בכל שנה, כשאנו מסובים לשולחן הסדר וקוראים "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין", אנו נוטים לשלוח מבט היסטורי אל שעבוד מצרים המפרך. אולם, עיון והעמקה בדברי חז"ל, מלמדים אותנו כי יציאת מצרים אינה רק אירוע לאומי שהתרחש בעבר, אלא תנועה נפשית תמידית שעל כל יהודי לעבור בכל דור ודור.
החירות האמיתית אינה מסתכמת רק בשבירת כבלי הברזל הפיזיים; היא מתחילה בשחרור כבלי הנפש. לעיתים, ה"מצרים" המעיק ביותר אינו גורם חיצוני, אלא המיצרים שאנו בונים לעצמנו בתוך התודעה.
המאסר שבמחשבה: "איני יכול"
האופן הראשון של עבדות מודרנית מתבטא בכבילות לדעות ותפיסות עצמיות מצמצמות. זהו אדם שחי בתחושה של "קטנות מוחין", המשוכנע כי כוחותיו מוגבלים וכי נגזר עליו להישאר במצבו הנוכחי.
כאשר בני ישראל היו במצרים, התורה מעידה עליהם שלא שמעו אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה". ה"קוצר רוח" הוא חוסר האמונה ביכולת להשתנות. אדם הכבול בתפיסה שאינו מסוגל לעלות במעלות התורה, לשנות מידה רעה או להצליח בתחום מסוים, נמצא בגלות פנימית. חירות הנפש משמעותה להאמין בכוח האלוקי שטמון בנו – הכוח לפרוץ את גבולות ה"אני" הישן ולהכיר בכך שאין דבר העומד בפני הרצון.
לעיתים הנפש כלואה בתובנות ודעות כלפי הסובבים אותנו, מחשבות מקובעות הגורמות לנו לתאונות ואסונות, במקום לשחרר ולהאמין בטוב ובאור של הסובבים אותנו, מה שיגרום גם לנו להתקדם ולהתעצם.
הכלא של ה"לבד": מחסום הגאווה והשליטה
הרובד השני של השעבוד הוא מתוחכם יותר: חוסר היכולת לשחרר ולקבל עזרה. ישנם אנשים שחיים בתחושה שעליהם לשאת את כל העולם על כתפיהם. הם אינם מסוגלים להודות בחולשה, לבקש סיוע מהזולת או להישען על חבר, בן משפחה או איש מקצוע.
מצב זה נובע לעיתים מפחד מאיבוד שליטה או מגאווה סמויה המפרשת קבלת עזרה ככישלון. אך האמת היא הפוכה: היכולת לקבל עזרה היא הביטוי העילאי לחירות. עבד הוא מי שפוחד להראות את פגיעותו; בן חורין הוא מי שמשוחרר מהצורך להוכיח שהוא "כל יכול". יציאת מצרים לימדה אותנו את כוחה של הקהילה ואת החשיבות של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – היכולת להתבטל ולהישען על מי שגדול מאיתנו.
כמו שביערנו את החמץ מהבית, עלינו להסיר גם את ה"חמץ" שבלב – את אותן תפיסות מאובנות שמגבילות אותנו ואת חוסר הגמישות שמונע מאיתנו להיעזר באחרים.
החירות האמיתית היא היכולת לומר: "אני מסוגל ליותר ממה שחשבתי", ובו בזמן להודות: "אני לא חייב לעשות הכל לבד". רק כאשר נשחרר את אחיזתנו בתפיסות המטעות הללו, נוכל באמת לצאת ממצרים הפרטית שלנו ולזכות לחירות נפש שלמה, ברוחניות ובגשמיות.
"הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים
נותן לנו חירות לחיות את החיים הכי יפים
אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים
וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו".
(ביני לנדאו, עבדים)
0 תגובות