דעה: פרשת הנגבי - קלון במחיר מבצע

ההחלטה המעודדת של בית המשפט בעניינו של הנגבי, הכניסה מדינה שלמה למערבולת של ספקולציות והתחבטויות נפש כואבות במיוחד, האם מדובר בעבירה שיש עמה קלון. אמנם מבחינת ספר החוקים היצירתיים של מדינת ישראל, עדות שקר היא עבירה חמורה שעונשה עד שבע שנות מאסר בפועל, אך הדבר לא מנע משורה ארוכה של אנשי ציבור, פוליטיקאים בכירים בעבר ובהווה, קצינים ודיפלומטים, ואפילו נשיא מדינה לשעבר, להתגייס למען הח"כ הפעלתן, ולקרוא לבית המשפט שלא להטיל עליו קלון שיחסום את המשך פעילותו הציבורית בכנסת ישראל.

למען ההגינות יש לציין, כי מעטים האנשים שיוכלו להצביע על מעשים חשובים במיוחד שעשה הנגבי למען המולדת. מלבד דאגה כנה למנויים של קבוצת מקורבים לתפקידים שאליהם לא התאימו, ושאת חלקם לא טרחו כלל למלא כהלכה, נדמה שהחותם שהטביע הנגבי בתולדות האומה נע בין פרחחות לשחיתות. אולם לא זהו הדבר החשוב באמת, כידוע, במדינה שבה נציגי הציבור הולכים בכל בוקר לעבודה, אך לא באמת הולכים לעבוד.

ובכן, למרות המסע המתוקשר לטיהור שמו של הח"כ הבדאי, וחרף כל הטיעונים המפעימים שהובאו בפני השופטים המלומדים, בחר בית המשפט להטיל אות קלון ראשו של הנגבי, ועל האומה כולה שהתברכה בח"כ מן הסוג הזה, שמשקר בבית המשפט. בכך, הביא בית המשפט להתפטרותו המיידית מהכנסת תוך שעות ספורות. "השאלה הניצבת בפנינו, היא במידה רבה שאלה ערכית", קבעו השופטים שוחרי הצדק, "אנו מדברים על אמות המידה שלאורן אנו מחנכים את ילדינו, על דרכי ההתנהלות שאנו מבקשים להקנות לאזרחי המדינה ועל דרכי ההנהגה אותן אנו מבקשים למצוא אצל מנהיגינו. הנוכל לקבוע כי בשקר אין קלון?", שאלו השופטים רטורית. אז זהו, יש קלון.

עם זאת, אל לכם לדאוג יתר על המידה באשר לעתידו של עד השקר. בית המשפט הטיל על הנגבי קלון במחיר מבצע, המזכיר מכירות סוף עונה ברשתות האופנה. על הנגבי לא נגזר כלל עונש מאסר, אפילו לא על תנאי, כך שבבחירות הבאות הוא יוכל להתמודד שנית על מקומו בכנסת ואף לכהן כשר בכיר בכל ממשלה שתיכון, כאילו לא היה דבר. נציג ציבור חרדי לא היה חולם, אילו הורשע, לזכות למחווה שכזו מצד השופטים חמורי הסבר, אולם מרוחו של פסק הדין עולה, כי השופטים בהחלט התרשמו, משום מה, מקריאתם הנרגשת של האישים המכובדים, והם השתכנעו כי הדחתו של הנגבי מהזירה הפוליטית, היא אכן גזירה אכזרית שאין הציבור יכול לעמוד בה.

והנה, כמה מפתיע, בתזמון כמעט מושלם, פצחו חבריו של הנגבי למפלגת קדימה, במסע יללות והצהרות חנפניות, כאילו לא הרשיע בית המשפט את חברם הסורר בעדות שקר. "צחי עוד ישוב", אמרה בקול דרמטי חברת הכנסת דליה איציק, וכמעט הזילה דמעה. "כולי תקווה כי פסק הזמן של הנגבי יהיה קצר, ובקרוב שוב נראה אותו בעמדות הבכירות ביותר בהנהגת המדינה", אמר חבר אנונימי נוסף, שהתעקש לחדור לתודעת הציבור על גבו השפוף של הנגבי. אחרים ציינו כי על אף הקלון, הנגבי יישאר חלק מהנהגת קדימה, תוך שהם מותחים ביקורת מרומזת על בית המשפט שקיבל החלטה לא ראויה ובלתי מידתית. והיו גם כאלה שנסחפו באופן מביך במיוחד: "ח"כ הנגבי הוא אחד מעמודי התווך של המנהיגות הישראלית והוצאתו ממעגל העשייה, ולו לתקופה קצובה, תפגע לא רק בו אלא אף בחוסנה וביכולת עמידתה של מדינת ישראל בפני אתגריה הביטחוניים הגדולים". נו, שיהיה.

לרגעים היה נדמה כי לדעת חברי קדימה, יש להעניק צל"ש ואות הצטיינות לחברם, כאות הוקרה על עדות השקר. אותם המדברים גבוהה גבוהה אודות טוהר המידות וניקוי אורוות השחיתות, בד בבד עם חובת הציות המוחלט לשלטון החוק ולבית המשפט, אימצו לפתע את הח"כ השקרן אל ליבם ומחו על העוול שנעשה לו.

ואם היה מדובר בחרדי?

קוראינו ברוכי הכשרון, בודאי ישמחו אם נחסוך מהם את התיאור מה היה קורה אילו היה מדובר בנציג ציבור חרדי שהומט עליו קלון, וכבר היו דברים מעולם. בודאי היו כל יושבי בית הנבחרים, ניצבים למול המצלמות וזועקים מרה; היעלה על הדעת שפוליטיקאי, מחונן ומבריק ככל שיהיה, יוכל להיות מורשע באמירת שקר ולהמשיך בתפקידו? אולם במקרה דנן, התערטלו חברי קדימה בפומבי וכלל לא דרשו את התפטרותו של הנגבי מן הכנסת. די היה להם בהשעיה זמנית מדומה, שתאפשר לחברם המורשע לשוב אל הזירה בהקדם האפשרי. הרי גם ככה מרבית נבחרי הציבור במדינת ישראל לא התברכו בכישרונות מרובים או ביכולות מרשימות במיוחד, אז לדרוש מהם שיהיו גם דוברי אמת וישרי דרך? אלו כבר דרישות מופרזות מעבר ליכולתו של בן אנוש ממוצע.

במחשבה שניה, יתכן וכלל לא ניתן לבוא בטענות כלפי חברי הכנסת, שבדרך כלל, מסמיקים דווקא כשהם אומרים אמת. על פי השקפת התורה, עדות שקר בבית דין היא איסור מפורש המופיע בעשרת הדברות. באופן כללי, האיסור "מדבר שקר תרחק", עומד בבסיס חינוכו של כל ילד יהודי. מי מאיתנו אינו חדל לשנן לילדיו דברים קשים וחמורים על הפסול שבאמירת השקר ובשבח האמת? אולם ככל הנראה, כחלק בלתי נפרד מהידרדרות ערכי החינוך והמוסר בקרב הציבור החילוני, עדות שקר או אמירתו אינם נחשבים לעוון חמור במיוחד. כאשר נאלצים המורים בבתי הספר להתמודד עם מקרי אלימות קשים ושאר מרעין בישין שהשתיקה יפה להן, הופכת אמירת האמת להמלצה חביבה המיועדת לאזרחים הגונים באופן קיצוני. למי יש בכלל את הפנאי להתעסק בחינוך אמיתי למידות טהורות ולישרות דרך.

עמידתם של חברי קדימה לצידו של צחי הנגבי, תוך התעלמות מוחלטת מהרשעתו בבית המשפט באמירת שקר יזום ומתוכנן, הוכיחה שוב לעין כל כי הטענה לפיה "כולם שווים בפני החוק", אינה אלא בדיחה עצובה ובאה בימים. במקביל, הוצג שוב השפל אליו הגיע החינוך המתירני הקלוקל ונחשפה צביעותה של המערכת הפוליטית. דווקא בשבוע שבו אנו קוראים בפרשת השבוע על רמאותו של לבן הארמי, מעניין היה להיווכח ממש מקרוב, מיהם האנשים הצועדים לאורו ומצטרפים לדרכו בחדווה גלויה. כי אמנם לשקר אין רגליים, אך חברים רבים, ללא ספק יש לו.

(המאמר מתפרסם השבוע ב"יום ליום")