הרב הבר זצ"ל היה הראשון והאחרון שאי פעם דיבר איתנו על קדושה. ואולי זה השיעור היחיד שאני זוכר ממנו.
אתם יודעים איך זה במגזר החרדי. לא ממש מדברים, ולעולם לא יעלו או יזכירו שום דבר שקשור לנושא. זה טאבו. נושא שאסור לחשוב או להכיר. יגידו שצריך להקפיד בשמירת העיניים ירמזו עד כמה זה נורא ובזה הכל מתחיל ומסתיים.
אני בערך בן חמש עשרה. שיעור ב' ישיבת נחלת אשר בגבעת שאול. והר"מ שלי היה הרב ישעיהו הבר, מי שהלילה התבשרנו על אבדנו.
למי שזכה להכיר אישית, הרב הבר היה איש עדין שיחה, נעים הליכות. מעולם לא הרים את קולו. תמיד במתיקות ועדינות. אני נזכר בזה עכשיו ואני מרגיש קצת החמצה, אולי ניצלנו את טוב ליבו להשתולל קצת יותר מידי. מעולם הוא לא העניש או צעק והלוואי ויכולתי לומר שלא ניצלנו את זה.
יום אחד לקראת סוף השיעור, הוא עצר, סגר את הגמרא ואמר במילים אלו: "אני רוצה לדבר אתכם על נושא חשוב, אני רוצה לדבר אתכם כמו מבוגרים ואם יש מישהו שמרגיש שהוא לא יכול, שיצא"
לא ידענו מה הוא רוצה. אבל הייתה זו רבע שעה שאני זוכר עד היום. אני זוכר את המבוכה. אני זוכר שלא יכולנו להסתכל אחד לשני בעיניים. אבל אני זוכר שזה שחרר בי משהו. ואין לי ספק שאלו היו חמש עשרה דקות משמעותיות בעיצוב הנפש שלי.
"אתם בגיל שבו כל הכוחות מתעוררים" אמר. "אני הולך לדבר בצורה הכי פשוטה וברורה, לכולכם יש יצרים, רגשות, מחשבות וחלומות. הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד מאתנו את כוח ההולדה שעל ידו הוא עצמו יהיו אבא בעתיד. זה יצר ורצון טבעי ומי שלא יודע על מה אני מדבר, שילך לרופא להיבדק".
הוא דיבר אתנו על האיסורים, על ההלכות, על התבגרות והתמודדות. "בן אדם צריך לעשות חשבון נפש על כל טעות ודבר לא טוב שהוא עושה", אמר, "אבל כשמדובר בקדושה של אדם עם עצמו, זו עצת היצר להביא אותו ליאוש ומשבר ולהפיל אותו שוב ושוב. פשוט תמשיכו הלאה. החשבון נפש היחיד שתעשו יהיה איך להיות עסוקים יותר בדברים אחרים, שמחים יותר מדברים אחרים, ואיך לא להגיע לסיטואציה של נפילות. ותזכרו תמיד שאתם נורמלים".
הרב ישעיהו הבר זצ"ל. מי ייתן לנו נורמלים תמורתו.
הצגת כל התגובות