בשנת 1976 פנה זוג דיירים מפרדס חנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון כדי לקבל אישור להרחיב את דירתו.
לשאלות בענייני מקרקעין:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
הוועדה לא התנגדה, אך הבהירה לזוג – שגר בבית משותף בין שתי יחידות החולקות קיר משותף – כי עליו לקבל הסכמה מהשכן.
אלא שהשכן לא הסכים לתכנית הבנייה. כתוצאה, הוועדה אישרה לזוג לערוך הרחבות בנייה אך להקפיד לשמור על מרווח של שני מטרים מקו האמצע של החלקה המשותפת.
השנים חלפו ונכדיו של הסב רכשו את דירתו. בשנת 2014 הם ביקשו להרחיב את דירתם על ידי בניית קיר אטום בהמשכו של אותו קיר משותף.
הפעם, היה זה תורו של הזוג להתנגד לתכנית הבנייה. בני הזוג פנו לוועדה המקומית וביקשו להורות לנכדים לשמור על מרחק דומה מקו האמצע של החלקה, כפי שחויבו בעצמם.
הוועדה קיבלה את ההתנגדות, אך הנכדים פנו לוועדת הערר, שציינה כי בזמנו, בני הזוג פעלו לפי נוהל שאינו נתמך כיום בכל הוראה תכנונית, כך שאין סיבה להמשיך ולהחיל אותו על הנכדים.
בתגובה, הגיש הזוג תביעה למפקחת על המקרקעין, אך גם היא החליטה שיש לאפשר לנכדים לבנות את דירתם מבלי לסגת שני מטרים מקו האמצע. לדבריה, גם אם הבנייה תפגע בזכויות הזוג, לא מדובר בפגיעה מהותית.
הזוג לא ויתר, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה – מה שהסתבר כמהלך משתלם. בערעור נטען כי המפקחת טעתה כאשר התעלה מחוסר תום הלב המובהק של המשיבים, שמתעלמים לחלוטין מהמגבלה שהטיל סבם.
כמו כן, טענו המערערים כי הבנייה המתוכננת תפגע בצורה קשה בביתם, בין היתר משום שתחסום את כיווני האוויר ואת אור השמש.
מנגד, טענו המשיבים כי לפני שרכשו את הנכס הם ערכו בדיקה מקיפה של זכויות הבנייה ווידאו שהם יכולים לבצע את הבנייה המבוקשת. בנוסף, הם טענו שהתנגדות המערערים מונעת משיקולים רגשיים וקנטרניים.
גובל בחוסר הגינות
"בקשתם של המשיבים לבנות על קו הגבול, הגם שהמערערים הסיגו את בנייתם שני מטרים, גובלת בחוסר תום לב וחוסר הגינות", כתב השופט אמיר טובי בפסק הדין.
לדבריו, גם אם הנוהל שלפיו הרחיבו המערערים את ביתם בזמנו לא נתמך בכל הוראה תכנונית, הם פעלו לפי הנחייה מפורשת של רשות התכנון המוסמכת בזמנו, ולכן, המערערים היו רשאים להסתמך על אותה הנחייה ולצפות כי תחול גם על שכניהם.
השופט ציין כי בכל מקרה, תכנית הבנייה של הנכדים, שכחלק מתכנית הבנייה ביקשו להקים קיר אטום, תפגע בצורה מהותית במערערים, ובאפשרויות ניצול המרווח בין שני הבתים.
לפיכך, החליט השופט לקבל את הערעור ואסר על הנכדים להרחיב את ביתם, אלא אם כן ישמרו על מרווח של שני מטרים מקו האמצע של החלקה.
השופטות יעל וילנר (אב"ד) וריבי למלשטריך-לטר הצטרפו לפסק הדין, והנכדים חויבו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד משה גלזנר, עו"ד יצחק גלזנר
- ב"כ המועצה: עו"ד רותם חנני
לעורך דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורכת דין רבקה עידן עוסקת בדיני מקרקעין.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
0 תגובות