ערב חג מתן תורה. השמיים נפתחים להוליד לנו את התורה כל שנה מחדש. בדור הזה, דור של מסכים, דור של שבר ושל התעוררות, התארח בתוכנית "השם אחד" בהגשת יוסי עבדו אחד הקולות החזקים בדור הצעיר: הרב יוסף דלויה, מזכה הרבים שמנגיש את התורה ומחבר אלפי בני נוער, חיילים, ובעלי תשובה לעולמה של תורה.
בריאיון פתוח ומרגש, הוא חשף לראשונה את סיפור החזרה בתשובה הפרטי שלו, את הסוד שמעמיד אותו על הבמה מול אלפי לבבות, למה התורה היא התרופה לעצבות, למה אסור לשפוט בעלי תשובה ואת המסר שהוא רוצה שכל יהודי ייקח לליל מתן תורה.
"אתה לא רוצה לדעת מי הייתי לפני" - הסיפור האישי
פתחנו את הריאיון בשאלה הפשוטה והעמוקה ביותר: "מי היה הרב לפני שהוא הפך להיות רב?".
המציאות, הוא מסביר, הייתה מציאות בת ימית רגילה. "עוד נער מתבגר, עוד יהודי שרוצה לחוות חוויות, עוד אדם בגיל הטיפש-עשרה שרוצה לנסות. אבל מגיע איזה רגע שראית, שניסית, ומבין שחסר לי משהו. זה הדליק מלמעלה".
הרב חשף לראשונה איפה נולדה החזרה בתשובה שלו. "האמת, עיקר החזרה בתשובה שלי הייתה כשהייתי עובד בחוץ לארץ, במקום שנקרא הונג קונג. היו שם יהודים יקרים מדבש, אבל מה שחיבר אותי הכי חזק זה הפחד לאבד את זה".
"וזה חג השבועות", הוא הוסיף. "למה בורא עולם החליט לתת לי, ליוסף דלויה, את התורה? למה הוא לא נתן את זה לג'ורג' קלוני? למה הוא בחר דווקא בנו?". לדבריו, השאלה הזאת היא שהציתה את כל המסע. "זה השאלה שעלתה לי מיד, חודש חודשיים אחרי שנכנסתי לגלות. ביקשתי לבקש את השם, ביקשתי את שאהבה נפשי.
"כשיהודי צועק לבורא עולם, יצר הרע לא יודע איך להילחם בזה, כי הוא לא יודע מה הוא הולך להגיד עכשיו. והלב שמבקש את בורא עולם, אין מציאות שבורא עולם יעזוב אותך מנגד. אין מציאות כזאת. לא קיימת".
המהפכה בעולם התורה בדור הטיקטוק
שאלנו את הרב ישירות, האם הוא מודע למהפכה שהוא חולל בעולם התורה בדור הזה, "בדור הכי קשה שיש".
הרב, השיב מיד: "אנשים טוענים, אני סך הכל שליח. ומחילה על הדבר שאני הולך להגיד, אבל לאף אחד אין כוח להחזיר בתשובה. דוד המלך אומר בתהילים: 'אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך'. ואני הבנתי מהפסוק הזה ש'אשרי תבחר', רק בורא עולם יכול לבחור מי יחזור בתשובה. התפקיד שלנו הוא רק לקרב. אשרי תבחר, ואנחנו נקרב".
הרב דלויה מוסיף ומסביר מדוע התורה היא התשובה לכל אדם בכל מצב. "יש רופא אף אוזן גרון, יש רופא למחלות עור, יש אורטופד, מרדים, מנתח מוח, איברים פנימיים. לכל אחד יש את הייחוד שלו. אבל יש 'רופא כל בשר', וזה בורא עולם.
"במה אתה חולה, אחי? בנפש? בבית? עובר עליך ילדות קשה? חרדה? כאב? מה עובר עליך? 'חובש השם לכל הפצועים'. בורא עולם בא אליך ואומר: איפה המכה? אני אחבוש לך. אני מבין בכל החלקים בגוף, ברמת איברים.
"מחילה שאני אומר את זה. לימודים זה לא הכל בחיים. הנפש יותר חשובה. לקום בבוקר מוקדם זה מאוד חשוב. אבל הנפש יותר חשובה. התורה נותנת לנפש של הנוער עצמאות, חירות".
וזה המסר המרכזי של הרב לחג מתן תורה: "אנחנו בסוף בלי תורה, אנחנו עבדים. עבדים של היצר, עבדים של התאוות, עבדים של הרצונות. התורה הופכת אותנו להיות בני חורין. לא לרצונות, ולא לתאוות, ולא לדמיונות, אלא למה שבאמת עושה לי טוב".
"עיקר החיבור זה הלב": הגישה שכבשה את הדור
מה שמייחד את הרב דלויה בדור הזה הוא הגישה הייחודית שלו. "אני לא מאמין בדרך הזאת של לחלק, לתת קבלות. זה עובד אצלי פחות. למה? אני רוצה שיהודי יתחבר עם הלב לבורא עולם. כי רחמנא ליבא בעי. העיקר זה החיבור של הלב".
הוא הסביר את עומק הגישה במשפט מצמרר: "אחד האדמו"רים אמר פעם את האמרה ששינתה לי את החיים. אתם יודעים מה העבירה הכי קשה בתורה? יותר מגזל, יותר מעריות, יותר משפיכות דמים?
"העבירה הכי קשה בתורה זה לשכוח שבורא עולם אוהב אותך. נפלנו בכל כך הרבה עבירות, אבל אני יודע שאבא אוהב אותי. אני יודע שאבא רוצה אותי. אני יודע שאבא מחבק אותי".
הרב סיפר על רגע ששינה את התפיסה שלו, שקרה דווקא במשדר הדלקת המשואות של 'כיכר השבת'. "במשדר יום העצמאות המפואר שעשיתם, אמרתי שם דבר ששלמה המלך חרט אותו על דגלו. לא אני.
"יש חטא, יש עוון ויש פשע. חטא זה בלא מודע. עוון זה עם יצר הרע. ופשע זה במזיד. אני רוצה להכעיס את אבא, אני עושה את העבירה בכוונה בידיעה ברורה שזה אסור. ומשום מקום בא שלמה המלך ואומר: 'בני היקר, שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה'".
כמי שפוגש את השטח יום יום, הרב דלויה מתנגד נחרצות לקיצוניות בחזרה בתשובה. "קיצוניות זה לא דבר טוב. רבנו הקדוש קורא לזה 'ריבוי אורות'. כשהאורות גבוהים, אדם מסתנוור, וכשהוא מסתנוור הוא יכול לעשות תאונה בדרך. לכן אפשר לראות היום ברחוב הרבה צעירים עם ציצית, אבל בלי כיפה".
כשהוא נשאל על התופעה, הרב מחייך: "אין יותר יפה מזה! זה מראה שהפנימיות שלו רוצה את השם, אבל בחיצוניות עדיין קשה לו. יום יבוא והוא יהיה שם".
הוא ממשיל את זה בצורה גאונית: "אדם כזה הוא כמו ה'וויז' שאומר 'מחשב מסלול מחדש'. אתה יודע איזה באסה זה לשמוע? 'תבצע פניית פרסה בכיכר השנייה'. זה אומר שפספסת. נכון, הוא במטולה והוא צריך להגיע לאילת, הוא רחוק, אבל הוא בדרך".
"כשבא לך יהודי מראשון לציון, מרמת גן, מהפריפריה", הוא הוסיף, "ממקומות כמו שאומרת הגמרא, מקומות גשמיים שמכריזים עליהם בשמיים על נער שגר בקירוב ושומר בקדושתו. אותם נערים שהגמרא מדברת עליהם באים אלינו יום יום".
הרב מוסיף משפט שכובש: "שים את הלב על השולחן. תן לי את הלב, ואני אדאג להכל. כל האיברים יהיו בסדר. 'כל עצמותי תאמרנה השם כמוך'. אני רוצה את הלב".
הסוד של הרב, שעולה שוב ושוב לאורך הריאיון, הוא בהתייצבות שלו לצד הנער ולא מעליו. "אני בא אליו, מחבק אותו ומנשק אותו ואומר לו: 'אני אחי, אני איתך פה. דבר אליי. דאגה בלב איש ישיחנה, תן לי. אני לא שופט אותך, אני לא הפסיכולוג שלך, אני לא המורה שלך ואני לא השוטר. אני אח שלך שרוצה לעזור לך".
הסיפור על הרב דב קוק: "אבא מדבר מתוך הפה שלי"
הרב סיפר סיפור מצמרר על הצדיק הרב דב קוק, שעומד בתפילת 18 שעות. "כששאלו אותו: הרב, איך אתה עומד שעות שעות? אנחנו חמש שש דקות כבר מתחילים להזיע. הרי בערב שבת, אנחנו עומדים בתפילת 18 וחושבים על החלות איך הן מתיישבות על הפלטה.
"ענה הרב קוק: כשאני מתחיל את התפילה, אני מבין ש'השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך'. אבא מדבר מתוך הפה שלי. יש לי את הזכות שבורא עולם ידבר מתוך גרוני. אני לא רוצה להפסיק לדבר. אני כרגע 'קודשא בריך הוא וישראל חד הוא'. יש יותר גדול מזה?
"בכל הדברים אנחנו נזכרים בתפילת 18. תפילת 18 זה כמו טיסה מארצות הברית לאירופה, אנחנו משוטטים בכל מיני מחשבות. אבל אומרת הגמרא בירושלמי: כל התפילה אתה משוטט, אבל במודים כולם קוראים. גם כשאתה לא עושה את זה בידיעה, זה תמיד נמצא אצלך בהרגשה".
רוצה, צריך, חייב: התרשים של הרב
ברגע מסעיר במיוחד, הרב חשף את ההיררכיה הפנימית של מסע התשובה. "העולם מחולק לשלושה: יש רוצה, יש צריך, ויש חייב. רוצה? אדם רוצה בית קרקע, ארבע קומות, מרתף, שתי יחידות מושכרות. הוא רוצה G קלאס, שמונה ספרות, רכב חדש, ריפוד כתום. את האישה הכי יפה, את הילדים הכי מוצלחים. זה רוצה.
"השאלה מה אתה באמת צריך. ואחרי שאתה מבין שאתה צריך, אתה מבין שזה חייב. זה חייב בשביל השלום בית שלי. זה חייב בשביל העתיד של הילדים שלי".
אחד הרגעים החזקים בריאיון היה כשהרב סיפר על רפאל איתן, שעבר מלחמות וקשיים, "לא פחות מהשביעי באוקטובר, צוק איתן, חומת מגן, חרבות ברזל". כששאלו אותו אם אין לו חרדות וזיכרונות מהדמים שנשפכו, התשובה שלו הייתה חד משמעית, "הוא אמר: אין לי זמן לזה. אין לי זמן לחרדות, אין לי זמן לדיכאונות, אין לי זמן למחשבות. כשבן אדם עסוק, אין לו זמן לחרדות. אם יש לך חרדות, אחי, זה אומר שיש לך זמן פנוי. תמלא את הזמן, החרדות יתבטלו".
הרב פנה ישירות לצופים: "אם יש יהודי שסובל, הנה אתן לך פתרון: תכניס תוכן לחיים. תלמד חברותא, בוא למדרשייה, תתחזק בשיעורי תורה. במקום להתעסק עם הטלפונים בשטויות, תתחיל להכניס לראש שלך תוכן אמיתי, תוכן בריא, תוכן טהור.
"כשבן אדם מלא בתוכן, אין לו זמן לחרדות. הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא ועצבות. הדור הזה דור של עצבות, של בטלה, של שיממון ושל התמכרויות".
העצבות היא מחלת הדור שמביאה צעירים רבים לחפש מפלט בהתמכרויות, בסמים ובאלכוהול. "חיילים, צעירים, מנסים למלא את החלל. התשובה האמיתית, המים החיים, נמצאת בתוכן, אנחנו מנגישים את התוכן הזה לכל מקום, לכל הפלטפורמות. יוטיוב, אינסטגרם, טיקטוק, אנחנו נכנסים לכל המקומות. אנחנו משיבים מלחמה לתוכן הלא טוב, לתוכן שגורם קנאה, שגורם תאוות, לתוכן שגורם השוואות".
יצר הרע - "החבר הכי טוב של האדם"
רגע לפני קבלת התורה, הרבה צעירים מקבלים על עצמם ללמוד יותר, אבל מיד נתקלים בקושי ובפיתויים. "יצר הרע הוא החבר הכי טוב של האדם", מפתיע הרב, "הוא ההוכחה שאתה עתיד לקבל שכר! מי שאין לו יצר הרע, אין לו מה לחפש בעולם הזה. לצדיקים הוא נראה כמו הר גדול, ולרשעים כמקום קטן".
הרב מייעץ שלא להילחם בו בכוח, אלא להפוך אותו לחלק מהמסע: "הוא החבר הקדמוני שלנו. אנחנו מכירים אותו 13 שנה לפני שהכרנו את היצר הטוב. תהפוך אותו לחבר, תלמד להגיד לו לא, תלמד לדחות אותו".
וכשקשה ללמוד תורה? "לומדים בכוח, לומדים בקושי, כי בסוף 'מחיינו בורך ימינו'. אילולי התורה, ישראל עזים שבאומות ומחריבים את העולם. התורה מתישה את כוחו של האדם, אבל מכניסה בו הרבה שמחה, אמונה ודבקות".
" באים אליי הורים חילונים": המהפכה השקטה
הרב חשף עובדה מטלטלת על מה שקורה בארץ. "נראה לך אמיתי, רבי יוסי, שבאים לפה הורים שלא שומרי תורה ומצוות? הורים שאין להם שבת, אין להם תפילין, ואומרים לי: 'כבוד הרב, אולי אתה יכול לקרב את הילדים שלנו אליך?' אמרתי להם: אני אקרב אותם לתורה. הם אומרים: זה מה שחסר לנו בבית.
"כי התורה יודעת מה זה חינוך הורים. התורה יודעת מה זה בין אדם לחברו. מי מלמד אותנו את זה? ספרות, גיאוגרפיה? חלילה אני לא מזלזל במקצועות הליבה, ודאי. אבל מי בסוף מלמד אותנו להיות אדם, אם לא התורה? 'ומותר האדם מן הבהמה אין'.
"הנוער הוא טוב. אני נפגש עם בני נוער יום יום, עשרות, מאות, אלפים. הם טהורים. הם נשמות זכות וטהורות, הם מלאכים".
המסר של הרב להורים ולמחנכים היה ישיר: "הורים, תנגישו יותר אהבה. אנשי חינוך, תיגעו יותר בלב. זה לא דור של מרות. זה לא דור של 'אוי ואבוי'. זה לא דור של עונשים. זה דור של ליטופים, זה דור של חיבוקים. מכה שניתנת בכעס, זה לא חינוך. זה איבוד עשתונות. נשיקה שניתנת בחיבה, אין דבר שגורם לי יותר קרבה".
ברגע משעשע ועמוק, הרב סיפר על אחד הבחורים שלו. "יש לו עבודה מאוד מאוד טובה עם תנאים מאוד טובים. בא ואמר לי: 'הרב, אני רוצה להתפטר'. אמרתי לו: 'למה?', אמר: 'קשה לי'. שאלתי: 'איך המשכורת?', 'וואו'. 'איך התנאים?, 'וואו'. 'אתה מקבל ארוחת צהריים?', הוא אומר: 'הרב, אני מקבל כרטיס, אני יכול לאכול בכל מסעדה. ויש לי אוטו מהעבודה אני נותן לאשתי'. שאלתי: 'אז למה אתה רוצה לעזוב?', אומר לי: הרב, כל החברים שלי עובדים שמונה שעות, אני עובד תשע. קשה לי'".
הרב ענה לו את התשובה שכל אחד חייב לשמוע: "זה תעודת עניות. פסלת 10 דברים בשביל קושי אחד. אבא תודה. 'אבא' מאות א' - 'תודה' מאות ת'. מא' עד ת'. אבא תודה על הכל.
"אתה יודע מה זה בן אדם מושלם? זה אחד שאומרים לו 'אחי, חסר לך משהו', והוא עונה: אין לי הכל, אבל לא חסר לי כלום".
עיניים מלשון עניים
הרב חשף תובנה מצמררת מהזוהר הקדוש: "הזוהר הקדוש אומר על הפסוק 'יאכלו ענוים וישבעו'. אחת הברכות הגדולות שבורא עולם נותן לאדם זה לשבוע מהאוכל שהוא אוכל. אדם שבע זה אדם שהוא לא רודף. עצבות באה מרדיפה, עצבות באה מרעב".
הרב מוסיף הברקה לשונית: "'איש בער לא ידע'. 'בער' זה אותיות 'רעב'. אדם רעב לא מיושבת עליו דעתו. הוא רוצה עוד כסף, עוד אישה, עוד תאווה. אחי, לאט. תהיה שבע, ישתבח שמו.
"מה זה עיניים? עיניים זה אותיות עניים. אמר רבנו הקדוש רבי נחמן: אני רוצה שהחסידים שלי יהיו עניים. לא בכסף, בראייה. כמה שתראה פחות, תהיה שווה יותר. המרגלים הלכו לתור את הארץ. הם יכלו לראות את הפירות, את הענקים, ארץ זבת חלב ודבש, או ארץ אוכלת יושביה. השאלה איך אתה רואה".
הרב התייחס באומץ לתקרית הכואבת שזעזעה את הציבור ימים ספורים לפני הריאיון. "ניסיון? מאיפה באה המילה ניסיון? מהמילה נס. ניסים לעמוד בניסיונות. זה ניסים, זה תפילות. אבא, אל תיקח אותי למקום שאני לא צריך להיות.
"בתקרית הקשה שהייתה לנו לפני שבועיים עם הבחור ימנו, זכרונו לברכה. אתה יודע כמה אנשים שהיו שם היו מתפללים להישאר באותו יום בבית? כמה בחורים שהיו שם היו מתפללים שאמא שלהם תגיד להם 'היום אתם לא יוצאים, היום אני רוצה שנהיה ביחד'. אתה יודע כמה היו מתפללים לדבר הזה? זה ניסים, זה תפילות".
המקווה - לא מצווה, אבל עושה מה ששום מצווה לא עושה
הרב מגלה את הסוד שלו לעצבות ולמחלות הנפש של הדור. הוא פתח בסיפור: "פעם בחור אמר לי: 'הרב, הייתי בצער ובעצבות גדולה, ואתה נתת לי טיפ שהציל אותי. אמרת לי לטבול במקווה כל יום. זה שינה לי את החיים'. ואז הוא שאל אותי שאלה ששינתה אותי: 'תגיד הרב, מקווה זה מצווה?', הסתכלתי אליו ואמרתי לו: 'מקווה זה לא מצווה. אבל מקווה עושה מה ששום מצווה לא עושה'".
הרב מתאר אדם שמתכונן לאירוע, "כל הקרמים, הג'ל, כל המותגים, הוא נראה מיליון דולר. שעון יקר, חולצה ב-2,000, מעיל ב-3,000. הוא נכנס לאירוע והוא מרגיש בסרט. השעון מדבר, אבל יש מקום אחד שההתייחדות שלנו עם בורא עולם היא נקייה. היא בלי שעון, בלי שרשרת, בלי מכנס. אנחנו פושטים הכל ונכנסים לבורא עולם כביום היוולדנו. זה רק במקווה.
"במקווה זה המקום היחיד שאני מרגיש כלום ושום דבר. כי 'אל עפר באת ואל עפר תשוב'. אני נכנס למקווה ואני אומר: 'אבא, מה אני, מה חיי? כלי מלא בושה וכלימה עומד לפניך. טהר אותי, אבא. תן בי שמחה, תן בי דבקות'".
הרב הוסיף בעוצמה: "אמר רבי עקיבא: 'אשריכם ישראל, מה מקווה מטהר את הטמאים כך הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל'. ביום שתחזור לקדוש ברוך הוא, זה בדיוק כמו ביום שאתה נכנס למקווה".
על השאלה אם זאת תרופה לעצבות, הוא ענה בלי היסוס: "זה אחת התרופות הכי חזקות. מקווה זה אותיות 'קווה'. קווה אל השם, חזק ויאמץ ליבך, וקווה אל השם. מקווה מרפא את הנפש. איך אומרים אצלנו? אתה יוצא ניילון".
הרב התייחס גם לטענה המוכרת של "אסטניסטים" שלא אוהבים מקווה: "סליחה רבי יוסף, שאדם הולך לחוף בבת ים, מגיע לאיזה בריכה, כמה אנשים נכנסים לבריכה הזאת, כמה ילדים, מחילה מכבוד המקום, נכנסים לבריכה? שמה הוא לא נגעל. אתה יודע שבבריכות מקומיות ובבריכות ארציות ואולימפיות מחליפים את המים פעם בשנה. במקווה מחליפים פעמיים בשבוע. אז מה יותר נקי? אם אסטניסט מסוגל ללכת לבריכה, ודאי שהוא יכול להרשות לעצמו להיכנס למקווה טהרה".
הרב גילה תובנה היסטורית שמשנה את התפיסה. "כל המעלות שאליהן הגיע מרן הבעל שם טוב הקדוש היו בזכות המקווה. הבבא סאלי, רבי נחמן, רבי נתן, כל התורות של החסידות, זה מקווה. רבי פנחס מקוריץ, המגיד ממז'ריץ', בעל החידושים, רבי ברוך ממז'יבוז'. כל התורה שלהם מלאה במקווה.
"רבנו האר"י הקדוש, גם כשהיה חולה עם 40 מעלות חום, היה הולך לטבול. אתה יודע שבאים אליי בחורים בשתיים, שלוש, לפנות בוקר, ואומרים לי: 'הרב, אני לא טוב לי'. אתה יודע מה אני עושה איתם? מניע את האוטו ונוסע איתם לקבר האר"י, נוסע לשמעיה ואבטליון. כאילו הם נבראו מחדש".
הרב סיפר על האכזבה החברתית שכל אחד חווה, והפתרון שמצא: "פגע בך אדם נבל? אל תמשוך אותו הביתה. אל תיקח אותו להורים. מושכהו לבית המדרש, כי שם התורה נמצאת. תסתכל על ההיכל. יש לנו חברים בני 40, 50, 60. אני ואשתי שתחיה נשואים עוד מעט 12 שנה. אבל כשיש לי בעיה, אני ניגש לתורה, לזאת שכבר 3,000 שנה איתי. זאת שמגנה עלינו מדור לדור, כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו".
יסוד שביסוד: אזהרה לבעלי תשובה
לקראת חג השבועות, הרב הוציא אזהרה חמורה לבעלי תשובה. "בעל תשובה שמתפלל אצלנו בבית הכנסת שלושה חודשים, ביום אחד שחור לבן, זה לא דרכה של תורה. רגעי הסיום של ספירת העומר, יום של יסוד שביסוד. היסוד זה לפני האינסטלציה, לפני החשמל, לפני הצבע. היסוד זה מה שמחזיק את הבית".
הוא הוסיף את הזהירות מ"ריבוי אורות": "רבנו הקדוש אומר שריבוי אורות זה דבר שצריך האדם לדעת לווסת אותו. כשהאורות גבוהים, האדם מסתנוור, וכשהוא מסתנוור הוא יכול לעשות תאונה בדרך".
המסר לחג השבועות: "תיבחר רב"
לקראת סיום, נתן הרב דלויה עצה מעשית לכל בעלי התשובה ובעלות התשובה. "השאלה הראשונה שאדם צריך לשאול את עצמו, השאלה הראשונה שבת ישראל צריכה לשאול את הזיווג שלה: 'מי הרב שלך?', הדבר שאתם הכי צריכים להתחזק בו, יותר מכל המצוות, זה 'עשה לך רב והסתלק מן הספק'. גם לי יש רב ואני לא זז בלעדיו. ספק זה עמלק".
הרב חשף סיפור אישי: "היו תקופות שהגיעו בקשות שאני אמסור שיעורי תורה לנשים במדרשיות. שאלתי את הרב שלי, וקיבלתי את תשובתו. ככה רבי ציווה אותי. איזה כיף שיש לך רב. ביטלת את הספק".
שאלנו את הרב: "אתה משלם מחיר? שינית את פני התורה בארץ, הפכת את התורה לנגישה, הכנסת כל כך הרבה אנשים, ילדים, נוער, לכנפי השכינה. יש לזה מחיר?".
תגובת הרב הייתה קצרה וחדה: "יש לזה מחיר. יש לזה מחיר. אבל מוכנים לשלם את המחיר בשביל שינוי של יהודי אחד. אפילו אחד".
הרב חשף ראשי תיבות שמלווים אותו בכל החיים. "אתה יודע מה זה שמחה, אמונה ודבקות? זה מה שמלווה אותנו כל החיים. כמו שרש"י אומר: שמחה זה ש', אמונה זה א', ודבק זה ד'. ש.א.ד. יש לנו אכילה, שתייה ודיור. גם שאתה אוכל, גם שאתה שותה וגם שאתה בבית, תמיד תהיה שמח ודבק בהשם".
ציינו בפני הרב על כך שהוא מחייך לאורך כל הריאיון, והרב חשף מדוע. "אני אגיד לך למה אני תמיד שמח. כי כשאני לא שמח, אני לא חי. אז כשאני חי, אני שמח. מה עושים ברגע של עצבות? משמחים יהודי. הדבר הכי מדבק בחיים, יותר משפעת, יותר מקורונה, זה חיוך על הפנים".
שבועות: זמן ההשבעה
הרב סגר את הריאיון בהסבר עוצמתי על שם החג. "אני לוקח את המילה 'שבועות' דווקא מהמשמעות של 'השבעה'. כשבן אדם מסיים טירונות בצבא, קורס, מסלול, יש לו את טקס ההשבעה. בתור אחד שעבר צבא, אני זוכר את הרגע שהחזקתי את ספר התנ"ך ואמרתי 'נשבע'. הצמרמורת, ההתרגשות, הלב.
"כשאתה נכנס לבוקר של שבועות, תעמוד מול בורא עולם, עם טלית על הראש, ותגיד: 'אבא, אני נשבע לך, אני שבוי בידיך'. קיבלת את התורה? התורה שלך. 'נצחוני בניי, לא בשמיים היא'. התורה היא שלנו. לא של אף אחד אחר".
צפו בריאיון המלא בראשית הכתבה
קרדיטים >>>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- צילום: אשר רוט
- הפקה: איציק אוחנה
- עריכה: ידידיה כהן
0 תגובות