו "תרפיה באומנות" יושפעו מהחלטות פוליטיות המקצועיות של הלימודים תהיה בבעיה קשה. הסכנה הזו קיימת בכלל המקצועות הפרא רפואיים.
אחד המטפלים אף השמיע באוזניי דעה מעניינת: "אם אנחנו רוצים לפתוח מל"ג חרדי שמורכב מאנשי מקצוע חרדים ודתי בלבד אפשר עוד לחשוב על היתרונות והחסרונות של זה, אבל להעביר את בחינות המקצוע למשרדים שמנוהלים על ידי פוליטיקאים - זה כבר צעד מסוכן מאד שמחזק את השוק הפרוץ הקיים בעולם הטיפול החרדי - במקום למגר אותו".
אם גם אתם לא בדיוק מבינים את ההבדל בין המל"ג לבין משרדי הממשלה, תשאלו את עצמכם מדוע כל כך חשוב לח"כים להוציא את החוק מידי המל"ג, ומה זה אומר על יכולת ההשפעה שלהם על התכנים שייקבעו על ידי אותם גורמים.
• • •
בעיה נוספת שאין עליה חולק, קיימת בעובדה שהמהלך יגרום לכך שהמטפלות שיטפלו במגזר החרדי יהיו ברמה הנמוכה ביותר מבין כלל המטפלים בתחום - משום שהמטפלות תהיינה עם תואר ראשון בלבד, וללא הכשרה פסיכותרפיסטית נוספת אותה עוברים מרבית המטפלים.
התואר אותו לומדים המטפלים בתרפיה באומנות - הוא רק הבסיס שאותו חייב כל מטפל לדעת, אך בהמשך מטפלים ממשיכים ומשתלמים בקורסים נוספים. מטפלים שמטפלים כל החיים רק על סמך התואר הם מטפלים בדרגה נמוכה.
גורמים אחרים אף הביעו את חששם מאיכות המורות שיעבירו את הקורסים - מי ילמד את התארים האלו: האם מורות שלמדו תואר אקדמי שאותן בית יעקב מסרב להכניס עד כה, או שאת התואר יעבירו מורות שלהן עצמן אין תואר שכזה? תחשבו על אדם שמעביר קורס בנושא של חינוך ילדים בשעה שהוא גדל במקום מבודד ומעולם לא פגש בילדים - הייתם נרשמים לקורס שלו?
• • •
אז מה לסיכום? ערכתי רשימה קצרה של יתרונות וחסרונות אפשריים של החוק - תשפטו בעצמכם...
יתרונות
יכולת ההשתכרות תעלה - אם אתם לא שבעי רצון מהעובדה שבנות הסמינרים משלמות סכום כמעט כפול מהסכום אותו גובים באוניברסיטאות ויוצאות עם מקצוע פחות מפרנס - כנראה שיכולת ההשתכרות שלהן תעלה לאחר השינוי בחוק ומשפחות חרדיות רבות לא יחיו מתחת לקו העוני. למרות זאת - חשוב לציין שעיקר הכסף לא מגיע מהטיפול במרפאות אלא דווקא מהטיפולים הפרטניים, ואם רובן ילכו לטיפול פרטני המצב של הטיפול הפרטני במגזר החרדי ידרדר לשפל נוסף.
תקנים לא מאוישים - בריכוזים חרדיים יש תקנים רבים שאינם מאוישים בשל מחסור בכח אדם. כתוצאה מכך ילדים חרדים רבים לא מקבלים מענה טיפולי שהם כל כך זקוקים לו. אם החוק יעבור יהיו בהמשך הרבה יותר נשות מקצוע מתוך הקהילה החרדית שיענו על הצורך הזה.
מטפלות מתוך הקהילה - למרות התפיסה האקדמית שעל מטפל להיות 'רב תרבותי' ולטפל בכלל הפונים, אין ספק שמטפל מתוך הקהילה יודע לטפל בצורה מתאימה יותר, ואף מכיר את הניואנסים והדקויות הקיימים בתוך הקהילות החרדיות.
חסרונות
הורדת הרמה של המטפלים במגזר החרדי - למרות שאם נהיה אופטימיים והתואר אותו ילמדו בנות הסמינרים יהיה זהה ברמתו לתואר האקדמי, הן כנראה לא ימשיכו ללימודי פסיכותרפיה מקצועית נוספת והמגזר החרדי יקבל את המטפלות עם הרמה ההכשרתית הבסיסית ביותר בלבד. מטפלים מקצועיים משתלמים כל הזמן, וידע נוסף מקדם את רווחתם הנפשית של הפונים. מטפל שמסתפק בהכשרה הראשונית ולא ממשיך ללמוד יוכל לטפל ברמה ירודה ביותר.
סיכון של פריצת דרך בפני טיפול לא מקצועי - גם אם פטרוני המגזר החרדי לא אוהבים את התערבותו של המל"ג בתכנים נוספים שאינם בהכרח מקצועיים ורואים בו גוף שאינו מקצועי בלבד - בסופו של דבר לטענת אנשי המקצוע הוא מגן על השוק ודואג שלא יוכלו לשנות את תכני הלימוד ולהוריד ברמתם של אנשי המקצוע.
ברגע שקיימים שחקנים נוספים שאולי יוכלו ביום מן הימים לשנות את תכני הלימוד או להוריד קורס כזה או אחר, רמת המקצועיות של ההכשרה אותם מעבירים בסמינרים עלולה להיפגם בהתאם ללחצים פוליטיים. הסיבה שהיום החכ"ים של יהדות התורה רוצים להעביר את האחריות על הקורס מידיו של המל"ג לידי משרדי הממשלה, כנראה אומרת משהו על יכולת ההשפעה שלהם בתוך המשרדים.
הסיכון הזה הוא סיכון משמעותי מאד, והעובדה שכפי הנראה במגזר החרדי כבר עכשיו פועלים מטפלים לא מקצועיים רבים ביחס לכמות המטפלים במגזר הכללי - מעידה דווקא על החשיבות של גוף רגולטיבי מקצועי שאינו פוליטי - שיפקח על התחום ולא יאפשר שינוי של תכנים מקצועיים בהחלטה פוליטית כזו או אחרת שתבוא בהמשך הדרך.
•
את ההתנגדות של אנשי המקצוע לחוק נסקר בע"ה בכתבה הבאה. אם הנושא חשוב לכם - אתם מוזמנים בשמחה לכתוב לי - israel@kikar.co.il
הצגת כל התגובות