פרק תהילים אמרתי פעם לזכרם? התגעגעתי לאותם הילדים שלא הכרתי? לכל מאות הבני דודים שהיו יכולים להיות לי היום? נר נשמה? אולי משהו לעילוי נשמתם? והם רואים אותנו שם מלמעלה, הם גאים בנו כדור המשך? אולי הם פשוט מאוכזבים? ממני הם בטח לא מאושרים, אולי יש רק תקווה שפעם אני עוד יירווה אותם נחת
רעמים בחוץ, בירושלים גשם שוטף היום מראה לי את זעמו של האלוקים עלינו. שוב אלמנה לבד? שתי אלמנות בשבוע?
פתאום אני מתחילה לדמיין תמונות זוועה, שריפה פורצת, התינוקות צורחים, מנסים להתחבה מתלת למיטה, והאש לא מרחמת. בלתי ניתן לשאת. לדמיין. הרהורים אחרי האסון ברחובות
