בדף היומי השבועי מסכת שבועות דף מ"ז – הגמרא דורשת על הפסוק "עד הנהר הגדול נהר פרת" (שמות כ, ז). שמעון בן טרפון מסביר: אף שפרת אינו הנהר הגדול ביותר, נקרא כך לכבוד ארץ ישראל, כמו שאומר הפתגם: "קרב לגבי דהינא ואידהן" — התקרב למשוח בשמן ותשומן גם אתה.
בבית מדרשו של ר’ ישמעאל שנו זאת בלשון אחרת: "עבד מלך – כמלך". כלומר, דבר הקרוב לגדול – נחשב כגדול. כשם שהתורה מכנה את הלבנה "המאורות הגדולים" לעומת שאר הכוכבים, אף שהיא קטנה מן השמש. כשקטן מתחבר לגדול – מתרומם עימו, אך בנפרד אינו נחשב אלא לפי מדרגתו העצמית.
הרעיון הזה מבהיר גם את מעשה אחשורוש בהמן: למה גידל אחשורוש את הרשע הזה? הרי מלכי רשע פועלים לרוב לטובת עצמם. ועוד: בפסוק נאמר "וכל עבדי המלך כורעים... כי כן ציווה לו המלך" — לשון סתומה. מדוע נאמר "לו" ולא "להם"? אם הציווי היה כלפיהם, היה ראוי לומר "כי כן ציווה להם המלך".
אך כאן מתגלה עומק הכוונה: גידולו של המן נועד לשרת את אחשורוש עצמו. אם לעבד משתווים ומשתחווים, קל וחומר למלך עצמו — "עבד מלך – כמלך". ולפיכך ציווה לו – להמן, לשוות לעצמו דמות אלוהית ולדרוש השתחוויה, כדי שבכך יתרומם גם כבודו של המלך. ומשכך, סירובו של מרדכי היה לא רק נגד המן – אלא פגיעה ישירה בכבוד המלכות, והמן ניצל זאת להצעת גזר ההשמדה.
על אותו עיקרון מבאר החתם סופר (תורת משה שמות יא, ה) סתירה בדברי רש"י. בפסוק "מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה", פירש רש"י שכל הנמצאים בטווח שבין החשוב ביותר לפחות ביותר כלולים במכה. אך בפסוק אחר (שמות יב, כט) פירש רש"י שבכור השבי פחות מבכור השפחה – והדבר לכאורה סותר.
החתם סופר מיישב: כשהמלכות בעוצמתה, השבויים הנתונים למרותה נחשבים פחותים אף מן השפחות – "עבד מלך – כמלך". אך כשנופלת המלכות, השבויים משתחררים ומתרוממים, ואילו השפחה — נופלת עם אדוניה. לכן, כשפרעה עוד היה בתקפו, נאמר "עד בכור השבי" – שהוא התחתית. אבל משה רבנו, בהתראה, רמז להתמוטטות קרבה: "עד בכור השפחה" – כי השפחה תיפול יחד עם ממלכתה, והשבוי יעלה עליה.
0 תגובות