איזה ברכות ניתן לברך כשרואים את החטופים שיצאו מהשבי?

החטופים לאחר שחרורם (צילום: דובר צה"ל)

התרגשות גדולה פרצה בעם ישראל כאשר נודע כי חולצו לשלום שני החטופים, פרננדו סימון מרמן ולואיס הר שנחטפו מביתם בניר יצחק לרצועת עזה בשמחת תורה ושהו בשבי החמאס בעזה במשך 129 ימים.

האירוע לא פסח כמובן על בית המדרש, כאשר שאלה הלכתית מרתקת התעוררה בצידו: השאלה הגיעה מאנשי רפואה וכן לוחמים שקיבלו את פניהם של שני החטופים בבית החולים, הללו היו מרוגשים ושמחים עד מאד לראות לראשונה את שני החטופים, ונפשם חשקה לברך איזו שהיא ברכה בשם ומלכות, להודות לבורא העולם.

את שאלתם שלחו לעמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן וחבר המועצת של 'דגל התורה', בבקשה למענה והדרכה הלכתית ברורה, כאשר המדובר באנשים זרים שאינם קרובי משפחה או ידידים, הפוגשים את החטופים - איזו ברכה יכולים לברך.

תשובת הגר"י זילברשטיין, התפרסמה בקו 'שיח יצחק' על ידי נכדו הרב חיים מלין, כאשר בסופו של דבר מכריע עמוד ההוראה כי למרות הרצון והתשוקה לברך ברכה בשם ומלכות - אין באמת ברכה אותה יכולים לברך, מלבד להודות ולשבח להקב"ה במילים פשוטות היוצאים מהלב.

את דבריו מנמק הגר"י זילברשטיין, כי את ברכת "שהחיינו" המברכים כאשר אדם רואה את חברו לאחר שלושים יום שלא ראהו, לא ניתן לברך כאן, כי כאמור מדובר באנשים זרים שלא הכירו את המשוחרר קודם לכן. וכמו כן הברכה היא רק כשיש שמחה בראיה, וכאן השמחה היא בעיקר בעצם הידיעה שהשבוי השתחרר מהשבי.

כמו כן לגבי ברכת "מחיה המתים", המברכים כאשר אדם רואה את חברו לאחר 12 חודש שלא ראהו, גם לא ניתן לברך על החטופים, שכן לא עבר 12 חודש...

לאחר מכן מפלפל הגר"י זילברשטיין לגבי ברכת "מתיר אסורים", וכותב שברכה זו נתקנה על האדם שבזמן שישן הגוף אסור וכפות, ובקומו מהשינה העצמות משתחררות וזזות, אבל אין לזה קשר לאדם שהיה אסיר בכלא או בשבי, ובפרט שאחרים לא יכולים לברך על האסיר המשתחרר ברכה זו.

דברי הגר"י זילברשטיין נדפסו גם בגליון "דברי חמד" היו"ל מתורתו, שם מסכם הגר"י זילברשטיין את דבריו וכותב: "נמצא שאין שום ברכה שאנשים אחרים יכולים לברך כשרואים את החטופים שיצאו מהשבי, ויכולים וצריכים רק להודות ולהלל ולשבח להשי"ת על חסדיו המרובים, להודות על העבר ולבקש על העתיד, שיקרא לשבויים דרור ולאסורים יפקח קוח (ישעיהו סא, א), ויוציאם מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתק (תהלים קז, יד)".

בסיום דבריו כותב עמוד ההוראה, שיתכן שאם יודעים שבמשך היום יפגשו את החטופים, ויש להם שמחה גדולה ורוצים לבטא את ההודאה על ידי ברכה, אולי מותר להם לדלג בבוקר את ברכת 'מתיר אסורים', ולברכה ברוב עם כשיפגשו את החטופים ולכוון גם על הקימה מהשינה וגם על החטופים שיצאו מהשבי, משום שבסופו של דבר יש מקום לומר שברכת 'מתיר אסורים' היא מעניינו של אסיר, שהרי הברכה נתקנה על מי שאינו יכול לזוז מחמת השינה, וכאן לא יכלו לזוז מחמת רשעותם של המחבלים, וכשיצאו לחופשי אין לך מתיר אסורים גדולה מזו. אמנם כל זה רק אם ימצאו אותם עד חצות, אבל לא ימתינו עם הברכה לאחר חצות, וכנפסק להלכה במשנה ברורה (סימן נב).