יום השואה, שואת היהודים בה נהרגו 6000000 איש.
מישהו קולט מה היה יכול להיות? שישה מליון! שהיו מכפילים ומשלשים את עצמם, ויכול להיות ש-210,00,000 ילדים יהודים יכלו להיות היום.
והגיהנום שהם עברו, לא ייגמרו הימים לספר-מעט המשפטים ששמעתי מסבא ע"ה צמררו אותי כל כך שפשוט ובקושי יכולתי להקשיב, והיום אני לא זוכרת מה הוא אמר באותו הלילה.
אותם האחים של סבא, אותם בני הדודים שלו שאף נצר לא ישאר מהם. הם היו טובים יותר מאיתנו ולא נשאר כלום.לא ילד ולא נכד,ולא מישהו שיתגעגע.
אנחנו, הנכדים של אחיהם, שאפילו לא זוכרים את שמם של אותם האחים של סבא, אנחנו הנצר היחיד.
פרק תהילים אמרתי פעם לזכרם? התגעגעתי לאותם הילדים שלא הכרתי? לכל מאות הבני דודים שהיו יכולים להיות לי היום? נר נשמה? אולי משהו לעילוי נשמתם?
והם רואים אותנו שם מלמעלה, הם גאים בנו כדור המשך? אולי הם פשוט מאוכזבים?
ממני הם בטח לא מאושרים, אולי יש רק תקווה שפעם אני עוד יירווה אותם נחת.