בדף היומי מסכת שבועות דף י"א עוסקת בשאלת קדושתה של הקטֹרת. הדיון עולה בנוגע לשאלה האם הקטורת מקודשת בקדושת הגוף, ואם כן, האם מותר לפדות אותה בעודה ראויה להקרבה. הגמרא מקשה קושיה יסודית מברייתא אחרת העוסקת בקרבן תמיד: וכי קדושה שבהן להיכן הלכה?. כיצד ניתן להשתמש בבהמות תמימות שהוקדשו לתמיד, אם הן קדושות?.
על כך עונה רבה כלל חשוב ביותר: דברים הנלקחים לצורך קרבנות ציבור, 'לב בית דין מתנה עליהן' בשעת קנייתם. התנאי הוא כזה: אם הוצרכו לשימוש בקודש – הם נשארים בקדושתם, ואם לא הוצרכו – הם קדושים רק לדמיהם. עיקרון זה הוא שמאפשר, למשל, לפדות בהמות תמימות שהוקדשו לקרבן תמיד ונשארו עד ראש חודש ניסן, מכיוון ש"לב בית דין מתנה עליהן".
על יסוד עיקרון זה, מצאנו שהדבר תקף לא רק לקרבנות ממש, אלא גם לתשמישי קדושה ותשמישי מצווה. כך מובא בשולחן ערוך (או"ח סי' קנ"ד סעיף י"ח) שהארון (הקודש) וכל מה שעושין לספר תורה, מועיל בהם תנאי להשתמש בהם גם תשמיש של חול.
הרמ"א בהגהותיו שם מוסיף ומבאר שמנהג העולם ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כמו מטפחת של ספרים, שולחן שבבית הכנסת, מעילים של ספר תורה. מהו הטעם לכך?
כתב בתרומת הדשן (סי' רע"ג): כיוון שנהגו כך, וקשה מאוד להיזהר שלא להשתמש בהם לצורכי חולין (כגון להניח ספרים על התיבה, ליטול מעילים לכסות ספרים, להישען על התיבה או לשבת על המעילים והמפות), "לב בית דין מתנה עליהם מעיקרא". התנאי המשתמע הוא כדי שלא יבואו בני אדם לידי תקלה באיסור שימוש בתשמישי קדושה. והחידוש הגדול הוא שאף על גב שלא התנו בפועל, כאילו התנו דמי.
עם זאת, המגן אברהם (ס"ק ט"ו) מעיר שמכל מקום לכתחילה יש להתנות במפורש בשעת הקדשת הדבר על ידי יחיד, או בשעת קנייתו על ידי הגזברים לבית הכנסת, שיהיו רשאים בני אדם להשתמש בהם. הגהות חת"ס מעלות שאלה מעניינת: האם עיקרון זה של "לב בית דין מתנה" שייך גם כשיחיד מקדיש דבר, או רק כשהציבור מקדיש דבר על דעת בית הדין?
אחרוני זמנינו העלו שאלה נוספת הנוגעת לתשמישי קדושה ותשמישי מצווה:האם מותר לתלות פרוכת בסוכה לנוי?הפרוכת היא תשמיש של ארון הקודש, הנחשב "תשמיש דתשמיש קדושה". הסוכה, לעומת זאת, היא "תשמיש מצווה" בלבד.
הגרצ"פ פראנק זצ"ל (שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן פב) דן בשאלה זו וכתב שייתכן שאסור לתלות פרוכת בסוכה. נימוקו: אין בזה מנהג קבוע, והדבר עלול להיחשב כ"הורדה בקדושה" – שימוש בתשמיש קדוש יותר (פרוכת) במקום המוגדר כקדוש פחות (סוכה).
מנגד, הגר"ע יוסף זצ"ל (בשו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן כו) חלק עליו בתקיפות. הוא תמה על הגרצ"פ פראנק איך נעלם מעיניו מנהג גאוני ירושלים ועדותם שכן היה המנהג הקבוע בירושלים לתלות פרוכות לנוי בדפנות הסוכה. והגר"ע יוסף פסק שבוודאי יש להתיר זאת מטעם "לב בית דין מתנה עליהם".
0 תגובות