פורים: עשרת הדיברות לשנורר המתחיל

אמרתי לו - בסדר. בא נחכה ונראה מי יגיע ראשון, השנורר או השמחה. לא סיימתי לומר את המשפט ומייד דפיקות בדלת.

טוק טוק ... (דפיקות כאלה שבטוחות בעצמם), ואז חזק יותר, נדמה אולי זו השכנה הקרובה או אולי אח או אחות שקר להם בחוץ ובפיהם בשורה חשובה.

ואז אני פותחת את הדלת ובפתח. מי אם לא עלם חמודות הנואם מגילה ארוכה שתוכנה לא ממש רלוונטי עבורי. (מה זה משנה אם זו ישיבת "כסא רחמים" או "חברון" ..) כבר שכחתי שלפני רגע היה לי ולבני בן ה-4 דיון קצר אודות העניין, הייתי עסוקה במחשבה מטרידה, מה העלם הנ"ל חושב לעצמו, שהוא דופק על דלתי בשעת ערב בעוצמה חזקה כזאת כאילו היה חברי הקרוב ומינימום מחובתי לפתוח לו.

חז"ל ציוונו "כל הפושט יד ביום פורים נותנים לו" כאילו, אכלנו אותה! גם אנחנו צריכים לפתוח לכל הבא וגם לתת לו! אממה? מדובר על יום פורים! לא על החודש כולו.. אך בני הישיבות הגדילו לעשות כפי הנהוג בבתי המדרש והקישו מתוך הסוגיה המעמיקה שאם בגנים מתחפשים מראש חודש אדר אזי גם אנחנו יכולים להתרים מיום א' בחודש.

החודש הזה היו לי כמה חוויות מעניינות עם השנוררים האלה, לא שזה משתנה משנה לשנה, כנראה אני פשוט יותר שמה לב לפרטים הקטנים.

החוויה הראשונה היתה לפני כמה ימים כשבעלי ואני רואים שני בחורים נמרצים מחפשים אחר כתובת ספציפית, ניסינו להיות ידידותיים לסביבה ושאלנו אותם מה הם מחפשים. הם שאלו איפה גרה משפחת פלוני, ענינו וחיכינו לראות איך זה יתפתח (אחרי הכל גם בדמנו זורמים הגנים הבני ברקים) לפתע אנו רואים שהם יורדים חזרה מאותה כתובת ומתאכזבים על הפרוטות שקיבלו בטענה של "איך זה ייתכן.. בשנה שעברה הם תרמו 30 ש"ח?"

החוויה השניה הייתה בבית הוריי, ושוב דפיקות בדלת. בעלי הואיל לפתוח והנה בחור מבקש על נפשו מעט פרוטות. בעלי חיפש כמה מטבעות אך לדאבונו לא מצא. ביקש סליחה יפה מאותו בחור, והלה מלמל: "בוכרים בלי כסף?". בפעם הראשונה לא הבנו את פשר המילים, והשבנו: סליחה? השנורר חזר על המשפט.

לקח לנו כמה דקות עד שנפל האסימון שעל הדלת ישנו שלט המציין את שם המשפחה!

עשרת הדברות לשליחת שנורר לדרך

ראשי ישיבות, משגיחים, ומנהלי הת"תים מכובדים ויקרים: הנה לפניכם עשרת הדברות לשליחת שנורר לדרך, הקדישו כמה דקות לקריאת ובטוח לכולנו יהיה זה חודש שמח יותר:

1. בבקשה, אנא! תנו לילדים שלנו להירדם בשקט ללא צלצולי פעמון מרעישים בשעות לא שעות.

2. הקציבו גיל הולם לתפקיד הנעלה. לא ייתכן שילד שאפילו שתי שערות לא צמחו על פאת זקנו, שעדיין לא מבין מה זה להרדים פעוטים בשעת ערב, יקיש על דלתי כאילו היה חברי הקרוב. במקרה הזה, זה לא עובד כמו בעולם הפרסום שככל שילהקו ילד קטן יותר לקמפיין של תנובה זה ימכור יותר - לא!

3. כנסו ישיבת רבת ישיבות ותתאמו עם הקולגות באיזה יום הם משתלטים על כל עיר ועיר. זה פשוט לא ייתכן שנקום 10 פעמים בערב ממקום מושבנו בשביל ישיבה אחרת. עשו קופה אחת וחלקו את השלל.

4. אותנו לימדו שבשביל כסף צריך לעבוד. תבחרו את המוכשרים, אנשי השיווק והכריזמה שיבואו בפורים וישמחו אותנו עם פעלולי אש ופירוטכניקות – ניתן להם גם כוס קולה.

5. אל תקטלגו את כיסנו לפי שם המשפחה סוג הדירה וכו', ייתכן שתופתעו!

6. אל תפספסו את הטיימינג של משפט חז"ל – אז מה אם הגננות גלשו קצת בעניין התחפושות.

7. אל תסיקו מזה שבשנה שעברה תרמנו יותר מ-10 ש"ח שאתם צריכים לבוא כל שנה ולהכניס אותי לרשימת עשרת הגדולים. אתם יודעים, ייתכן שזה היה סתם יום שהיה לי מצב רוח טוב.

8. חבל על כל העצים שנכרתים והדיו שנשפך בעבור דפי ההסכמה - אף אחד לא מסתכל על זה!

9. אם דיברנו על ההסכמות המיותרות - ניתן להחליף אותם בארוחת ערב קלה.

10. ערכו מבצעים, תודיעו מראש על בואכם שנדע לצאת לקניות.

חבל שאין לכם אינטרנט או כתובת מייל חוקית שאוכל להוסיף אתכם לרשימת תפוצה מרוכזת, שעוד הערב תקראו את משאלות ליבי

אני בונה על הסיקריקים, הנייעסנים שיעבירו את הדברים לגורמים הנכונים יותר מהר מכל דואר אלקטרוני.

ואולי הערב יהיה לנו ערב שקט.

עד אז – פורים שמח.