בדף היומי מסכת שבועות דף כ"ח עסקינן: במקרה שאדם נשבע על שבועה שכבר עבר על שבועתו. בשולחן ערוך (יו"ד סימן רלח סעיף כ) נפסק: מי שנשבע שלא לאכול כיכר מסוימת ואכל אותה, אפילו את כולה – יכול להישאל על שבועתו ולהתיר אותה. זהו כשיטת אמימר בגמרא, שסובר שניתן להתיר גם שבועה שעברו עליה.
בזה נחלקו הראשונים – מתי אפשר להתיר שבועה שכבר עברה. ה"שער המלך" (שבועות פ"ו ה"י) מאריך בבירור שיטותיהם.
לדעת הראב"ד (תמים דעים סי' רל"ז) וכן לדעת המאירי, אם עבר על השבועה במזיד וללא התראה – אינו לוקה, ולכן אינו יכול להתיר את השבועה (אלא כדי להיפטר מעונש בידי שמים בלבד). אבל אם עבר עליה במזיד עם התראה – שראוי לעונש מלקות, או במקרה שחייב קרבן – ניתן להתיר את השבועה כדי לפטור אותו מהעונש.
לעומתם, בשו"ת שער אפרים (סימן עב) ביאר שאם אין עוד עונש שחל על השבועה – לא ניתן להתירה. כלומר, אם אין מלקות ואין קרבן – אין התרה. אך אם עדיין עומד עליו עונש – גם אם לא הוזהר בפועל – אפשר להתיר, כי העונש שייך בו מצד הדין.
לעומת זאת, הרא"ש (סימן איז) סובר שאפילו בלי התראה בפועל – ניתן להתיר את השבועה, כי עצם האפשרות לעונש מספיקה.
ובגליון רעק"א לשו"ע הובאה קושיה בשם זקנו על שער אפרים: הרי לפי השו"ע, גם בזמן הזה שאין עונש מלקות – עדיין ניתן להתיר את השבועה. משמע, כדעת הרא"ש – שהתרת השבועה מועילה גם לפטור מדין שמיים, אף בלי עונש בפועל.
0 תגובות