סגן ראש הקהל של סאטמר הרב שמואל אויבערלענדער ז"ל

(צילום: באדיבות המצלם)

אבל כבד בחסידות סאטמאר בעקבות פטירתו אמש (חמישי) של סגן ראש הקהל הרב שמואל אויבערלענדער ז"ל, שנפטר בגיל 82 אחרי מחלה קשה ממנה סבל בחצי השנה האחרונה.

בחסידות מציינים כי המנוח ז"ל נפטר 3 חודשים אחרי שראש הקהל הרב בערל פרידמאן נפטר, כאשר שבוע לאחר מכן נפטר גם סגנו, הרב דוד הויער ז"ל. בכך איבדה קהילת סאטמאר את שלושת ראשיה המיתולגים מהדור הקודם תוך שלושה חודשים בלבד.

המנוח היה מהנגידים הגדולים של החסידות והוא תרם את קניית הבניינים בעיר מונסי ובכל הפרויקטים של החסידות הוא היה מראשוני הנגידים.

בעבר סיפר בראיון מיוחד סיפר מדהים על תחילת דרכו אחרי השואה. "למרות שלא למדתי במשך השנים בישיבת סאטמר נמניתי על חסידי הרבי (ה'דברי יואל') וכל צעד או פעולה שדרש מאת הציבור או מתלמידי ישיבתו, חשתי מחויבות לקיימו ומעולם לא ניסיתי להתחמק מכך" סיפר.

"כידוע, הרבי הורה לתלמידיו בחורי הישיבות, לחזר אחר הפתחים למטרות צדקה. הוא לא שיתף מעולם את הבחורים, לאיזו מטרה ספציפית, יש לגבות. "צדקה' וזהו. וכולם כמובן צייתו ומילאו את בקשת הרבי.

"זכורני, כי כמה פעמים, לא עלה בידי לאכול את סעודת הפורים, שכן כל היום התרוצצתי בין בתי הנדיבים, כדי לגייס סכומים נאים לצדקה. לפנות ערב, בעלות המנחה, נטלתי ידיים על כזית חלה, כדי לצאת מצוות חובת היום, הכל כדי למלא את רצון הצדיק. לאחר פורים, היינו נכנסים אל הקודש פנימה ומניחים את הכסף על השולחן".

הרב המשיך לספר: "באותה תקופה מדוברת, כאשר לא היו כמעט בחורים צעירים, רק הבוגרים והגדולים שטרם נישאו, לא היו שוני בין בעלי הבתים בבית המדרש לבחורים. חלקם כבר עבדו ועסקו במלאכה, וגם אלו שכן קבעו ספסליהם בבית המדרש, היו צריכים להשלים התחייבותם כלפי הקהילה, כמו כל בעל הבית.

"כאשר הרבי בנה את המקווה בשנת תשי"ב, הוא ביקש כמה פעמים כסף מהציבור. פעם אחת, נשא הרבי דרשה לפני חסידיו וביקש כי כל אחד ייתן את חלקו לצורך בניית המקווה, כאשר הדל לא ימעיט מתרומה של ששה דולרים. במונחי אותה תקופה, מדובר היה בסכום חשוב.

"מכיוון שהייתי אז כאמור בחור והתגוררתי בבית ההורים, לא היה בידי פרוטה לפורטה. אך מכיוון שהרבי ציווה, אין משתמטים בשום תואנה מקיום הוראתו. התחלתי לנסות לקבץ את הסכום ולאחר עמל ויגיעה הצלחתי להשיג רק שלושה דולרים. מעבר לכך, לא הצלחתי".

לדבריו, "כיום, לא ניתן להבין, את ערכו של הכסף בשחר נעוריי. כל דולר שביקשתי לחסוך, היה כרוך בטרחה וביזע. עד היום אני עדיין מחשיב ומוקיר, כל דולר שיהודי נותן לצדקה, שכן זכור אני, כמה יגעתי על כל דולר.

"היה זה ביום שני בבוקר. רציתי כבר לחזור לישיבה. אך ששה דולרים, טרם היו ברשותי. נכנסתי לרבי ומסרתי את חופן הדולרים הקט שהיה ברשותי והוספתי: אני צריך לחזור לישיבה ואין בידי יותר מכך".

"אני זוכר עד היום", סיפר הרב ז"ל, "כיצד הרבי נעץ בי את עיניו הטהורות והקדושות, חיוך ושמחה עלו על פניו והוא איחל לי: "יהיה לך, יהיה לך"...

לאחר מכן הפך הרב שמואל לאחד הגבירים הגדולים בסאטמאר, הצליח מאד בעסקיו וכל חתניו הם תלמידי חכמים ומוצי"ם נודעים בוויליאמסבורג, כאשר הידוע ביותר הוא הגאון רבי ישראל דוד הרפנס מחבר הספרים 'ישראל והזמנים' ואחרים ומגדולי הפוסקים בוויליאמסבורג