זהו יום קשה לעם ישראל. כשחז"ל אומרים 'קשה פטירתן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש' הם מתארים את החלל הגדול שנוצר, ומי שמכיר מעט את עול הציבור, ומה החשיבות כשיש מנהיג וגדול בישראל שאפשר להישען עליו בהחלטות קשות מאד, וכמה הוא מנהיג ומכוון את הדור, מבין את דברי חז"ל שהסתלקותו קשה יותר מחורבן בית המקדש.
ראש הישיבה רבי גרשון זצוק"ל היה המגדלור של עם ישראל, מצדיקי וגדולי הדור, וכשחווינו אבדן של כל כך הרבה מנהיגי הדור, מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל, מו"ר פאר הדור הגר"ש בעדני זצוק"ל, שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל וכעת ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין זצוק"ל, וכל זה בתקופה כל כך קצרה – זהו שבר גדול מאד.
את ראש הישיבה זכיתי להכיר במשך עשרות בשנים. יש לי אפילו זיכרון ילדות כעולה חדש ממרוקו, כשהגענו לבית אבות פוניבז' וביקרנו בפעם הראשונה בהיכל הישיבה, אני זוכר כילד את הדמות שלו, יושב בכותל המזרח ולומד. זו הדמות שראיתי גם במהלך השנים, כשהייתי מגיע לפגישות תכופות אצל מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל אליו הייתי מקורב מאד, תמיד ראיתי את רבי גרשון יושב בצניעות באותו מקום בישיבה, לצד הטנדר ולומד תורה.
זכיתי ממנו לקרבה מיוחדת. בשמחות שלי הוא היה מגיע ותמיד שואל ומתעניין בחביבות רבה. בשנים האחרונות הוא התעניין רבות בשלומו של מרן חכם שלום זצוק"ל, אותו הוא חיבב מאד והפליג בשבחו. לפני עשרה ימים הגעתי אליו לביקור ומצאתי אותו שוכב על מיטתו, ובידו עט ונייר. צריך לזכור שלפני כחודש הוא עבר אירוע לב, ולכן נכנסתי בהתרגשות רבה מתוך הבנה שאוכל לשהות במעונו רגעים ספורים בלבד.
כשראיתי אותו שוכב וכותב, שאלתי את נכדו, מה הוא כותב, והוא ענה: הוא מכין את השיעור. וכשאמרו לו שהגעתי, הוא מיד פנה אלי בחביבות גדולה והופתעתי כיצד הוא שולט בכל הפרטים. הוא הזכיר לי את השיחה שקיימנו במהלך ימי השבעה על פטירת אחיו הגדול הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל, רבה של רמת השרון. באותו יום הגעתי לניחום אבלים ואמרו לי שרבי גרשון נמצא למטה ברכבו ומבקש לשוחח עמי ביחידות. נכנסתי אליו ולרכב ושם דיברנו בנושא שאותו הוא זכר היטב. באותה שיחה הוא דיבר על המוסדות למניעת נשירה של שייסד אחיו, וכעת שאל אותי שוב, האם דאגנו בתקציב למוסדות הללו שהם מפעל חייו של אחיו זצוק"ל.
לאחר מכן שוחחנו על הישגי תקציב המדינה, כאשר מעולם לא היו תקציבים כאלה לאברכים ובני הישיבות, ובחצי חוש הומור וחצי ביקורת הוא אמר: נו, האם תלמידי הישיבות מקבלים כעת כמו סטודנטים לארכיאולוגיה? עניתי לו, זה עדיין רחוק מזה. הוא גם הביע כאב גדול על ההסתה הקיימת נגד בני התורה, אך מצד שני אמר לא להתחשב בכך. אנחנו צריכים להמשיך בדרכנו ולא להתרגש. בשנים האחרונות עקבתי אחרי המכתבים שהוא הוציא בכל מיני אירועים, וראיתי שהוא שם דגש מיוחד על חיזוק בלימוד המוסר. כנראה הוא הרגיש שזהו צורך גדול בדור שלנו.
בערב פטירתו, דיברתי עם בני ביתו והתעניינתי במצבו הרפואי וכמובן שוחחתי גם עם מנהלי בית החולים מעייני הישועה, ומה שהדהים אותי שכאשר שמעתי על המדדים, ואני לצערי מניסיוני מבין במדדים ומשמעותם, הבנתי את מצבו הקשה, את לחץ הדם שלו המוחזק ע"י התרופות, את הכליות שלא מתפקדות, את הבצקת בריאות, מצב שבלשון הרופאים מכונה - כמעט קריסת מערכות. וכששאלתי כמה זמן הוא כבר מונשם ומורדם, התפלאתי כשענו לי שהוא כלל לא מונשם ומורדם. הוא מקבל תוספת חמצן אבל הוא עירני לחלוטין וכותב שיעורים בצלילות הדעת, עד לרגע האחרון. קשה להאמין שכך הוא תפקד בגילו המופלג.
וכששמעתי זאת, התעודדתי מעט. אמרתי, אם הוא כך מצליח להחזיק, אולי הוא יוכל לצאת מזה. כי אם אדם שומר על צלילות דעת גם במצב רפואי קשה, אולי הוא יתגבר גם על זה, כי הוא מעל הטבע.
את חסרונו הגדול נרגיש רק בהמשך. אנחנו לא יודעים להעריך מספיק את הימצאותם של גדולי ישראל איתנו. כמה הם מחזיקים את הדור וכמה בעיות הם פותרים. רק לאחרונה התלבטנו מאד בנושא חוק הגיוס, האם לעמוד על כך לפני התקציב או לא. מדובר בהכרעות לא פשוטות. ברוך ה' שיש לנו את מועצת חכמי התורה ותמיד דאגנו שיהיה תיאום מוחלט ביניהם לבין גדולי התורה האחרים ובראשם ראש הישיבה. בהכרעות הללו, ראינו את הבהירות שלו, כיצד הוא מכריע בצורה חדה וברוך ה' כולם כיוונו לאותו דבר. כמה אנחנו זקוקים להנהגה הבהירה הזו, בעיקר בתוך הבלבול הגדול של הדור שלנו ומול ההסתה הנוראה שיש כנגד הציבור שלנו.
איבדנו שריד לדור דעה. רבי גרשון היה דמות ייחודית ביותר, גם בין גדולי התורה שהיו, שלכל אחד כמובן יש את הייחודיות שלו. זו היתה דמות של צניעות ופשטות מצד אחד, ומצד שני – מלמד שלא שינה. פשוטו כמשמעו. מאז שאנחנו מכירים אותו, קרוב ל-50 שנה, הוא תמיד באותו סדר יום ברור של תורה ושיעורים. גם כשהוא קיבל לאחרונה את ההנהגה בתקופה לא פשוטה בכלל, גם במצב בריאותי כזה או אחר, הוא לא שינה במשהו את סדר יומו ואת שיעורי התורה הקבועים שלו. זו תופעה נדירה ביותר.
ואולי בזכות זה, הקב"ה השאיר לנו אותו עד לרגע האחרון, בלי תסבוכת של 'מונשם ומורדם', כאשר גם בבית חולים הוא הצליח לשמור על סדר יומו המיוחד. כשיהודי כזה גדול מסתלק מאיתנו, כל מעלותיו הגדולות בתורה ובמידות, כל העמל והיגיעה שלו - נמצאים כעת בחלל האוויר. אשרי מי שיחטוף אותם. אלו דברים ברי השגה. מי שינסה להידבק במידותיו אפילו במשהו, יוכל לעשות זאת בקלות יותר, כפי שכתוב בספרים הקדושים.
ומכל המעלות הגדולות של רבי גרשון, עליהם ניתן להפליג ולדבר רבות, מה שייחד אותו וסימל את מהותו זה עמל התורה. לא היה לו בעולמו שום דבר שהיה יותר חשוב מהתורה. אני יכול לציין, שבסוף הפגישה האחרונה שלי עמו, נכדו פנה אליו ואמר לו: סבא, תברך אותו, יש לו בעיות, רודפים אותו. הוא ביטל זאת ואמר בבהירות: תמשיך לעשות את הדברים שאתה עושה למען עולם התורה והכל יעבור חלק. זו הייתה הברכה שלו.
יהי רצון שיעמוד למליץ יושר למען עולם התורה ועם ישראל.